אמור היתר אכילה בבהמה שנסתרסה (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו (כב כד)

פירש רש"י שמ"בארצכם לא תעשו" למדים שאסור לסרס שום בהמה או חיה. וכתבו התוס' בחולין קטו. ד"ה כל ובהגהות מיימוניות איסורי ביאה פט"ז ה"ב, שבהמה שנסתרסה מותרת באכילה, ממה שאסרה התורה נתוק וכרות לגבוה, מכלל דלהדיוט שרי, שאם גם להדיוט אסור באכילה, בלאו הכי פסול לגבוה משום "ממשקה ישראל", כדאמרינן בחולין קטו. כעין זה לענין דברים אחרים. [ובחולין שם מבואר שההוה אמינא לאסור, הוא משום דכתיב לא תאכל כל תועבה, כל שתעבתי לך אסור באכילה]. ולכאורה קשה, אולי באמת בהמה שנסתרסה על ידי אדם אסורה באכילה, כיון שהוא דבר שתעבתי לך, ומה שהתורה הוצרכה לאסור לגבוה היינו באופן שהבהמה נסתרסה מאליה כגון שנולדה כך או שנסתרסה אחר כך על ידי רעמים וברד, שאז לא נעשתה בה שום תועבה.

ולכאורה יש לומר, דאדרבה אילו יאסר משום לא תאכל כל תועבה, יהיה אסור אפילו הנעשה מעוך וכתות מאליו, וכמו בבשר בחלב למ"ד שהאיסור משום לא תאכל כל תועבה, אסור גם כאשר לא בישלו אדם אלא נתבשל מאליו בלא איסור, כיון שהבישול הזה תיעבה תורה, וא"כ הכא נמי אילו היה לא תאכל כל תועבה בסירוס, היה אסור אף הנעשה מאליו.

אכן עדיין קשה לפי מה שכתב בשו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קי"א מובא בפתחי תשובה אבן העזר סי' ה', דהנה הקשו האחרונים על המבואר בבבא בתרא עד: שהקב"ה סירס לויתן ובהמות בהררי אלף, הרי סירוס אסור, ועי' מנ"ח מצוה רצ"א בשם תורת חיים, ותירץ בשאילת יעבץ שם דבידי שמים לא מיקרי סירוס כלל, כמו שמצינו לגבי פצוע דכא ביבמות עה: אמר רב יהודה אמר שמואל פצוע דכא בידי שמים כשר, ופירש רש"י כגון ממעי אמו או ע"י רעמים וברד, והוא הדין לענין סירוס שבידי שמים אין זה כלל בגדר סירוס.

ולפי זה הרי אף אם היתה נאסרת בהמה שנסתרסה מדין לא תאכל כל תועבה, בידי שמים היתה מותרת, משום דאינו בגדר סירוס כלל, ולא הוי הדבר המתועב שתיעבה תורה, ולא דמי לבשר בחלב דהוי אותה התוצאה גם בנעשה מאליו, משא"כ הכא אי"ז סירוס, ושפיר אצטריך לאסור לגבוה מטעם מום.

וצריך לומר בדעת התוס' וההגהות מיימוניות דסבירא ליה שסירוס בידי שמים גם כן נחשב סירוס, ודלא כדברי השאילת יעבץ הנ"ל, ובאמת מה שכתב בשאילת יעבץ לדמות לפצוע דכא צריך עיון, דשם ביבמות ילפינן ליה מקרא דבידי שמים כשר, דומיא דממזר, או מדלא כתיב "הפצוע", אבל הכא לענין סירוס דליכא ילפותא מהיכי תיתי דלא הוי בכלל סירוס.

ונראה נפק"מ לדינא בנידון השאילת יעבץ האם בידי שמים מיקרי סירוס, דהנה בשבת קיא. אמרינן דמסרס אחר מסרס חייב, ושוב אמרינן שם שזקן אין בו משום סירוס, [אם לאו שראוי להחזירו לנערותו על ידי סממנים], ועי' תוס' שם שלא דמי למסרס אחר מסרס, דזקנה אינה סירוס. וביאר במנחת חינוך מצוה הנ"ל דבאמת היכא שאינו ראוי להוליד אין איסור סירוס, והא דמסרס אחר מסרס חייב היינו גזה"כ דוקא באופן שמה שאינו ראוי להוליד הוא משם סירוס גופא, וכמו מחמץ אחר מחמץ, דהמחמץ מנחה פסולה פטור, אבל אם הפסול הראשון משום חימוץ הוי גזירת הכתוב שחייב.

