סיפורים החלות מויז'ניץ

[מאן דהו]

באחד מימי הקיץ ישב האדמו"ר בעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ זצ"ל על שפת הים למנוחה, ולמד מתוך גמרא גדולה. כאשר מעליו פרוסה שמשיה להצל עליו מהשמש. עבר שם יהודי שחזותו העידה שעדיין לא זכה לשמור תורה ומצוות וראה התקהלות של חרדים על שפת הים. ניגש אל אחד הגבאים והתעניין מיהו זה היהודי נשוא הפנים היושב ולומד. השיב לו הגבאי: "זה הרבי מויז'ניץ" . "ככה? זה הרבי מויז'ניץ?" אמר היהודי שלבש בגד ים, "אני חייב לגשת אליו ולהגיד לו משהו!" הגבאי ניסה להניאו מלגשת אל הרבי, כשהוא לבוש בבגד ים. אך האיש התעקש ואמר: " זה משהו קצר, שאני כבר הרבה שנים רוצה להגיד להרב ויז'ניץ..."
היהודי הלז לא המתין הרבה והרים את קולו: "הרב ויז'ניץ! הרב ויז'ניץ!"... האדמו"ר הביט בו ושאל את הגבאי לרצונו של היהודי. אמר לו הגבאי: "הוא אומר שיש לו משהו שהוא רוצה להגיד לרבי כבר הרבה זמן, וזה משהו קצר"... "בסדר, שיגש!" אמר הרבי. ניגש היהודי אל האדמו"ר ואמר לו כך: "הרב ויז'ניץ, אני כל שבוע נוסע במיוחד לבני ברק לקנות את החלות שלכם במאפיית ויז'ניץ! זה משהו מיוחד, אין כמו הידיים שלך, ידי זהב. אתה אופה חלות טעימות מאוד מאוד! יבורכו מעשי ידיך !"...
הרה"ג רבי ישראל מאיר אלטמן שליט"א מביא את הסיפור בספרו 'שמע תפילתי' וכותב בשוליו את הדברים המאלפים הבאים: אכן, מעשיה מבדחת. מצחיק לשמוע על היהודי התמים שצימצם את כל חסידות ויז'ניץ, קהילה חסידית תוססת בת אלפי משפחות, עם שיטה ודרך בעבודת ה', עם ישיבות, כוללים, תלמודי תורה ועוד ועוד, למאפיית חלות, כך שהיה ברור לו כשמש בצהריים שהאדמו"ר מויז'ניץ קרוי כך על שם החלות שהוא אופה, ועוד בעצמו... אך האם אנחנו לא כאותו יהודי טועה? האם אנחנו לא מצמצמים לעיתים את כל המבט שלנו ל'מאפיות חלות'?... יש כאלו שמבטם על תפילה, דומה להסתכלותם על 'כספומט'. צריך פרנסה? הולכים להתפלל. יש חולה בבית? מתפללים. צריך זיווג? הולכים להתפלל , צריך ישועה בכל נושא שהוא? מתפללים... זהו צמצום, לקחת את כל מושג התפילה ולצמצמו ל'קח – תן', קח תפילה' תן ישועה. לא ולא.!