פסח, חודש ניסן חד גדיא פירושים

[מנחה]

לפי כל רבדי התורה.

נ.ב אם אפשר לקבל קובץ להדפסה

 

[געגועים]

סיום ההגדה בלשון ארמית מדוע?
חַד גַּדְיָא - גירסא קדומה

 

[געגועים]

וזה מרומז בדברי בעל מסדר ההגדה במאמר חד גדיא חד גדיא, מורה על שני השעירים שהם אחד לה' ואחד לעזאזל. חלק הטוב וחלק הרע.

דזבין אבא בתרי זוזי, הוא מחצית השקל שקל הקדש של כסף. והוא מרמז על הכיסופין והתשוקה של האדם, כי יש ת' עלמין דכיסופין (זוהר ח"ג רפח.) בחינת ת' תחיה ת' תמות (שבת נה.), ת' עלמין דכיסופין הוא מה שאדם כוסף וחושק לה' ב"ה, והיא בחי' ת' תחיה, ולהיפוך ח"ו כשאדם כוסף לרע היא בחינת ת' תמות. וזה רמז לנו בעל מסדר ההגדה שכל הכיסופין יהיו לחלק הטוב בלבד והוא מחצית השקל של כסף בחי' כיסופין, ועל ידי זה חד גדיא חד גדיא, זוכים לשני גדיי עזים שהם טובים לבניך, ומתקשרים עם הבורא ב"ה בבחינת יעקב חבל נחלתו.

אך ואתא שונרא, הוא שונא ורע, רומז על היצר הרע שהוא שונא להאדם ורע מנעוריו (בראשית ח, כא), ואכלה לגדיא. שרוצה לבטל את האדם מהכיסופין שהוא כוסף לה' להתקשר בהבורא ב"ה וזהו ואכלה לגדיא, שרוצה לבטל חלק הטוב שהוא לה', אך שהקב"ה חושב לבל ידח ממנו נדח (ש"ב יד, יד), ושולח סיבות ומאורעות על האדם בכלל ובפרט בכדי שהאדם יעורר את עצמו לשוב לה'.

וזה מרמז ואתא כלבא, רומז לבחינת רצועה בישא לאלקאה (תיקו"ז תי' ל) כנזכר במקום אחר שהקב"ה מביא יסורים על האדם, ועל ידי זה ונשך לשונרא, לשונא ורע, שעל ידי זה מנצח את יצרו. אכן להנצל ולבטל היסורים הוא ע"י שהאדם מתבונן שכל הסיבות והמאורעות הם מהבורא ב"ה בכדי שישוב לה' ועל ידי זה נופל כל הרע וכל היסורים.

וזהו ואתא חוטרא והכה לכלבא. חוטרא רומז למטה משה, בחינת ואתה הרם את מטך (שמות יד, טז) שהוא בחינת המשכת הדעת, שהאדם מתבונן שכל הסבות והמאורעות הם מהבורא ב"ה כי מלא כל הארץ כבודו, ועל ידי זה שב לה', ויוכל לבא לדביקות והתלהבות להשם ב"ה, שהוא בחינת אחדות כביכול עם הבורא ב"ה, וע"י נופל כל הרע באמת, כי שם לא יגורך רע, וזהו והכה לכלבא, שהוא בחינת רצועה בישא לאלקאה, בזה מרומז לנפילת הרע והמתקת כל הדינים.

ואתא נורא ושרף לחוטרא, נורא רומז להתלהבות. ושרף רומז לבחינת דרש דרש משה והנה שורף (ויקרא י, טז), שע"י המשכת הדעת שמלא כל הארץ כבודו, יזכה להתלהבות. וע"י ההתלהבות יבא לבחינת מקור האחדות, ושם לא יגורך רע, ונשרף ונופל כל הרע.

וזה מרומז ג"כ במאמרם ז"ל (סנהדרין צב:) צדיקים מה הם עושים הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים. כי נשר עולה לסוף ז' שנים וכו' ומסיר מיניה טופרי ונוצי (שערי ג"ע שער האותיות אות ח' פתח ב' דרך ג). סוף ז' שנים. מרמז לעולם האחדות שהיא למעלה מהז' ימי הבנין. ומסיר מיניה טופרי ונוצי רומז לנפילת הרע כי ע"י ההתלהבות הצדיקים עולים למקור האחדות שהיא למעלה מז' ימי הבנין, ועל ידי זה ממילא נשרף ומתבטל כל הרע כי שם לא יגורך רע.

