הכאת תלמידים בדורנו

[איש יהודי]

לכאורה לא.
ולכאורה צריך לפתוח על זה אשכול נפרד.

למה לכאורה לא?

 

[אחד יחיד]

למה לכאורה לא?

כי מותר לאב להכות את בנו, גם לאלו הסוברים שאין זה שיטת החינוך הנכונה.

 

[צריך עיון]

אב שהכה את בנו לצורך חינוכו באופן שברור לכל שאין בזה תועלת
כלומר, ז''ו שאף אם הכהו ומת אין בזה תועלת חינוכית.. אבל השאלה באופן שאין תועלת בעצם ההכאה
או אפי' יש תועלת, אבל אפשר להשיגה גם בלא הכאה
האם לדעת הרב @אחד יחיד יפטר מגלות?

 

[כהן קרב]

כי מותר לאב להכות את בנו, גם לאלו הסוברים שאין זה שיטת החינוך הנכונה.

זה לא באופן גורף בגמ' מבואר שאם זה לא בשביל לחנך האב גולה
אם אתה סבור שאסור לחנך כך למה לא יגלה?

ולכאורה צריך לפתוח על זה אשכול נפרד.

שורש הנידון כאן הוא הנידון המקורי
נידון בהלכות חנוך הוא אמורפי וקשה להוכחה, העברת הדיון לנפקותות הלכתיות מסייעת להגדרת והשגת הצדדים

 

[אחד יחיד]

אב שהכה את בנו לצורך חינוכו באופן שברור לכל שאין בזה תועלת
כלומר, ז''ו שאף אם הכהו ומת אין בזה תועלת חינוכית.. אבל השאלה באופן שאין תועלת בעצם ההכאה
או אפי' יש תועלת, אבל אפשר להשיגה גם בלא הכאה
האם לדעת הרב @אחד יחיד יפטר מגלות?

מקופיא, כל שהכה לצורך חינוך פטור.

 

[אחד יחיד]

זה לא באופן גורף בגמ' מבואר שאם זה לא בשביל לחנך האב גולה
אם אתה סבור שאסור לחנך כל למה לא יגלה?

הסוברים שאסור לחנך כך, לא סוברים שזה אסור מצד ההלכה - אלא שאין זו הדרך.
ובוודאי שמצד ההלכה מותר לאב להכות את בנו לצורך חינוך.

 

[איש יהודי]

הסוברים שאסור לחנך כך, לא סוברים שזה אסור מצד ההלכה - אלא שאין זו הדרך.
ובוודאי שמצד ההלכה מותר לאב להכות את בנו לצורך חינוך.

אם זה לא הדרך לחנך, למה שיהיה מותר להכות?
אתה מביא פה שיטה שהיא תרתי דסתרי. מצד אחד דרך החינוך היא לא להכות ומנגד אם הכה לצרכי חינוך לא יגלה. אם הדרך היא לא להכות אז כשמכה זה לא לחינוך!

 

[אחד יחיד]

אם זה לא הדרך לחנך, למה שיהיה מותר להכות?
אתה מביא פה שיטה שהיא תרתי דסתרי. מצד אחד דרך החינוך היא לא להכות ומנגד אם הכה לצרכי חינוך לא יגלה. אם הדרך היא לא להכות אז כשמכה זה לא לחינוך!

אני לא רואה פה סתירה.
מותר להכות כדי לחנך, וכיום זה לא הדרך העדיפה לחנך.

 

[איש יהודי]

אני לא רואה פה סתירה.
מותר להכות כדי לחנך, וכיום זה לא הדרך העדיפה לחנך.

למ"ד שזו לא הדרך, אז ההכאה היא לא חינוך, ואם היא לא חינוך למה שיותר להכות?

 

[מידה טובה]

לענ"ד יש להפריד בין אב למחנך, משום שמחנך יכול להכות פעמים שלא מחמת אהבה / חינוך, משא"כ אב.

