- הודעות
- 1,894
- תודות
- 5,078
- נקודות
- 475
רבי שמואל הלוי וואזנר (ב' באלול ה'תרע"ג - ט"ו בניסן ה'תשע"ה) היה מחשובי פוסקי ההלכה במפנה המאה ה-21. חיבר את שו"ת "שבט הלוי" וחידושי "שבט הלוי" על הש"ס ועל התורה, וכיהן כרב ואב"ד בשכונת זכרון מאיר, וראש ישיבת חכמי לובלין בבני ברק. כונה בפי רבים בציבור החרדי "פוסק הדור".
נולד בוינה ליוסף צבי וואזנר ולרחל, בת בן ציון לבית שיף, שהיו בני קהילת בית הכנסת עדת ישראל (המכונה בדרך כלל: "שיף-שול"). בגיל 14 עבר ללמוד בטרנוי אצל הרב שמואל דוד אונגר, ובגיל 16 עבר ללמוד בצעהלים אצל רבי יוסף אלימלך כהנא מאונגוואר, וכשנסגרה הישיבה חזר לוינה. בשנת תרצ"א עבר ללמוד בישיבת חכמי לובלין בפולין אצל רבי מאיר שפירא והמשגיח שם, רבי שמעון מזליחוב. בשלהי תרצ"ד, אחרי פטירת רבי מאיר שפירא ועזיבת רבי שמעון מזעליחוב את הישיבה, חזר לעירו וינה. בשנת ה'תרצ"ז נשא את רבקה בתו של מרדכי גלבר ראש הקהל בפרשבורג ומחסידי המנחת אלעזר ממונקאטש.
אחר נישואיו התגורר בפרשבורג, שם עשה שימוש חכמים בבית ההוראה של רבי עקיבא סופר ורבי דוד וועסעלי ראב"ד פרשבורג. לאחר מכן הוא הוסמך על ידם להוראה והוא מונה למו"צ בבית ההוראה, וכן מסר שעורים במקום. רבי חיים מאיר וואזנר בנם הבכור נולד בשנת תרצ"ח. בשנת תרצ"ט, לאחר האנשלוס, ברחו בני הזוג מאירופה ועלו לארץ ישראל. בנם נשאר אצל סבם באירופה. הם הפליגו בספינה שיצאה מטולצ'ה או קונסטנצה ברומניה והגיעה לחוף נתניה בכ"ו בכסלו, לאחר מסע מפרך לאורך הדנובה ובים התיכון. הוא היה מציין יום זה מדי שנה כ"יום ההצלה".
לאחר עלייתו הוא התגורר בתל אביב, ואחר כך עבר להתגורר בירושלים ברחוב הושע. בתקופה זו הוא למד אצל רבי יוסף צבי דושינסקי, ועשה שימוש חכמים אצל רבי שמשון אהרן פולונסקי מטפליק. למד בכולל אוהל תורה בירושלים, שבו למדה קבוצת תלמידי חכמים בולטים. בחשון תש"ג מונה על ידי העדה החרדית והרב דושינסקי לדיין בבית הדין ורב מטעמה לשכונות כרם אברהם - גאולה, וכן היה חבר ועד הכשרות של העדה החרדית וועד העירובין. כמו כן, הוא מונה לרבה של תנועת פאג"י. בשנת תש"ד הדפיס את ספר הלקט על הרמב"ם וכן עבד כעורך במכון אוצר הפוסקים.
בשנת תש"ז עבר לבני ברק, על פי הצעתו של החזון איש והזמנתו של יעקב הלפרין מייסד שכונת זכרון מאיר (שנקראה על שם רבו רבי מאיר שפירא), שישמש כרב השכונה, שם גם הקים את "ישיבת חכמי לובלין" לזכר הישיבה שבה למד. במבנה סמוך לישיבה הקים את בית דין צדק זכרון מאיר. בשנותיו הראשונות בבני ברק כיהן גם כרבם של קהילות חוג חת"ם סופר בבני ברק ובפתח תקוה וכן שימש כרב ההכשר של חוג חתם סופר, במסגרת זו היה אומר שם שעור אחד בימות החול ואחד ביום השבת. אחר כך מינה את רבי יצחק שלמה אונגר במקומו.
