החילוק בין גרמא למזיק בידיים

[דבר היושר]

הקושיא ידועה ומפורסמת (נדמה לי שלא ראיתי אפילו קונטרס אחד שיצא על נזיקין ולא הקדיש מס' עמודים לתמיהה זו).

מדוע שיהא חילוק בין אם האדם רק גרם לנזק שיתרחש בפועל לבין המזיק בידיים, הרי בשניהם הבעלים יכול לתבעו שהוא זה שפגם בבעלותו.

 

[דבר היושר]

לעניות דעתי.

פרשת הנזיקין יסודה (לא גדריה, מהותה, ודיניה אלא על פי מי היא מתבססת) טמון בהגדרה מה יביא לחיות והתנהלות חברתית תקינה בעולם, דהיינו, שהעולם יוכל להכיל גם אותי וגם אותך, וזה לא יהווה סתירה, וזהו היסוד בדיני רבים מהממונות (אולי אני אאריך בזה בהזדמנות) שאופן החיות החברתית התקינה בינינו היא שכאשר תזיק, עליך לשלם לי, משום שאסור לך לחיות בתחום הקיום שלי, שמיוחד ונועד לי ורק לי, ולכן בפרשת הנזיקין יש מושג הקרוי נזקי שכנים, והיינו שאף על גב שהאדם פועל בתחומו, על כל פנים הוא מחוייב לגרום שחיותם המשולבת לא תהווה מפגע וכן עוד דינים רבים נוספים וכו' וכו'.

והנה הא נודע בשערים דברי הנתיבות (קנה) שאין זכות לאף אדם להפקיע את תשמישי האדם בתוך תחומו בטענה שהוא לוקח ממנו את שימושיו, דהרי אדרבה זוהי שדהו, והוא יחליט מה לעשות בה ובכל אופן ובכל אמצעי שהוא, אלא שנדרש שהתנהגותו בשדהו תהיה מותאמת לחיותם המשולבת שלו ושל שכנו ולכך עליו לא לעשות מעשים מסוימים שיפגעו בחיותם המשולבת (על אף שהוא פועל בתוך תחומו).

והנה, הטלת אחריות מלאה על כל פעולת גרמא עלולה להוביל להרתעת יתר ולפגוע בחופש הפעולה של אנשים, שהנה הא הגע עצמך כל פעולה שתיגרם על ידה נזק, אנו נצטרך לחייבו מתורת פרשת הנזיקין (על אף שבמקרים הקלאסיים בגמרא אלו מעשים שכל תכליתם המופשטת היא להזיק) בזמן שכל מטרת פרשת הנזיקין בתורה היא ליישב את העולם באופן שהעולם יוכל להכיל גם אותי וגם אותך בצורה נאותה ונכונה, וממילא הדר דינא לדברי הנתיבות שאל לנו לומר שהמזיק צריך להמעיט בתשמישיו מחמת פגיעתו בניזק על ידי זה, שהרי אם נחייב על כל פעולה שעלולה לגרום נזק, נמצאנו מוציאים לאנשים את חופש הפעולה של האנשים (בזמן שאנו כל כך דואגים לה).

ולכן נתקן בתורה שרק מעשה בידיים שהזיק, רק אז, הוא נידון כמזיק וכפוגע גמור, אבל בגרמא לא וכפשנ"ת, ויסוד הבחנה זו (הוא כפי היסוד של כל פרשת הנזיקין ש)מאפשרת איזון להגן על האנשים מפני נזקים (לקיום תחומם ללא חשש) לבין הצורך לאפשר חיות משולבת וחברתית בצורה תקינה.