 

[אחד יחיד]

למ"ד שזו לא הדרך, אז ההכאה היא לא חינוך, ואם היא לא חינוך למה שיותר להכות?

ההכאה היא חינוך לכו"ע, רק שיש סוברים שאין זו הדרך לחנך.

 

[איש תורה]

מנהג המחנכים בזמנינו לא להכות תלמידים

כיום כמעט בכל בתי הספר ותלמודי התורה לא מכים את התלמידים, ולכאורה הדברים עומדים בניגוד להלכה המפורשת בגמרא ובשו"ע שיש מצוה להכות בנים ותלמידים כדי לחנכם, ועל מה סמכו איפוא, כאשר שינו את הנהגת החינוך בדורות האחרונים.

ואמנם הרב דסלר כתב בספרו מכתב מאליהו (5) דברים נוקבים וחריפים אודות טעויותיהם של ה"חוקרים החדשים" בהשקפה והדרכה למנוע באופן מוחלט את הכאה לשם חינוך, וכתב בשם הספרים הקדושים "כי אם הבן שומע להוריו, ראוי למצוא עלילה למען הכותו על כל פנים קצת", עי"ש בדבריו.

לעומתו, רבי יחיאל יעקב ויינברג כתב בשרידי אש (5) כי "יש להניע מאמצעי כפיה בנוגע לבן הסוטה מהדרך הכבושה. שלאו דווקא מכה ביד אלא כל אמצעי כפיה בכוח עלול להביא לידי תוצאות הפוכות מהרצוי. וכבר הוכיחו הפדגוגים המודרנים, שהכפיה או ביצוע רצון בכוח מעורר בנער בגיל מבוגר עקשנות יתר ונטיה למרידה".

למעשה נאמרו הסברים נוספים מדוע ראוי למעט בהכאה בזמנינו:

בדורנו ההכאה עלולה להביא יותר נזק מתועלת – ראה בדברי הרב שלמה וולבה המובאים ברץ כצבי (9) ובקובץ בשבילי הרפואה (4) במה שכתב: "אין להכות ילדים. הבקי בתנ"ך אולי ישאל אותי, כיצד אני מקיים את הוראתו של שלמה המלך בספר משלי – חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ. ואף אני אשיב לו בדברי הנביא זכריה – וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת, לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים. הרי ישנו מקל נועם, לשבח ילד עבור דבר טוב שעשה, חיוך או מלה טובה – גם זהו מקל, המדרבן להמשיך בהתנהגות טובה. בדורנו, מקל זה יעיל יותר מאשר מקל חובלים".
וראה עוד בהסבר שבט הלוי (5) "האם הדורות השתנו וכאילו הפסוק חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ לא נאמר בזמנינו".

הכאת בנים ותלמידים - עולמות

א. ידוע האיסור להכות כל אדם, ואפילו המרים יד על חברו אסור ונקרא רשע. יוצאים מכלל זה הם האב והרב שיש להם מצוה בהכאת הבן או התלמיד, כדכתיב (משלי כט, יז) יַסֵּר בִּנְךָ וִֽינִיחֶךָ". וצ"ב מה טעם ההיתר שיש להם להכות. ב. ידועים דברי החכם מכל אדם (משלי יג, כד) "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ", ולמרות...

olamot.net

 

[איש תורה]

הגבלות נוספות בהיתר להכות בנים או תלמידים כדי לחנכם

ה. בספרי רבותינו מצאנו הגבלות נוספות להיתר להכות לשם חינוך.

