הכאת תלמידים בדורנו
- מתחיל חוט איש חינוך
- תאריך התחלה
שלמה המלך: מי שלא מכה שונא את התלמיד.
השאלה על מה.
בדור העבר, היו מחנכים שורדי שואה שהיכו על כל דבר קטן, ברוב מיררותם. וכי לזה התכוון שלמה המלך?
אם 'ברור', שהמכות לא יועילו, אלא אדרבא יזיקו. וכי לזה גם התכוון שלמה המלך?
מצד שני, אם 'ברור' שהמכות 'כן' יועילו ויחנכות את החניך. וכי לזה התנגדו הרב אלישיב ור' חיים פנחס שיינבערג?
וכי לזה התכוונו ר' שלמה זלמן ור' חיים?
וכי גם לזה התכוונו ר' שלמה זלמן ור' חיים?
יתכן!
לא בטוח שכל דרך לחנך את הילדים כשירה.
ניסן - א' ניסן יום פטירת הג"ר שמחה כהן זצ"ל | ממשנתו: דרך חינוך אחת לכולם? | פורום אוצר התורה
פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.
forum-otzar-hatorah.co.il
לא. ברור שלא. וכך על כל השאלות שלך.
ברור שאין כאן דרך אחד לכל חניך, ודרך אחד לכל מחנך. רק הכל לפי המחנך והמתחנך.
כן. אנשים מעדיפים לשמוע כלל אחד, שעל פיה יתנהגו, ויסירו מעצמם אחריות. מה נעשה שאין? אין כלל אחד בזה.
דבר אחד בטוח יכול תמיד להועיל, הרבה תפילות ב'ותקננו בעצה טובה מלפניך' וכדומה.
נערך לאחרונה:
(נערך, אבל התשובה השארתי)
איך הצלחת להוציא אותי כמוציא לעז עליהם, לא הבנתי.
כתבתי שלא - ברור שהם לא התכוונו שהוא יכה בהם מתוך מרירות. ובשביל מה כן? כדי לחנך! אם יודעים שזה יועיל למתחנך. ובתנאי, שאין זה מגיע מתוך כעסו של המחנך.
כי אם המכות מגיעים מתוך כעס המחנך, הרי זה רק משריש מידות רעות במתחנך, ויצא שכרו בהפסדו.
איך הצלחת להוציא אותי כמוציא לעז עליהם, לא הבנתי.
כתבתי שלא - ברור שהם לא התכוונו שהוא יכה בהם מתוך מרירות. ובשביל מה כן? כדי לחנך! אם יודעים שזה יועיל למתחנך. ובתנאי, שאין זה מגיע מתוך כעסו של המחנך.
כי אם המכות מגיעים מתוך כעס המחנך, הרי זה רק משריש מידות רעות במתחנך, ויצא שכרו בהפסדו.
נערך לאחרונה:
נערך לאחרונה:
וזה נקודה חשובה ויסודית, שחשוב להבהיר, שיקח כל אחד לתשומת ליבו:
'זאת התורה לא תהא מוחלפת' - ואי אפשר לשנות אותה, השום מצב ובשום מקום, כי התורה היא נצחית, ומיועדת לכל אחד בכל מצב ובכל מקום!
רק מה כן? במקרה שיש מחנכים חסרי סבלנות או מרורים, שמשתמשים במכות באופן שרק מזיק ולא מועיל, נדרש ללכת נגדם בקיצוניות ההפוכה ולהגיד שאסור להכות.
'זאת התורה לא תהא מוחלפת' - ואי אפשר לשנות אותה, השום מצב ובשום מקום, כי התורה היא נצחית, ומיועדת לכל אחד בכל מצב ובכל מקום!
רק מה כן? במקרה שיש מחנכים חסרי סבלנות או מרורים, שמשתמשים במכות באופן שרק מזיק ולא מועיל, נדרש ללכת נגדם בקיצוניות ההפוכה ולהגיד שאסור להכות.