 

[פסיק פומיה]

מסכים עם הרעיון המסדר אבל לא עם המסקנא.
ואקדים שאין תכלית הפרשה יצירת איזונים ובלמים לקיים חיים משותפים, אלא תכליתה יצירת זכויות משפטיות לקיום האדם והממון.
אלא שמבחן הזכאות עומד ביכולתה להתקיים בלי פגיעה בזולת ובממונו.
וכשניגש לבחון ההלכה דגרמא בנזיקין פטור. חסרון הניזק עומד ביכולת לתבוע מן המזיק למנוע את פעולתו, כיוון שבתוך תחומי זכאותו היא נמצאת.
ודבריך טעם הם מדוע נמצאת פעולת המזיק בתוך תחומי זכאותו.
הן אמנם כי אפ' בזה באופ''א כי אכן נתבע המזיק מלפעול פעולתו, אלא שעדי' לאחר המעשה לא נדון התוצאה כמחייבת. (על אף האחריות) וכפי שמצינו בהו''ל לסלוקי ולא סלקיה כמאן דכרי'ה דמי, שלולי יחסנו הכרי'ה לבעל הבור על אף אחריותו מסתלק מחיובו.
ונפק''מ להלכה אי יוכל הניזק לתבוע מן המזיק להמנע ממעשיו. (מחמת הנזק שעלול לבוא, ולא מסיבות אחרות כדוג' היותו בעלים על הגדר שאותה פורצים הליסטים.)

 

[עומק המושג]

לכן נתקן בתורה שרק מעשה בידיים שהזיק, רק אז הוא נידון כמזיק וכפוגע גמור, אבל בגרמא לא, ויסוד הבחנה זו מאפשרת איזון להגן על האנשים מפני נזקים לבין הצורך לאפשר חיות משולבת וחברתית בצורה תקינה​

לא הבנתי. אדם רצה להזיק את חברו, ולכן הניח סם המוות קרוב לפה של בהמתו, האם ה'איזון' דורש לפטור אותו מאחריות?
למעשה, אין שום מערכת משפט בעולם שפוטרת גרמא, ואילו בהלכה - גרמא פטור מסברא, אין שום פסוק או ילפותא ע"ז*, כל הניסיונות להסביר את זה מתוך נקודת מוצא ש​

פרשת הנזיקין יסודה טמון בהגדרה מה יביא לחיות והתנהלות חברתית תקינה בעולם​

דינם לכישלון. אגב, הסברים מעין אלו מאפיינים בדר"כ את אלו שאינם מכירים את צורות החשיבה המקובלות בעולם, ועל כן נוטים לראות באי אלו צירופי מילים הסברים הגיוניים, אך העובדה המצערת היא ששום מערכת משפט תקינה לא תפטור אדם שגרם באופן ודאי להזיק את חברו בכוונה**.
אליבא דאמת, ההסבר הוא הפוך: משפטי הממון אינם משקפים את הצורה הנכונה לחיות בעולם, והם אינם באים מפני תיקון העולם, משפטי הממון הם תוצאה של מצב משפטי נתון, אדם שמחזיק ממון מגביל את רעהו העומד כנגדו מלקיחת הממון, ואילו אדם שהזיק את חברו - הרי הנזק נופל ומשויך לרשות שלו, עובדה זו כשלעצמה מחייבת אותו, חובת תשלומי הנזק היא תוצאה של מצב הממון, המצב הוא שנזק הממון נמצא אצלו, ולכן הוא מתחייב עליו.
מה שקורה בגרמא זה שהנזק אינו משויך אליו מצד עצם מצבו, יתכן והוא אשם בנזק שאירע, אך הנזק אינו מוטל אצלו מצד עצם מציאות ההיזק, ולכן אינו חייב בדיני אדם***. דוגמא לדבר: נאמר בתורה שעריות הם טומאה, האם אדם שגרם לביאת ערווה נתפסת בו טומאת עריות? ברור שלא, כיון שהטומאה היא תוצאה של מצב מסוים, ולכן - גם אם ראוי ונכון לתבוע את האדם על שעשה דבר רע, שגרם לטומאה של עריות בעולם, אך בו עצמו לא נתפסת הטומאה, והכ"נ גם לגבי חיוב נזיקין, שגם אם יש סיבה וטעם להאשים את האדם על מה שעשה בגרמא, אפ"ה אין הנזק נופל לפתחו, ולכן אינו חייב בדיני אדם.
*יש שר"ל שילפי' כן מגרמא ברציחה, וצ"ב.
**למעשה, יש ראשונים שסוברים שמזיק בכוונה ל"ח גרמא, (עי' תשו' הרמב"ם סי' שמ, והו"ד בנו"כ בהל' נזק"מ פ"ד ה"ב, ועי' גם במאירי ב"ק נה, ב), ויש גם שס"ל שמזיק היזק ודאי ל"ח גרמא, (עי' רא"ש ב"ב פ"ב סי' יז וב"ק פ"ט), אך עכ"פ רובא דקמאי לא ס"ל הכי, וגם לדבריהם אי"ז מחוור כה"צ, שהרי הסברא החיצונית מחייבת גרמא גם היכן שלא ברי היזקא.
***אגב, בדיני שמים הוא כן חייב, ומה"ט גופא, ואכ"מ. ובאמת שזה גופא ראיה כנגד הטוענים שמשפטי הממון הם אמצעי להתנהלות חברתית תקינה, שהרי לפי"ז אין טעם לחלק בין דיני שמים לדיני אדם, (אא"כ נאמר שחלוקים בדרגת ההרס של ההתנהלות החברתית, ואולי גם פטור היזק שאינו ניכר הוא בגלל שהיזק רוחני אינו הורס התנהלות חברתית, והאיסור להזיק הוא בכלל מצד בל תשחית, והאיסור לשפוך דם הוא משום שעי"ז יתמעטו האנשים בעולם או שלא יהיה מי שיתרום ל'איחוד'), שהרי חזי' שיש טעם לחייב, וא"כ מנ"ל לפטור בזה ולחייב בזה, וע"פ משנ"ת א"ש, שודאי יש סיבה להטיל חיוב בעלמא, אך מסברא ל"ש שיהיה זה חיוב משפטי). ​

