קדושים המעלה של חברי איוב שבאו לנחמו (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואהבת לרעך כמוך (יט יח)

בבבא בתרא טז: "וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקומו, אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי, ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו. מאי ויועדו יחדו, אמר רב יהודה אמר רב מלמד שנכנסו כולן בשער אחד וכו', אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברא כחברי דאיוב או מיתותא", עכ"ל. ולכאורה יפלא, מה הנפק"מ בזה שנכנסו כולם בשער אחד [היינו שהגיעו בבת אחת ממש לעירו של איוב], ואיזה לימוד יש לנו מזה.

ויש לבאר, דהנה הטעם שאירע כן שנכנסו כולם ברגע אחד, ביאר מהרש"א בחידושי אגדות דהיינו משום שהמרחק ביניהם היה שוה בצמצום, כמבואר בגמ' שם שהיה בין כל אחד ואחד מהם שלש מאות פרסה, ועוד אמרינן בגמ' שיסורי איוב נודעו להם על ידי שהיה להם כתרים ובכל כתר שלשה פרצופים ואיש את שמו מחוקק על פרצופו, וכשבאין יסורין על אחד מהן פרצופו משתנה. ואם כן הדבר נודע להם בבת אחת, וכיון שנודע להם בבת אחת וגם המרחק היה שוה, ממילא נמצא שבאו בבת אחת, עכ"ד מהרש"א.

והנה מנהג העולם שמי שיוצא לדרך ארוכה של תלת מאה פרסי, הרי הוא מכין יציאתו ומשלים לסדר ענייניו שהוא עוסק בהם, ואז יוצא לדרכו. אך אם היו נוהגים כן חברי דאיוב, ודאי לא היו נכנסים בשער אחד, שהרי כל אחד היה מסיים הכנתו בזמן אחר לפי מה שהוא. אם כן ממה שנכנסו בשער אחד, למדנו שמיד באותו הרגע ממש שנודע להם מצרתו של איוב, עזבו תיכף כל עיסוקיהם וענייניהם ויצאו בלי שום עיכוב לבוא לעזרת איוב. וזהו מה שאמר רבא "או חברא כחברי כאיוב או מיתותא", כי רק זה הוא חבר אמיתי, שבשעה שחבירו נצרך לו, מיד כל עיסוקיו בטלים ואין לו אלא לבוא לאלתר לעזרת החבר.

ועוד העירוני, דמוכרחין לומר ג"כ שכולם שמו ליבם לזה בשעה אחת, דאל"כ לא היתה יציאתם בשעה אחת, ועל כרחך שתמיד היה דעתם על חבריהם, ומיד כשנשתנה הפרצוף ראו וידעו זאת, וזהו מעלת חברי דאיוב, דבכל שעה דעתם על חבריהם.​

 

[גרינפלד]

בבבא בתרא טז: "וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקומו, אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי, ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו. מאי ויועדו יחדו, אמר רב יהודה אמר רב מלמד שנכנסו כולן בשער אחד וכו', אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברא כחברי דאיוב או מיתותא", עכ"ל.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
וידוע מה שביארו בזה, כי הרי ניתן ביד השטן ליקח מאיוב הכל, ואם כן מדוע לא לקח ממנו את חבריו, אלא משום דאו חברותא או מיתותא, וכבר אמר לו הקב"ה "אך את נפשו שמור".​