בחז"ל (בזוהר) מצינו את ההגדרה 'חמור נושא ספרים'.
בדורנו המתקדם, המשפט שודרג ל'חמור קונה ספרים'.
א.
ביום רביעי בבוקר ישב אלפרד מוזס, -בעבר שגריר ארה"ב ברומניה וכיום קשיש בן 94, בכורסה לבנה קטנה ליד שולחן עץ עגול בבניין משרדים במנהטן,
בזמן שהיסטוריון הציג לפניו בזהירות את דפי התנ"ך בן יותר מ-1,000 שנה. (כתב יד ששון).
שבועיים קודם לכן שילם אלפרד עבור הספר העתיק סכום שיא של 38 מיליון דולר עבור מוזיאון 'אנו'.
"זה המוזיאון של העם היהודי ורציתי שהקודקס יעבור לעם היהודי" נימק מוזס במשפט קצר את מסע הרכישה הגדול בעולם לספר העתיק!
(אלפרד מוזס מצד ימין באירוע אחר)
מוזס מוכן לשלם סכום דמיוני עבור ספר עתיק - 'שהקודקס יעבור לעם היהודי',
אבל אותו אלפרד, לא מוכן להיות חלק מהאתוס היהודי, התנכ"י!
תגידו, זה לא חמור.....קונה ספרים?!
ב.
טייס אל על 'רפי טל' שיטיס את המטוס שבו ישהה הקודקס הנדיר,
סיפר קצת מהתחושות שנלוות למסע,
"יצא לי להטיס יקרי ערך בעבר, אמרו שיש יהלומים בתא המטען,
אבל לדברים כאלה אין שום רגש. פה אתה מרגיש שייכות, זה חלק מאיתנו".
אכן מדובר על ספר תנ"ך המצו"ב (כתב יד ששון)
טל מביע רגש של שייכות שאסור לזלזל בו - "זה חלק מאיתנו" אומר הטייס.
אבל אותו רפי לא קושר את עצמו לציווי התנכ"י, למורשת התנכי"ת,
חמור נושא ספרים שנת 2024?!
(בתמונה: קודקס ששון)
ואולי במקום להתגולל על אלפרד וטל, נעשה טובה לעצמנו,
נבקר, נחפש, נפשפש בסתירות שקיימות אצלנו - והם לא מעט?
אולי..?!
ג.
מוצאי שבת.
'אמא אני הולכת לאמירת סליחות עם שפרה רבינוביץ'.
-רחלי, כבר אמרתי לך שלא, אז מה הנדנוד הזה שוב?
אוףףףףףףףףף...
'למה שפרה כן ואני לא, למה תמיד את סוגרת אותי בבית, למה?'
איזה אמא מעצבנת, סיננה רחלי בחוצפה...
***
רחלי משתוקקת לבקש סליחה מאביה שבשמים, לקדם אותו במוצאי מנוחה,
להצטרף לזעקת הש"צ ולומר יחד עם הקהל -
- "רצה עתירתם בעמדם בלילות"
להכות על חטאיה, להתחנן על נפשה, ולהיסחף באווירה המרוממת,
הלו! מישהו כאן התבלבל? מי אל ויחפוץ 'בעתירה' כזו חצופה.. מי?!
כיבוד הורים, זה גם חלק מהקודקס האלוקי..
ד.
מוישי נטל את החפיסה מידיו של יוסי, והקריא מתוך התווית:
"הסיגריות גורמות לשבץ מוחי ולמחלות לב".
משרד הבריאות.
נו מה אתה אומר על זה יוסי?... סיגריות זה לא בריא! כך משרד הבריאות קובע, וקיי"ל אומן לא מרע נפשיה.. חתם את עקיצתו בהנפת אגודל..
יוסי הניף ידו בתנועת ביטול. "נו נו, שיהיו בריאים משרד הבריאות, הלב שלי בריא כמו שור, ובכלל כשמו כן הוא, זה משרד לחולים וקיי"ל 'חולה צריך לשימור' אבל לא בריא.."