• ידיעה ברורה ולא בחשד בעלמא – בשו"ת אגרות משה (7) יו"ד ח"ב סימן קג) כתב שניתנה לאב ולרב נאמנות לסמוך על שיקול דעתם "אבל עכ"פ הידיעה לו צריך שתהיה ברורה ולא בחשדים בעלמא. וכשיודע בבירור ויראה שיש צורך לענשו, רשאי לענשו בישוב הדעת ולא בכעס ורוגזה".
• אסור להכות מתוך כעס – בקובץ בית הלל (8) הובאו דברי כ"ק האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי מסלונים: "הכלל הוא שאסור להכות מתוך כעס, כי כעס מקורו מהסטרא אחרא, וכשם שמצוה גוררת מצוה כך עבירה גוררת עבירה, ואם כועס ובא להשקיט כעסו על התלמיד, הרי זה מעשה רע שלא יכול לצאת דבר טוב". וכן נקט האגרות משה (7) בסוף דבריו דלעיל: "וכשיודע בבירור ויראה שיש צורך לענשו, רשאי לענשו בישוב הדעת ולא בכעס ורוגזה".
• הכאה מעט מעט – על כמבואר בדברי הגר"א בפירושו לפסוק במשלי (1) יט, יח-יט) "יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ, גְּדָל חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ כִּי אִם תַּצִּיל וְעוֹד תּוֹסִף", וז"ל: "ואחר כך תוסיף עוד להכותו מעט מעט, ותדריכהו כן בנתיב האמת וכשרון המעשה, אך לא הרבה בפעם אחת, אלא מעט מעט לפי דרכו תדריכהו".
• הכאה רק מתוך מסגרת חינוכית שלמה – רבי שלמה וולבה כתב בקונטרס אוהל יעק ולאה (4) כי "נתינת עונש, האמצעי הקל והמהיר, לכאורה, בחינוך, הרי בהדרכת התורה, הוא מעבודות הקשות שבמקדש. רק בתוך מסגרת חינוכית שלמה, של קשר ואהבה יש לתקיפות כח בונה בעת הצורך".
• להכות פעם בהרבה זמן כדי לא לאבד ערך החינוך שבמכה – כמבואר בדברי רבי חיים קנייבסקי בספרו אורחות יושר (6) וכמובא בשמו בספר דרך שיחה (6) "לפעמים צריך להכות, והחוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ. מתי שהילד עושה עוולה גדולה, בודאי שצריך להכותו. אלא שעל האב להתנהג בתבונה ובדעת, להכותו פעם אחת בהרבה זמן, כי כאשר יכהו בכל יום נאבד כל הערך של הענין".
• רק במה שנוגע לעצם הלימוד – בשו"ת תשובות והנהגות (8) כתב "יסוד בחינוך, שאם הילד רק אינו שומע לרבו או שאינו משתדל להבין, לא יכה אותו במקל. אבל אם מבין, רק רואים שהולך בדרך רע ח"ו ועלול להשפיע על כל דרכו, שרואים שהוא בעל תאוה וכדומה ודבוק בה, אזי הותר גם להכותו. ועיקר דברי חז"ל שמזהירים לא להכותו היינו במה שנוגע לעצם הלימוד כשאינו שומע או שאינו חוזר על תלמודו, ולא כשהוא רע או מפריע".

וראה גם בשו"ת אגרות משה (7) יו"ד ח"ב סימן קג) במה שכתב כי הרב רשאי להכות את התלמיד, גם כשעל פי שיקול דעתו, התלמיד מתעצל בלימודו לפי כשרונותיו.

 

[איש תורה]

ואמנם הרב דסלר כתב בספרו מכתב מאליהו (5) דברים נוקבים וחריפים אודות טעויותיהם של ה"חוקרים החדשים" בהשקפה והדרכה למנוע באופן מוחלט את הכאה לשם חינוך, וכתב בשם הספרים הקדושים "כי אם הבן שומע להוריו, ראוי למצוא עלילה למען הכותו על כל פנים קצת", עי"ש בדבריו.