אך על ידי ההתלהבות יכול אדם לבא לביטול המציאות עד שלא יוכל לקבל עוד שום בהירות מהבורא ב"ה כנודע מהד' שנכנסו לפרדס (חגיגה יד:). ולזה מרמז מאמרם ז"ל הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים, נשר רומז לבחי' רחמים כמ"ש (דברים לב, יא) כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. ע"י מדת רחמנות שהצדיקים מבקשים מהקב"ה ממדת רחמים שלו חוסה על עמלך על ידי זה הקב"ה מרחם עליו ונותן לו חיות שיוכל לקבל בהירות מהבורא ב"ה יתברך שמו.

וזה מרמז ואתא נורא ושרף לחוטרא. נורא רומז להתלהבות, ושרף לחוטרא שיוכל לבא ח"ו לביטול מציאות שלא יוכל לקבל עוד בהירות מהבורא ב"ה.

ואתא מיא וכבה לנורא. ואתא מיא רומז לנשר, ועל דרך שאמרו רז"ל עושה להם כנפים כנשרים ושטים ע"פ המים. ונשר הוא רחמני היינו שמעוררים רחמים מלפני ה' בבחינת מים כמ"ש (איכה ב, יט) שפכי כמים לבך נוכח פני ה', בבחי' ולפני ה' ישפוך שיחו (תהלים קב, א). וע"י הדבורים שהצדיקים מבקשים מאת הבורא ב"ה חוסה על עמלך על ידי זה וכבה לנורא שהקב"ה מרחם עליהם ונותן להם כח וחיות שיוכלו לקבל בהירות מהבורא ב"ה וילכו בכל יום ויום מדרגא לדרגא.

וזה מרמז ואתא תורא ושתה למיא. תורא רומז ליוסף הצדיק שנקרא שור (דברים לב, יז) והצדיקים הם בחינת יוסף שמוסיפים והולכים ביראת ה' תמיד כמ"ש (תהלים פד, ט) ילכו מחיל אל חיל, שמוסיפים בכל יום ביראת ה', והולכים מדרגא לדרגא, והוא על ידי ושתה למיא בחינת שפכי כמים לבך נוכח פני ה'.

ואתא השוחט ושחט לתורא. שוחט הוא לשון הפשט כנ"ל, מרמז על הצדיקים שהם מופשטים מכל הגשמיות, ושוחט רומז ג"כ לבחינת צביעה כמו שפירש אדוני אבי ז"ל (ליקוטי תורה לפסח ד"ה ואתא השוחט) במאמרם ז"ל (שבת עה.) שוחט משום מאי מחייב משום צובע.

וצביעה היא בחינת גוונין נהירין, היינו שהצדיקים שהם מופשטים מכל הגשמיות ומתייחדים תמיד עם הבוב"ה כביכול, והם יכולים ח"ו לבא לבחינת ביטול המציאות עד שלא יוכלו לקבל בהירות הבורא ב"ה, אך שע"י שמבקשים ומתחננים תמיד לפני השי"ת חוסה על עמלך על ידי זה הקב"ה מרחם עליהם וזוכים לבחינת גוונין נהירין אור הבהיר.

גם צובע הוא מלשון אצבע, שעל הצדיקים אמרו ז"ל (תענית לא.) כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה ה' קוינו לו (ישעיה כה, ט), היינו כל אחד ואחד לפי הגוונין נהירין שלו שזוכה כמו כן הוא מראה זה ה'.

אך מכל מקום אפילו הצדיקים שמופשטים מכל הגשמיות, מכל מקום יכול יצרם לפעמים להתגבר עליהם בבחינת מדריגתם, כמאמרם ז"ל (סוכה נב.) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

וזה מרמז ואתא מלאך המות ושחט לשוחט. מלאך המות רומז ליצר הרע (ב"ב טז.) ושוחט רומז להצדיקים שמופשטים מכל הגשמיות כנ"ל שיוכל יצרם לפעמים להתגבר עליהם בבחינת ירידה לצורך עליה בבחינת כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד, טז), כדי לברר ולהעלות כל הניצוצות קדושות שנתפזרו בכל מקום.

וע"י הצדיקים שמעלים הניצוצות קדושות ואתא הקב"ה ושחט למלאך המות. מרמז על ביאת משיח בן דוד במהרה בימינו אמן, שאז יתבטלו כל הרע לגמרי, כי כל הגליות והגאולות שהיו עד הנה לא היו כי אם בבחינת בירור הרע שבררו ישראל הניצוצות קדושות והעלו אותם, אך לא היה בחינת ביטול הרע לגמרי, ולכן אחר כך היה עוד גלות הקליפות והרע כדי להוציא כל הניצוצות קדושות, אבל אחר כך בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אז יתבטל כל הרע לגמרי בבחינת ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים (ישעיה כה, ח). שיתבטל הרע והקליפות בביטול הגמור ולא יהיה שום רע כלל וכלל אחר כך. כן נזכה במהרה בימינו אמן סלה.

(מגן דוד להרה"ק ר' דוד מטאלנא זי"ע אחרון של פסח)​