בשנות ה-תש"ם אחרי שלקה בליבו הקים את בית ההוראה זיכרון מאיר ומינה את תלמידיו הרב משה שאול קליין הרב יעקב מאיר שטרן ורבי שלמה זלמן אולמן למורי הוראה בבית הוראה.
בשנת תשנ"ו התאלמן. נשא בשנית את חנה יוטא לבית קאהן, אלמנת הרב יעקב שמריה דייטש, רב קהילת חוג חתם סופר פתח תקווה ואחותו של רבי אברהם יצחק קאהן מתולדות אהרן. נפטרה בכ"ה באלול תשע"ז.
רבותיו
את תורתו קנה מגדולי ישראל מכל החוגים. רבו המובהק היה רבי מאיר שפירא מלובלין, שלזכרו אף ערך מדי שנה סעודת הילולא. כמו כן, היה מקורב לרבי שמעון מזעליחוב (שאף לאחר עזיבתו את הישיבה עמד איתו בקשרי מכתבים), לרבי יוסף יצחק שניאורסון,, לרבי יוסף צבי דושינסקי, לרבי יואל טייטלבוים ולרבי אברהם ישעיהו קרליץ. עם זאת, הוא עצמו השתייך לחוג תלמידי החתם סופר.
כפוסק וכראש ישיבה
הרב וואזנר היה הפוסק הבולט ביותר בקרב הציבור החסידי, ואחד מן הפוסקים הבולטים בציבור החרדי בכלל. חלק ניכר ממורי ההוראה בני ברק בפרט ובארץ בכלל עשו שימוש חכמים אצלו.
בספריו, שאלות ותשובות שבט הלוי, הוא דן בשאלות רבות שהתעוררו עקב הקדמה הטכנולוגית, כגון עין אלקטרונית המצלמת או מדליקה אור בעת תזוזה בשבת וכן בעיית הקלנועית בשבת. הוא התנגד לשימוש במעלית שבת, ובשל כך תיקן כי אין לבנות בנייני מגורים רבי קומות בבני ברק (מעל ל-7 קומות).
בפולמוס שהתעורר בשנת ה'תשי"ז עם צאתו לאור של הספר "נצר מטעי", מאת הרב נתן צבי פרידמן, רבו של שיכון ה' בבני ברק, ובו היתרים הלכתיים כגון היתר לכבות תנור גז ביום טוב, קרא הרב וואזנר שלא לקבל פסקים אלה.
אף שראה עצמו תלמיד של החזון איש, בסוגיית היחס אל החילונים עמדתו ההלכתית נוקשה יותר מזו של החזון איש (הרואה אותם כתינוקות שנשבו).
תמך בהקמת מכון משמרת הסת"ם שמשתמשת בהגהת סת"ם על ידי בדיקת מחשב. בדומה לפוסקים רבים אחרים, פסק שרק כשהלב מפסיק לפעום נחשב כמוות. התיר לוועדת מהדרין תנובה לסמוך על מצלמה אוטומטית במקום השגחה אנושית על תהליך החליבה אמנם בהסכמתו לספר 'שאילת משה' של הרב משה שאול קליין הסתייג מכך.
הוא נהג למסור שיעור הלכה מדי יום חמישי, שבו השתתפו תלמידי חכמים בולטים. שיעורים אלו נדפסו לימים בספר "שיעורי שבט הלוי" על הלכות נדה ועוד. מסר מדי שבת שיעור בספר החינוך.
הרב וואזנר מסר שיעורים עד לשנתו האחרונה, בישיבה מסר מדי יום שיעור בשולחן ערוך ושעור בספרי מוסר, ומספר פעמים בשבוע גם שיעור עיוני בגמרא. וביום שישי שעור חומש ורש"י. מבין תקנותיו בישיבה ייסד סדר אשמורת הבוקר כמו כן אסר על הבחורים להחזיק פלאפון.
