טיפול רגשי - האם זה עבודת השם ?

[שואף]

שאלני אברך ההולך לטיפול רגשי, הנה מכח הטיפול אני כועס פחות (כי אני לומד לזהות מה מכעיס אותי) וכדו', האם זה נחשב לעבודת השם הרי סו"ס אני כועס פחות ועוד כהנה בשאר המידות.
התשובה ככל הנראה שאמנם הטיפול יכול להיות פתח לכניסה לעבודת השם ביתר קלות, אבל ודאי שאינו נחשב כעבודת השם.
ויסוד הדבר הוא, שבטיפול המטרה שלי שאני ירגיש יותר טוב, בשונה מעבודת השם בה אני מתמקד לעשות רצון השם להיות אדם יותר מתוקן.
דוגמא לדבר: אדם שעושה דיאטה כי רוצה להיראות יותר טוב, למרות שמחמת כן הוא פחות שקוע בתאוות, מכל מקום אינו בא לתקן את מידת התאוה אלא עובד את עצמו כדי שתחושותיו יהיו יותר טובות.
ועלז לבי למצא כן בדברי רבינו יונה בפי' על משלי פרק יט' פסוק יא'.
שֵׂ֣כֶל אָ֭דָם הֶאֱרִ֣יךְ אַפּ֑וֹ וְ֝תִפְאַרְתּ֗וֹ עֲבֹ֣ר עַל־פָּֽשַׁע:
וז"ל שם: שכל אדם האריך אפו, כאשר יאריך אדם אפו ולא יתנקם בעת חמתו עד יעבור זעם, מעצת השכל היא ולכבוד עצמו ותועלתו יעשנה, כי החימה תסכל דעת האדם ועוכרת שכלו, ואם יבקש להתנקם בעת אפו לא בדת והשכל יעשה מעשיו ויוקש ויפול ממועצותיו, ואולי יורה המנהג הזה על שכלו, אבל אין להחזיק לו טובה עליה על שאיננו מוחל ונושא פשע חבירו, ואשר הוא מאריך אפו לתועלת עצמו ולכבודו ינהג זה.
ותפארתו עבור על פשע, כאשר יעבור על מידותיו וישא לפשע חביריו וחטאתם, זוהי תפארת שלימה ומידת חסד עכ"ל.

 

[צריך עיון]

לכאו' אם הולך ל'טיפול רגשי' [אמיתי] שמועיל לו לכעוס פחות בכדי להמנע ממידת הכעס השלילית הרי זו עבודת השם
והיכן מצינו שצריך לפעול דוקא בדרך מסוימת לזה?

 

[פזלונא]

ואם הולך לטיפול כדי שסביבתו לא תסבול ממנו ולא יצער ויפגע בבני ביתו חבריו שכיניו זה לא חלק מעבודת השם?

 

[מתחילים מחדש]

האמת הוא שכל פעולה שאדם עושה, אם זה לצורך עבודת השם, זה גם כן עבודת ה'. וכדברי השו"ע בסימן רלא:
"
וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג ו), ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמיים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו. שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו – אינו משובח, אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו.

וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו – להשלים חפצו ותאותו – אינו משובח, אלא אם כן עשה לשם שמיים.

וכן בשכיבה, אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו – אם עשה להנאת גופו אינו משובח; אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות, שלא תיטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה.

וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה, אם עשה להשלים תאוותו או להנאת גופו – הרי זה מגונה. ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו – אינו משובח, אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו, או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו.

וכן בשיחה אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו.

כללו של דבר: חייב אדם לשום עיניו וליבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך – יעשהו, ואם לאו – לא יעשהו. ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד."

 

[צריך עיון]

האמת הוא שכל פעולה שאדם עושה, אם זה לצורך עבודת השם, זה גם כן עבודת ה'. וכדברי השו"ע בסימן רלא:
"
וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג ו), ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמיים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו. שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו – אינו משובח, אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו.

וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו – להשלים חפצו ותאותו – אינו משובח, אלא אם כן עשה לשם שמיים.

וכן בשכיבה, אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו – אם עשה להנאת גופו אינו משובח; אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות, שלא תיטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה.

וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה, אם עשה להשלים תאוותו או להנאת גופו – הרי זה מגונה. ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו – אינו משובח, אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו, או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו.

וכן בשיחה אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו.

כללו של דבר: חייב אדם לשום עיניו וליבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך – יעשהו, ואם לאו – לא יעשהו. ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד."

מעולה.
כעת אולי זכינו בזכות כ''ת לעמוד על עומק הנדון של הרב ה @שואף
שלכאו' כל הדברים האלו הם אכן 'עבודת הבורא' אבל אין הם 'חפצא' של עבודת הבורא אלא יותר בתורת 'מכשירי מצוה'.
לכאורה, שבירת המידות הרעות ע''י התגברות עליהם והכנעת היצר, היא היא חפצא דעבודת השם בעצם, ולא רק בתורת מכשיר.
ואם כן, מעתה יש להסתפק אם 'להקטין הנסיון' [כלשונו הנודע של הגרי''ס] באופן כזה הוא בגדר 'עבודת השם' בעצם או רק 'מכשירי מצוה'.

 

[מגנא ומצלא]

שאלני אברך ההולך לטיפול רגשי, הנה מכח הטיפול אני כועס פחות (כי אני לומד לזהות מה מכעיס אותי) וכדו', האם זה נחשב לעבודת השם הרי סו"ס אני כועס פחות ועוד כהנה בשאר המידות.
התשובה ככל הנראה שאמנם הטיפול יכול להיות פתח לכניסה לעבודת השם ביתר קלות, אבל ודאי שאינו נחשב כעבודת השם.
ויסוד הדבר הוא, שבטיפול המטרה שלי שאני ירגיש יותר טוב, בשונה מעבודת השם בה אני מתמקד לעשות רצון השם להיות אדם יותר מתוקן.
דוגמא לדבר: אדם שעושה דיאטה כי רוצה להיראות יותר טוב, למרות שמחמת כן הוא פחות שקוע בתאוות, מכל מקום אינו בא לתקן את מידת התאוה אלא עובד את עצמו כדי שתחושותיו יהיו יותר טובות.
ועלז לבי למצא כן בדברי רבינו יונה בפי' על משלי פרק יט' פסוק יא'.
שֵׂ֣כֶל אָ֭דָם הֶאֱרִ֣יךְ אַפּ֑וֹ וְ֝תִפְאַרְתּ֗וֹ עֲבֹ֣ר עַל־פָּֽשַׁע:
וז"ל שם: שכל אדם האריך אפו, כאשר יאריך אדם אפו ולא יתנקם בעת חמתו עד יעבור זעם, מעצת השכל היא ולכבוד עצמו ותועלתו יעשנה, כי החימה תסכל דעת האדם ועוכרת שכלו, ואם יבקש להתנקם בעת אפו לא בדת והשכל יעשה מעשיו ויוקש ויפול ממועצותיו, ואולי יורה המנהג הזה על שכלו, אבל אין להחזיק לו טובה עליה על שאיננו מוחל ונושא פשע חבירו, ואשר הוא מאריך אפו לתועלת עצמו ולכבודו ינהג זה.
ותפארתו עבור על פשע, כאשר יעבור על מידותיו וישא לפשע חביריו וחטאתם, זוהי תפארת שלימה ומידת חסד עכ"ל.