רבי שלמה וולבה מגדולי המשגיחים והמחנכים בדור האחרון כותב:
'יש מין דעה נפוצה בעולם, שעיקר החינוך נעשה ע"י ענישה, לצערי נפוצה דעה זו גם אצל מורים... עונש צריך להיות האמצעי האחרון בחינוך... בנושא הענישה בא לידי ביטוי רצון השליטה של ההורים. אדם מרגיש כי כאשר בידו להעניש יש לו שליטה.... והרי 'חושך שבטו שונא בנו'? צריך להרביץ לבן! בפסוק אנו מוצאים 'וארעה את צאן ההריגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד חבלים וארעה את הצאן' [זכריה יא' ז'] הרי יש מקל שבו 'חובלים' ויש עוד מקל שגם בו מחנכים, אבל בנעימות 'מקל נועם'!. צריך לדעת שמקל נועם גם הוא מקל, אבל איננו מכאיב. אם אני נותן לילד עידוד גם זה מקל. אם הילד עשה משהו ואני נותן לו חתיכת שוקולדף גם זה מקל. אבל זה מקל נועם. אין לשער כמה מזיק האדם לילד כאשר הוא מכה אותו מכות של ממש. ר' אליהו לופיאן זצ"ל היה אומר לנו תמיד: 'עם ילדים רק בדרך טובה'... הוא אמר שלעת זקנתו הוא התחרט על כל מכה שנתן לילדים שלו כשהם היו קטנים. ר' אליהו גידל אחד עשר ילדים, וכמה מהם ראשי ישיבות גדולים. חז"ל אומרים שכל עשב ועשב יש לו מלאך המכהו ואומר לו גדל, זאת אומרת שאותו כוח המצמיח נקרא בפי חז"ל מכה, המכה ואומר גדל. כמובן, אין הכונה שעל כל עשב יושב מלאך קטן עם לחיים אדומות, עם כנפיים לבנות, יש לו מקל קטן והוא מכה את העשב. חז"ל מתכוונים לומר שיש כוח שמצמיח את העשב, והכוח הזה נקרא בלשון חז"ל 'מכה'. כך נוכל להבין גם את השבט של 'חושך שבטו שונא בנו', אין ההכרח לנקוט דווקא באופן שבו לוקחים את הילד ומכים אותו. יש דרכים אחרות איך לכוון את הצמיחה שלו, דרכים טובות יותר... בדורות קודמים היה מצב שונה, לילדים היה יותר כח סבל, ולכן יכלו לסבול מכות. הילדים גם היו יותר חזקים באופי שלהם. לא הזיק להם כאשר קבלו מעט מכות. אבל כיום כל האוירה היא אוירה של התמרדות, במיוחד כאן בארץ... אמנם ישנם מצבים חריגים של לחץ, למשל: בערב הילדים צריכים ללכת לישון, ואם יש ב"ה בבית כמה ילדים, וכולם צועקים, והאמא עייפה מכל היום, במצב כזה קורה שהאמא נותנת כמה סטירות ונהיה שקט. זו 'עזרה ראשונה' אינני מדבר על זה, אבל לעשות מן המכות שיטה זו גישה מזיקה'... [זריעה ובנין בחינוך עמ' כג' כה'].