זה לא פעם ראשונה ששני האחים מתווכחים על זה. אבל מוישי נהנה לעורר אותו בהזדמנות שונות, לתפוס את אחיו שגדול ממנו בשנה וחצי בנקודת חולשה ולסנוט בו כמו אבא גדול, והשני מצדו היה מגולל בפניו מסכת טיעונים למה אין לחוש לדבר, וחוזר חלילה וחלילה... ולולי התערבות של אבא ואמא הויכוח לא היה מסתיים לעולם,
אבל כרגע הוריהם במסע קניות לכבוד החג.. והוויכוח המשיך להתנהל כשטיעוני סרק ואמת מעורבבים בו, עד לרגע שאזעקה חדה פילחה את האוויר המורעל.. ויוסי הבכור, תפס פיקוד על אחיו הקטנים, הכניס אותם לממ"ד וניסה להפיג את חששם בעשר דקות הקרובות.
כעבור חמש דקות מוישי שאיבד סבלנותו ניגש לפתוח את דלת הממ"ד,
'הי זה מסוכן, צריך להמתין לפחות עשר דקות מהאזעקה לא פחות!'. גער בו יוסי.
מוישי משך בכתפיו, 'עזוב פיקוד העורף סתם אוהב להלחיץ. וקיי"ל לא חוששים למיעוט דמיעוט. ובכלל הציונים לא יקבעו לי מה נכון ומה לא...'
ה.
שלח לי יהודי אחד:
"לפני עשרים ושש שנה בערב ר"ח אדר התקיימה עצרת החצי מליון בי-ם, האירוע צרוב אצלי מסיבות אישיות לגמרי, עמדתי רחוק מההמולה, ולפתע החלו דחיפות בידי קומץ קטן שפינו מקום לאוטו של אחד האדמורי"ם/הרבנים (נ.ל: צנזרתי את שמו), תוך כדי קיבלתי מכה חדה וכואבת על מקום ליבי ע"י איזה אדם שנראה מרוגש מאד לרומם כבוד רבו, תמונתו של האיש עומדת נגד עיניי עד היום!!!! חודשים אחרי הייתי אחוז כאבים בסביבות הלב, ויותר מכך יסורי נפש כי משום מה פחדתי לספר להוריי [הייתי אז ילד מופלא סמוך לאיש] והיה לי דמיונות שיש לי התקף לב וכדו', וזה גרם לי תולדות נזיקין ותולדות תולדותיהן ששיריים מהם עודם בעינן כיום!!!"
אותו יהודי "דחפן" מכבד ת"ח - בחינת ס"ת, ומאידך דורס ילד קטן כחמור שאינו מבחין בין עיקר לטפל.
מוזמנים להוסיף.
בדורנו המתקדם, המשפט שודרג ל'חמור קונה ספרים'.
א.
ביום רביעי בבוקר ישב אלפרד מוזס, -בעבר שגריר ארה"ב ברומניה וכיום קשיש בן 94, בכורסה לבנה קטנה ליד שולחן עץ עגול בבניין משרדים במנהטן,
בזמן שהיסטוריון הציג לפניו בזהירות את דפי התנ"ך בן יותר מ-1,000 שנה. (כתב יד ששון).
שבועיים קודם לכן שילם אלפרד עבור הספר העתיק סכום שיא של 38 מיליון דולר עבור מוזיאון 'אנו'.
"זה המוזיאון של העם היהודי ורציתי שהקודקס יעבור לעם היהודי" נימק מוזס במשפט קצר את מסע הרכישה הגדול בעולם לספר העתיק!
(אלפרד מוזס מצד ימין באירוע אחר)
מוזס מוכן לשלם סכום דמיוני עבור ספר עתיק - 'שהקודקס יעבור לעם היהודי',
אבל אותו אלפרד, לא מוכן להיות חלק מהאתוס היהודי, התנכ"י!
תגידו, זה לא חמור.....קונה ספרים?!
ב.
טייס אל על 'רפי טל' שיטיס את המטוס שבו ישהה הקודקס הנדיר,סיפר קצת מהתחושות שנלוות למסע,
"יצא לי להטיס יקרי ערך בעבר, אמרו שיש יהלומים בתא המטען,
אבל לדברים כאלה אין שום רגש. פה אתה מרגיש שייכות, זה חלק מאיתנו".
אכן מדובר על ספר תנ"ך המצו"ב (כתב יד ששון)
טל מביע רגש של שייכות שאסור לזלזל בו - "זה חלק מאיתנו" אומר הטייס.
אבל אותו רפי לא קושר את עצמו לציווי התנכ"י, למורשת התנכי"ת,
חמור נושא ספרים שנת 2024?!
(בתמונה: קודקס ששון)
ואולי במקום להתגולל על אלפרד וטל, נעשה טובה לעצמנו,
נבקר, נחפש, נפשפש בסתירות שקיימות אצלנו - והם לא מעט?