אפשר להציג את הדברים בצורה שונה:

האם יתבעו מהאדם מדוע לא הלך לטיפול רגשי כדי להתגבר על מידותיו הבעייתיות?
שהרי, כל אחד נתבע לפי יכולותיו ותכונותיו. וא"כ האם יוכל האדם לומר הרי נולדתי עם
פגמי אופי קשים שגרמו לכך שנכשלתי בדברים. וכאן יוכלו לומר לו הרי "מחתרת חתורה לפניך האיך לא מיהרת להימלט"...
הרי ידעת שישנם צורות שונות של טיפול שהיו גורמים לך ליישוב הדעת, ויסות רגשי וכו' ולמה לא השתמשת בהם?

ומכאן, שאם האדם הולך לטיפול רגשי, פסיכולוגי, תרופתי וכדו' וכוונתו לש"ש וודאי וודאי שיקבל ע"כ שכר משלם.

 

[צריך עיון]

אפשר להציג את הדברים בצורה שונה:

האם יתבעו מהאדם מדוע לא הלך לטיפול רגשי כדי להתגבר על מידותיו הבעייתיות?
שהרי, כל אחד נתבע לפי יכולותיו ותכונותיו. וא"כ האם יוכל האדם לומר הרי נולדתי עם
פגמי אופי קשים שגרמו לכך שנכשלתי בדברים. וכאן יוכלו לומר לו הרי "מחתרת חתורה לפניך האיך לא מיהרת להימלט"...
הרי ידעת שישנם צורות שונות של טיפול שהיו גורמים לך ליישוב הדעת, ויסות רגשי וכו' ולמה לא השתמשת בהם?

ומכאן, שאם האדם הולך לטיפול רגשי, פסיכולוגי, תרופתי וכדו' וכוונתו לש"ש וודאי וודאי שיקבל ע"כ שכר משלם.

בהנחה שטיפול רגשי באמת מועיל.
לימדנו הגרי''ס באגרתו הדרך בעבודת השם 'להגדיל היראה' ו'להקטין הנסיון'
לכאורה זה נכנס בגדר השני של 'להקטין הנסיון' וגם זה מכלל החיוב בעבודת השם. [וכנרמז למעלה].

 

[מידה טובה]

ודאי שזה חלק בלתי נפרד מעבודת השם, אין בזה ספק כלל.
הרי להרגיש יותר טוב זהו לא רצון ה'? ברור שכן.

התשובה ככל הנראה שאמנם הטיפול יכול להיות פתח לכניסה לעבודת השם ביתר קלות, אבל ודאי שאינו נחשב כעבודת השם.

כאן נ"ל שכ"ת טעה במקצת, והרי כשאדם אוכל, זה לא נחשב לעבודת ה'? הוא אוכל כדי להרגיש יותר טוב, וזה רק נותן לו פתח לעבודת ה'.

אלא - אדם שממלא צרכיו, יושן, אוכל, מטופל, משתחרר וכד', זה עוזר לו לעבודת ה', ואם מכוון ע"ז שזה לש"ש, ודאי שמעשיו חשובים לאין שיעור ויקבל עליהם שכר רב.

 

[המאושר!]

תלוי איזה טיפול רגשי!

רוב שיטות הטיפול הרגשי מושתתות על השקפות חיצוניות, שלעיתים אינן עולות בקנה אחד עם מבטה של תורתנו הקדושה, אף אם המטפלים משבצים בדבריהם מובאות מחז"ל. סוף דבר, היסודות הרעיוניים שמנחים שיטות אלו, אינם תואמים את דרך התורה, ואין כאן המקום להאריך בכך.

למשל, ישנם טיפולים המעודדים זלזול בכיבוד הורים, לעיתים אף מובילים לפירוק בתים, ובמקרים מסוימים אף גורמים לאנשים להיכשל באיסורים חמורים. ידוע לי על מקרה שבו אדם הוסת לחלל שבת באמתלה של "פיקוח נפש רגשי" - שכן נדרש לכתוב את תחושותיו שעלו בו! רחמנא לישזבן מהם ומעצתם.


אולם, ישנו טיפול רגשי שהוא עבודת ה' ממש - טיפול המסייע לאדם להתחבר לרגשותיו הפנימיים ומתוך כך לעורר אהבה לה', לבטוח בו ולסמוך עליו באמת.