ולפי"ז נפק"מ לדינא לענין סריס בידי שמים, האם המסרס אותו לוקה כדין מסרס אחר מסרס, דאם הוא בשם סירוס, שפיר לוקה, כדין מסרס אחר מסרס, אך אם אינו בגדר סירוס, הוי כמו זקן שאינו ראוי להוליד מטעם אחר, דאין כאן משום מסרס אחר מסרס.​

 

[גרינפלד]

וכתבו התוס' בחולין קטו. ד"ה כל ובהגהות מיימוניות איסורי ביאה פט"ז ה"ב, שבהמה שנסתרסה מותרת באכילה, ממה שאסרה התורה נתוק וכרות לגבוה, מכלל דלהדיוט שרי, שאם גם להדיוט אסור באכילה, בלאו הכי פסול לגבוה משום "ממשקה ישראל", כדאמרינן בחולין קטו. כעין זה לענין דברים אחרים.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובבית שמואל אה"ע סי' ה' ס"ק י"ז כתב, שמכל מקום למסרס עצמו אסור מטעם קנס, ודימה למה שמצינו ביו"ד סי' ט"ז שדעת הבה"ג שהשוחט אותו ואת בנו, אע"פ שהבהמה מותרת באכילה מה"ת, מ"מ לשוחט עצמו אסור. ולכאורה יש לדון בזה, דטעם האיסור לפי הבה"ג הוא משום קנס דומיא דמעשה שבת, כמ"ש הר"ן חולין כז. מדפי הרי"ף. ומעתה קנס זה שייך לענין אותו ואת בנו שעל ידי השחיטה נעשה ראוי לאכילה, על כן קנסוהו שכאשר שחט באיסור השחיטה לא תועיל לו, וכמו מעשה שבת שהקנס הוא שלא יהנה ממה שעשה בשבת, אבל כאן שהסירוס אינו מועיל לאכילה ולגבי אכילה אינו נהנה מהסירוס, איך שייך קנס זה, ועי'.​

 

[גרינפלד]

[]ולפי"ז נפק"מ לדינא לענין סריס בידי שמים, האם המסרס אותו לוקה כדין מסרס אחר מסרס, דאם הוא בשם סירוס, שפיר לוקה, כדין מסרס אחר מסרס, אך אם אינו בגדר סירוס, הוי כמו זקן שאינו ראוי להוליד מטעם אחר, דאין כאן משום מסרס אחר מסרס.[/]​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
אמנם עיקר דברי המנחת חינוך הנ"ל אינם מוסכמים כלל, דאמנם כן נראה בתוס' ותוס' הרא"ש, אמנם ברשב"א שם נראה דהביאור באופ"א, דזקנה הוא כמו מין אחר, שאינו בר פריה ורביה, משא"כ סירוס הוא רק מקרה שאירע באדם. ולפי זה ליכא כלל הנפק"מ שכתבנו, דאף אם אינו בשם סירוס וכדברי השאילת יעבץ, מ"מ אינו אלא מקרה שאירע בו, ולא דמי לזקן, ואם כן נוהג בו סירוס.

ובהגהות רא"מ הורוויץ והחזו"א שם כתבו דהא דמותר בזקן היינו רק להשקות כוס עיקרין, כיון שאינו מוסיף שום ביטול פעולה בזקן, דכל מה שיש בכח הכוס עיקרין לבטל האיברים מפעולתן, כבר בטלו בזקן עיי"ש. אבל נותק וכורת בזקן חייב. וזה דלא כדברי הראשונים הנ"ל.​

 

[אוהב ספר]

ובבית שמואל אה"ע סי' ה' ס"ק י"ז כתב, שמכל מקום למסרס עצמו אסור מטעם קנס,

לחץ כדי לכווץ...

בגמ' כבר מבואר דצריך למוכרו, אלא דאין מבואר שם הדין בשחטו ולא אכלו