אולי..?!
ג.
מוצאי שבת.
'אמא אני הולכת לאמירת סליחות עם שפרה רבינוביץ'.
-רחלי, כבר אמרתי לך שלא, אז מה הנדנוד הזה שוב?
אוףףףףףףףףף...
'למה שפרה כן ואני לא, למה תמיד את סוגרת אותי בבית, למה?'
איזה אמא מעצבנת, סיננה רחלי בחוצפה...
***
רחלי משתוקקת לבקש סליחה מאביה שבשמים, לקדם אותו במוצאי מנוחה,
להצטרף לזעקת הש"צ ולומר יחד עם הקהל -
- "רצה עתירתם בעמדם בלילות"
להכות על חטאיה, להתחנן על נפשה, ולהיסחף באווירה המרוממת,
הלו! מישהו כאן התבלבל? מי אל ויחפוץ 'בעתירה' כזו חצופה.. מי?!
כיבוד הורים, זה גם חלק מהקודקס האלוקי..
ד.
מוישי נטל את החפיסה מידיו של יוסי, והקריא מתוך התווית:
"הסיגריות גורמות לשבץ מוחי ולמחלות לב".
משרד הבריאות.
נו מה אתה אומר על זה יוסי?... סיגריות זה לא בריא! כך משרד הבריאות קובע, וקיי"ל אומן לא מרע נפשיה.. חתם את עקיצתו בהנפת אגודל..
יוסי הניף ידו בתנועת ביטול. "נו נו, שיהיו בריאים משרד הבריאות, הלב שלי בריא כמו שור, ובכלל כשמו כן הוא, זה משרד לחולים וקיי"ל 'חולה צריך לשימור' אבל לא בריא.."
זה לא פעם ראשונה ששני האחים מתווכחים על זה. אבל מוישי נהנה לעורר אותו בהזדמנות שונות, לתפוס את אחיו שגדול ממנו בשנה וחצי בנקודת חולשה ולסנוט בו כמו אבא גדול, והשני מצדו היה מגולל בפניו מסכת טיעונים למה אין לחוש לדבר, וחוזר חלילה וחלילה... ולולי התערבות של אבא ואמא הויכוח לא היה מסתיים לעולם,
אבל כרגע הוריהם במסע קניות לכבוד החג.. והוויכוח המשיך להתנהל כשטיעוני סרק ואמת מעורבבים בו, עד לרגע שאזעקה חדה פילחה את האוויר המורעל.. ויוסי הבכור, תפס פיקוד על אחיו הקטנים, הכניס אותם לממ"ד וניסה להפיג את חששם בעשר דקות הקרובות.
כעבור חמש דקות מוישי שאיבד סבלנותו ניגש לפתוח את דלת הממ"ד,
'הי זה מסוכן, צריך להמתין לפחות עשר דקות מהאזעקה לא פחות!'. גער בו יוסי.
מוישי משך בכתפיו, 'עזוב פיקוד העורף סתם אוהב להלחיץ. וקיי"ל לא חוששים למיעוט דמיעוט. ובכלל הציונים לא יקבעו לי מה נכון ומה לא...'
ה.
שלח לי יהודי אחד:
"לפני עשרים ושש שנה בערב ר"ח אדר התקיימה עצרת החצי מליון בי-ם, האירוע צרוב אצלי מסיבות אישיות לגמרי, עמדתי רחוק מההמולה, ולפתע החלו דחיפות בידי קומץ קטן שפינו מקום לאוטו של אחד האדמורי"ם/הרבנים (נ.ל: צנזרתי את שמו), תוך כדי קיבלתי מכה חדה וכואבת על מקום ליבי ע"י איזה אדם שנראה מרוגש מאד לרומם כבוד רבו, תמונתו של האיש עומדת נגד עיניי עד היום!!!! חודשים אחרי הייתי אחוז כאבים בסביבות הלב, ויותר מכך יסורי נפש כי משום מה פחדתי לספר להוריי [הייתי אז ילד מופלא סמוך לאיש] והיה לי דמיונות שיש לי התקף לב וכדו', וזה גרם לי תולדות נזיקין ותולדות תולדותיהן ששיריים מהם עודם בעינן כיום!!!"
אותו יהודי "דחפן" מכבד ת"ח - בחינת ס"ת, ומאידך דורס ילד קטן כחמור שאינו מבחין בין עיקר לטפל.
מוזמנים להוסיף.