מכתב מאליהו חלק ג עמ' 360
בענין הכאת הבנים ‏(נכתב בבני-ברק שנת תש"ט)
‏אשר כתבת שיש לחוקרים החדישים תשובה עקרונית בזה, שהרי מדרך הילדים לחקות מעשי הוריהם, ואם כן גם המה ילמדו להכות את העושים נגד רצונם, וכו''.
‏אמנם שתי טעיות גרמו לחוקרים שלא לרדת לעומקו של דבר.
‏א. הם סוברים שהאדם נברא בלי מדות כלל, ורק מסביבתו הוא לומד אותן. פירוש דבריהם, כי האדם לומד את פרטיותו מהסביבה. אבל אין הדבר כן, "לפתח חטאת רובץ", וגם לפני זה יש בעובר אינסטינקטים לרע... כמובן, שהסביבה מחזקת מידות ולומד גם מאחרים, א‏בל עיקרי המדות אינו צריד ללמוד מהם, כי יש לו משלו.
‏ב. הם סוברים כי צריך לפתח בילדים את העצמאות, וזו היא טעות גדולה למדי. לא עצמאות צריך לפתח אלא הכנעה. גם כשיפתחו בו ענוה ‏והכנעה, ילמד מעצמו גאוה ורציחה, אבל ללמד לו כי 'אני ואפסי עוד', זו תורת אדום, תורת הרציחה והגזילה.
‏עי' היטב באגרת הגר"א ז"ל (נדפס בסוף המסילת ישרים) ז"‏ל שם: "ויש שזורע על האבן וה‏וא לב האבן שאינו נכנס בו כלל, וצריך להכות את האבן עד שתתפוצץ, לכן כתבתי לך שתכה את בנינו אם לא ישמעו לך" וכו'.
...והנה סיפר לי בן דודי ר' זיסל נ"י שראה באחד הספרים הק', כי אם הבן שומע להוריו, ראוי למצוא עלילה למען הכותו על כל פנים קצת.
‏ומה שהקשו החוקרים, לא קשה כלל, כי יסוד הוא במדות דלא שייך בדלא שייך. וכבר כתב האבן עזרא (שמות כ', י"ד) דלא שייכת חמדת הכפרי בבת המלך. כן אם יעניש המלך לכפרי בשוטים, לא יעלה על דעתו להנקם מהמלך, ולא ילמד מזה אלא הכנעה לבד, כי פשוט אצלו שהוא בטל כלפי המלך, כי המלך רשאי להעניש, ולא הוא. כן כאשר תחדר בלב התינוק הידיעה כי האב הוא השליט וה‏בעלים שלו לגמרי, ובטל הוא כלפי אביו, אז מתוך הכנעה לא ילמד להכות בשביל שאביו מלקה אותו. אלא עיקר החינוך שלנו מקולקל, שהמורים נעשים חברים לתלמידיהם, וכן ההורים, וה‏כל בשביל עצמאות הבנים. ומכיון שכך, בודאי אם האב יכה לבנו, ישוב הבן ויכה לאביו או לאחיו הקטן וכו'.

 

[איש תורה]

לעומתו, רבי יחיאל יעקב ויינברג כתב בשרידי אש (5) כי "יש להניע מאמצעי כפיה בנוגע לבן הסוטה מהדרך הכבושה. שלאו דווקא מכה ביד אלא כל אמצעי כפיה בכוח עלול להביא לידי תוצאות הפוכות מהרצוי. וכבר הוכיחו הפדגוגים המודרנים, שהכפיה או ביצוע רצון בכוח מעורר בנער בגיל מבוגר עקשנות יתר ונטיה למרידה".