הרב וואזנר כתב קינה לזכר השואה ("אש תוקד בקרבי").
נולד בוינה ליוסף צבי וואזנר ולרחל, בת בן ציון לבית שיף, שהיו בני קהילת בית הכנסת עדת ישראל (המכונה בדרך כלל: "שיף-שול"). בגיל 14 עבר ללמוד בטרנוי אצל הרב שמואל דוד אונגר, ובגיל 16 עבר ללמוד בצעהלים אצל רבי יוסף אלימלך כהנא מאונגוואר, וכשנסגרה הישיבה חזר לוינה. בשנת תרצ"א עבר ללמוד בישיבת חכמי לובלין בפולין אצל רבי מאיר שפירא והמשגיח שם, רבי שמעון מזליחוב. בשלהי תרצ"ד, אחרי פטירת רבי מאיר שפירא ועזיבת רבי שמעון מזעליחוב את הישיבה, חזר לעירו וינה. בשנת ה'תרצ"ז נשא את רבקה בתו של מרדכי גלבר ראש הקהל בפרשבורג ומחסידי המנחת אלעזר ממונקאטש.
אחר נישואיו התגורר בפרשבורג, שם עשה שימוש חכמים בבית ההוראה של רבי עקיבא סופר ורבי דוד וועסעלי ראב"ד פרשבורג. לאחר מכן הוא הוסמך על ידם להוראה והוא מונה למו"צ בבית ההוראה, וכן מסר שעורים במקום. רבי חיים מאיר וואזנר בנם הבכור נולד בשנת תרצ"ח. בשנת תרצ"ט, לאחר האנשלוס, ברחו בני הזוג מאירופה ועלו לארץ ישראל. בנם נשאר אצל סבם באירופה. הם הפליגו בספינה שיצאה מטולצ'ה או קונסטנצה ברומניה והגיעה לחוף נתניה בכ"ו בכסלו, לאחר מסע מפרך לאורך הדנובה ובים התיכון. הוא היה מציין יום זה מדי שנה כ"יום ההצלה".
לאחר עלייתו הוא התגורר בתל אביב, ואחר כך עבר להתגורר בירושלים ברחוב הושע. בתקופה זו הוא למד אצל רבי יוסף צבי דושינסקי, ועשה שימוש חכמים אצל רבי שמשון אהרן פולונסקי מטפליק. למד בכולל אוהל תורה בירושלים, שבו למדה קבוצת תלמידי חכמים בולטים. בחשון תש"ג מונה על ידי העדה החרדית והרב דושינסקי לדיין בבית הדין ורב מטעמה לשכונות כרם אברהם - גאולה, וכן היה חבר ועד הכשרות של העדה החרדית וועד העירובין. כמו כן, הוא מונה לרבה של תנועת פאג"י. בשנת תש"ד הדפיס את ספר הלקט על הרמב"ם וכן עבד כעורך במכון אוצר הפוסקים.
בשנת תש"ז עבר לבני ברק, על פי הצעתו של החזון איש והזמנתו של יעקב הלפרין מייסד שכונת זכרון מאיר (שנקראה על שם רבו רבי מאיר שפירא), שישמש כרב השכונה, שם גם הקים את "ישיבת חכמי לובלין" לזכר הישיבה שבה למד. במבנה סמוך לישיבה הקים את בית דין צדק זכרון מאיר. בשנותיו הראשונות בבני ברק כיהן גם כרבם של קהילות חוג חת"ם סופר בבני ברק ובפתח תקוה וכן שימש כרב ההכשר של חוג חתם סופר, במסגרת זו היה אומר שם שעור אחד בימות החול ואחד ביום השבת. אחר כך מינה את רבי יצחק שלמה אונגר במקומו.