'יש מין דעה נפוצה בעולם, שעיקר החינוך נעשה ע"י ענישה, לצערי נפוצה דעה זו גם אצל מורים... עונש צריך להיות האמצעי האחרון בחינוך... בנושא הענישה בא לידי ביטוי רצון השליטה של ההורים. אדם מרגיש כי כאשר בידו להעניש יש לו שליטה.... והרי 'חושך שבטו שונא בנו'? צריך להרביץ לבן! בפסוק אנו מוצאים 'וארעה את צאן ההריגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד חבלים וארעה את הצאן' [זכריה יא' ז'] הרי יש מקל שבו 'חובלים' ויש עוד מקל שגם בו מחנכים, אבל בנעימות 'מקל נועם'!. צריך לדעת שמקל נועם גם הוא מקל, אבל איננו מכאיב. אם אני נותן לילד עידוד גם זה מקל. אם הילד עשה משהו ואני נותן לו חתיכת שוקולדף גם זה מקל. אבל זה מקל נועם. אין לשער כמה מזיק האדם לילד כאשר הוא מכה אותו מכות של ממש. ר' אליהו לופיאן זצ"ל היה אומר לנו תמיד: 'עם ילדים רק בדרך טובה'... הוא אמר שלעת זקנתו הוא התחרט על כל מכה שנתן לילדים שלו כשהם היו קטנים. ר' אליהו גידל אחד עשר ילדים, וכמה מהם ראשי ישיבות גדולים. חז"ל אומרים שכל עשב ועשב יש לו מלאך המכהו ואומר לו גדל, זאת אומרת שאותו כוח המצמיח נקרא בפי חז"ל מכה, המכה ואומר גדל. כמובן, אין הכונה שעל כל עשב יושב מלאך קטן עם לחיים אדומות, עם כנפיים לבנות, יש לו מקל קטן והוא מכה את העשב. חז"ל מתכוונים לומר שיש כוח שמצמיח את העשב, והכוח הזה נקרא בלשון חז"ל 'מכה'. כך נוכל להבין גם את השבט של 'חושך שבטו שונא בנו', אין ההכרח לנקוט דווקא באופן שבו לוקחים את הילד ומכים אותו. יש דרכים אחרות איך לכוון את הצמיחה שלו, דרכים טובות יותר... בדורות קודמים היה מצב שונה, לילדים היה יותר כח סבל, ולכן יכלו לסבול מכות. הילדים גם היו יותר חזקים באופי שלהם. לא הזיק להם כאשר קבלו מעט מכות. אבל כיום כל האוירה היא אוירה של התמרדות, במיוחד כאן בארץ... אמנם ישנם מצבים חריגים של לחץ, למשל: בערב הילדים צריכים ללכת לישון, ואם יש ב"ה בבית כמה ילדים, וכולם צועקים, והאמא עייפה מכל היום, במצב כזה קורה שהאמא נותנת כמה סטירות ונהיה שקט. זו 'עזרה ראשונה' אינני מדבר על זה, אבל לעשות מן המכות שיטה זו גישה מזיקה'... [זריעה ובנין בחינוך עמ' כג' כה'].
יפה מאוד.
הוא לא פוסל את זה לגמרי. אבל הוא שם את זה במקום הנכון ובפרופורציה הנכונה.
ברור.
רק ציינתי שיש מקור קצת יותר קדום שדן בנושא.
נתאי הארבלי
משתמש רשום
- הודעות
- 57
- תודות
- 84
- נקודות
- 18
ידוע כי ההכרה של תינוק היא בכוחות המפותחים אצלו ומשל לדבר יובא לתינוק מטבע זהב יכניסו לפיו וזאת למה כי החוש המפותח אצלו הוא חוש הטעם ולכן יובן עניין ההלקאה לקטנים כי זו הצורה להבהיר להם
האם לא שלמה המלך ע''ה הכשירה?
שפיל לסיפיה דקרא "ואוהבו שחרו מוסר"
האם לא דרך אבותינו לרכב על חמור היא הכשרה? למה אתה נוסע ברכב/אוטובוס?
בכל דור ודור יש את מנהיגיו מתווי הדרך שצריך לשאול אותם ולא לפרש פסוקים ע"פ עניות דעתנו
א. המשל אינו ממין העניין, שלמה המלך מלמדנו דרך ישרה בקרא, מה ענין זה לרכיבת אבותינו על החמור?
ב. הטענה היתה האם כל דרך לחנך ילדים כשירה, כלומר, גם אם זה מועיל מי אמר שזה 'כשר', ועל זה באו דברי שיש לזה 'הכשר' מהודר משלמה ע''ה, לא אבין מה טענת כ''ת על זה
לכאורה לא.
ולכאורה צריך לפתוח על זה אשכול נפרד.