שרידי אש חלק ב סימן מט
מה שכתב כת"ר בבן ישיבה צעיר (גיל ט"ו - ט"ז) בעל כשרון, שנלכד בתאות משחק אחיזת עינים, התחברות זו עם בני החבורה של המקצוע וספרותו הלופפת את תכונת העלם מדאיגה את ההורים. וכיון שהצעיר, למרות האמור, אדוק הוא בתורה ומצוות עלתה השאלה, אם כדאי להשתמש בתחבולה של הדרה, היינו, שהאב יאסור עליו הנאה במכשירים שהוא קונה לשימושו במשחק הנ"ל.
...אכן מטעמים פדגוגים יש להניע מאמצעי כפיה בנוגע לבן הסוטה מהדרך הכבושה. כבר הזכיר כת"ר את האיסור להכות בנו גדול, וצדק כת"ר באמרו שלאו דווקא מכה ביד אלא כל אמצעי כפיה בכוח עלול להביא לידי תוצאות הפוכות מהרצוי. וכבר הוכיחו הפדגוגים המודרנים, שהכפיה או ביצוע רצון בכוח מעורר בנער בגיל מבוגר עקשנות יתר ונטיה למרידה. העצה הנאותה ביותר למצוא לנער זה עיסוק משעשע אחר, להעתיק את תשוקתו לשעשועים ממשחק זה של אחיזת עינים לעניינים אחרים מבלי שירגיש בכך.
בנידון שלפנינו שהנער אדוק בתורה ובמצות, אולי כדאי לשלוח את הנער לארץ ישראל ללמוד שם בישיבה, שינוי החברה והאוירה הרוחנית ירחיקוהו מההוי האמריקני ותעסוקי הבל של הנוער האמריקני. טוב שנסיעה זו לא"י תוצע כפרס בעד מעשים טובים, ויכולים גם להבטיח לו שכל המכשירים של המשחק המהביל יהיו גנוזים ושמורים עד חזירתו מא"י, וייתכן כי בשובו מא"י לא ימצא עוד עניין במשחק ההבל של אחיזת עינים.

 

[איש יהודי]

כי מותר לאב להכות את בנו, גם לאלו הסוברים שאין זה שיטת החינוך הנכונה.

זה תרתי דסתרי בוהק וזועק.
חינוך זה לא אוכל שיש אפשרות גם לבשל וגם לאפות. חינוך זה בניה של נפש. וכמו שבקרמיקה (להבדיל אא"ה) אם כתוב בהוראות יצרן שצריך להכות עם פטיש גומי ולא מתכת אתה לא יכול להכות עם פשיט מתכת 5 קילו ולהגיד המרצפת תותקן כמו שצריך כי לכו"ע צריך הכאה ומאי נפק"מ במה הכתי, כך גם חינוך אם כתוב לך לא להכות ואתה מכה זה לא שבנית את נפש הילד/נער רק בשיטה אחרת אלא ההיפך. לשיטת האוסרים.

 

[מה ידידות]

שמעתי מהרב וולבה כי הלא ברור הוא כי גם אם מותרת ההכאה זה רק לצורך חינוך, אב המכה מתוך כעס ועצבים על הבן שלא שמע לו או שמביישו בהתנהגותו הרי שזה קרוב לאיסור דאוריתא, ולא גרע מכה בנו וכן תלמידו ממכה כל אדם אחר, התורה לא עשתה את הבן כחמורו ובהמתו שיכול להכותו כאוות נפשט, וממילא ברור הוא שגם כשמותר הכאה זה רק לצורך חינוך ובלא שמעורבות בדבר זה מידותיו של האב, ואמר הרב וולבה: האם אתם מכירים אב המכה באופן כזה? ודאי שלא רובם ככולם מכים מתוך כעס ומידות רעות וממילא אין כאן חינוך אלא כמכה אדם זר שזה איסור דאוריתא, לאור דבריו אלו של הרב וולבה יש לראות את כל הציטוטים דלעיל על ההתר להכות, שברור שבאופן המותר זה כמעט לא מצוי. האופן המותר היה כשהאב יקרא לבן בסוף היום בקור רוח ויוכיחו על מעשיו ואז ודאי שגם ההכאה תהיה בדרגה אחרת לחלוטין אם בכלל...