בדרך זו, כאשר מתעוררים רגשות שליליים, מלמדים את האדם להפנותם כלפי מעלה - לשוחח עם בוראו, להכיר בשפלותו האנושית, ומתוך כך להידבק בגדלותו יתברך, אשר מתגלה דווקא כאשר האדם מכיר במגבלותיו הרגשיות והפיזיות.

טיפול כזה—הוא עצמו עבודת ה'.

 

[יוסף ה']

אם אדם הולך לטפול רגשי כדי להיות יותר טוב - בעבודת ה', בבין אדם לחבירו, בזוגיות, וכל מקום שהוא משתפר, הרי זה בבחינת "מחשבה טובה מצטרפת למעשה" והנה זה מצוה...
וכל זה רק שהולך למטפל ירא שמיים, ולא חס וחלילה למטפלים שמחפשים קולות והנחות בענייני בין אדם למקום...
(היסוד לטיפול רגשי זה מחויבות לקודשא בריך הוא ולתורה הקדושה)

אשריכם ישראל...

 

[י"ג מידות]

בחב"ד היו אומרים שזה ההבדל בין ספרי המוסר לספרי החסידות.
בספרי מוסר מעריכים בגנות המידות הרעות ובגדולת המידות הטובות.
אבל בספרי חסידות מתייחסים למקור הנפש היהודית לגדלות השי"ת וכו' עד שהאדם מעליו אינו רוצה לחטוא להשתמש במידה מגונה.

 

[מתחילים מחדש]

תלוי איזה טיפול רגשי!

רוב שיטות הטיפול הרגשי מושתתות על השקפות חיצוניות, שלעיתים אינן עולות בקנה אחד עם מבטה של תורתנו הקדושה, אף אם המטפלים משבצים בדבריהם מובאות מחז"ל. סוף דבר, היסודות הרעיוניים שמנחים שיטות אלו, אינם תואמים את דרך התורה, ואין כאן המקום להאריך בכך.

למשל, ישנם טיפולים המעודדים זלזול בכיבוד הורים, לעיתים אף מובילים לפירוק בתים, ובמקרים מסוימים אף גורמים לאנשים להיכשל באיסורים חמורים. ידוע לי על מקרה שבו אדם הוסת לחלל שבת באמתלה של "פיקוח נפש רגשי" - שכן נדרש לכתוב את תחושותיו שעלו בו! רחמנא לישזבן מהם ומעצתם.


אולם, ישנו טיפול רגשי שהוא עבודת ה' ממש - טיפול המסייע לאדם להתחבר לרגשותיו הפנימיים ומתוך כך לעורר אהבה לה', לבטוח בו ולסמוך עליו באמת.

בדרך זו, כאשר מתעוררים רגשות שליליים, מלמדים את האדם להפנותם כלפי מעלה - לשוחח עם בוראו, להכיר בשפלותו האנושית, ומתוך כך להידבק בגדלותו יתברך, אשר מתגלה דווקא כאשר האדם מכיר במגבלותיו הרגשיות והפיזיות.

טיפול כזה—הוא עצמו עבודת ה'.

ענין זה הוא ארוך ומורכב, ואין ענינו לאשכול הזה. אולי אפשר להרחיב בענין זה באשכול אחר שפתחתי בס"ד:

תורת ה' מול תורת הנפש

בדורינו אלה, התרבה המודעות אצל אנשים שלא להתעלם מבריאות הנפש. וכן סוברים גדולי ישראל שליט"א, שכיום ישנן נפשות חלשות, וא"א להתעלם מהנפש. אך, כמדומני שהעיסוק המופרז בנושא בריאות הנפש מביא לתופעה שלילית. כי תחום בריאות הנפש הוא תחום גדול וארוך, ואפשר לעבוד על הנפש, ועל שיפור בריאות הנפש, עוד עוד...

forum-otzar-hatorah.co.il