בשנות ה-תש"ם אחרי שלקה בליבו הקים את בית ההוראה זיכרון מאיר ומינה את תלמידיו הרב משה שאול קליין הרב יעקב מאיר שטרן ורבי שלמה זלמן אולמן למורי הוראה בבית הוראה.
בשנת תשנ"ו התאלמן. נשא בשנית את חנה יוטא לבית קאהן, אלמנת הרב יעקב שמריה דייטש, רב קהילת חוג חתם סופר פתח תקווה ואחותו של רבי אברהם יצחק קאהן מתולדות אהרן. נפטרה בכ"ה באלול תשע"ז.
רבותיו
את תורתו קנה מגדולי ישראל מכל החוגים. רבו המובהק היה רבי מאיר שפירא מלובלין, שלזכרו אף ערך מדי שנה סעודת הילולא. כמו כן, היה מקורב לרבי שמעון מזעליחוב (שאף לאחר עזיבתו את הישיבה עמד איתו בקשרי מכתבים), לרבי יוסף יצחק שניאורסון,, לרבי יוסף צבי דושינסקי, לרבי יואל טייטלבוים ולרבי אברהם ישעיהו קרליץ. עם זאת, הוא עצמו השתייך לחוג תלמידי החתם סופר.
כפוסק וכראש ישיבה
הרב וואזנר היה הפוסק הבולט ביותר בקרב הציבור החסידי, ואחד מן הפוסקים הבולטים בציבור החרדי בכלל. חלק ניכר ממורי ההוראה בני ברק בפרט ובארץ בכלל עשו שימוש חכמים אצלו.
בספריו, שאלות ותשובות שבט הלוי, הוא דן בשאלות רבות שהתעוררו עקב הקדמה הטכנולוגית, כגון עין אלקטרונית המצלמת או מדליקה אור בעת תזוזה בשבת וכן בעיית הקלנועית בשבת. הוא התנגד לשימוש במעלית שבת, ובשל כך תיקן כי אין לבנות בנייני מגורים רבי קומות בבני ברק (מעל ל-7 קומות).
בפולמוס שהתעורר בשנת ה'תשי"ז עם צאתו לאור של הספר "נצר מטעי", מאת הרב נתן צבי פרידמן, רבו של שיכון ה' בבני ברק, ובו היתרים הלכתיים כגון היתר לכבות תנור גז ביום טוב, קרא הרב וואזנר שלא לקבל פסקים אלה.
אף שראה עצמו תלמיד של החזון איש, בסוגיית היחס אל החילונים עמדתו ההלכתית נוקשה יותר מזו של החזון איש (הרואה אותם כתינוקות שנשבו).
תמך בהקמת מכון משמרת הסת"ם שמשתמשת בהגהת סת"ם על ידי בדיקת מחשב. בדומה לפוסקים רבים אחרים, פסק שרק כשהלב מפסיק לפעום נחשב כמוות. התיר לוועדת מהדרין תנובה לסמוך על מצלמה אוטומטית במקום השגחה אנושית על תהליך החליבה אמנם בהסכמתו לספר 'שאילת משה' של הרב משה שאול קליין הסתייג מכך.
הוא נהג למסור שיעור הלכה מדי יום חמישי, שבו השתתפו תלמידי חכמים בולטים. שיעורים אלו נדפסו לימים בספר "שיעורי שבט הלוי" על הלכות נדה ועוד. מסר מדי שבת שיעור בספר החינוך.
הרב וואזנר מסר שיעורים עד לשנתו האחרונה, בישיבה מסר מדי יום שיעור בשולחן ערוך ושעור בספרי מוסר, ומספר פעמים בשבוע גם שיעור עיוני בגמרא. וביום שישי שעור חומש ורש"י. מבין תקנותיו בישיבה ייסד סדר אשמורת הבוקר כמו כן אסר על הבחורים להחזיק פלאפון.
הרב וואזנר כתב קינה לזכר השואה ("אש תוקד בקרבי").