 

[דבר היושר]

יש מן האמת בדבריך (לגבי נידו"ד).
עריכה: ידעתי שיהא מי שידחה זאת, אבל הגע עצמך שאין שום ביאור אחר המתקבל על הדעת, ראיתי מה שכתבת, נפלא, אבל לא מבהיר את הדבר בצורה הגיונית, אם יש לך ביאור 'הגיוני' אחר, אשמח לשמוע.

 

[גרינפלד]

מדוע שיהא חילוק בין אם האדם רק גרם לנזק שיתרחש בפועל לבין המזיק בידיים, הרי בשניהם הבעלים יכול לתבעו שהוא זה שפגם בבעלותו.

כעי"ז גם יש להקשות מדוע היזק שאינו ניכר פטור?

וביותר, ברש"י גיטין נ"ג ב' ובתוס' הרא"ש שם מבואר שבהיזק רגיל עובר על איסור דאורייתא [לא תגזול],
ובהיזק שאינו ניכר אינו עובר באיסור דאורייתא.

 

[עומק המושג]

ראיתי מה שכתבת - זה נפלא, אבל לא מבהיר את הדבר בצורה הגיונית​

אין לי מושג מה כוונתך 'מבהיר את הדבר בצורה הגיונית', אך ההסבר הזה נותן הסבר ממצה לחלוטין על פטור גרמא, חוב נוצר רק ע"י תפיסת ממון ברשות השני, וחוב נזיקין נוצר ע"י שהנזק נופל לתוך רשות המזיק, מה שלא שייך בגרמא.
אולי כוונתך לדרוש הסבר שעושה שימוש בטעמים חיצוניים, (כגון, בגרמא יש טעם לפטור, כיון שהסיבה לחייב נזיקין היא שאנשים לא יריבו עם נשותיהם, וסקרים מוכיחים שהיזק בגרמא לא יוצר סכסוכים בשלום בית), אם זוהי כוונתך - אין לי איך לעזור לך, אך רמז לי אליך: בדרך זו גם לא תמצא הסברים כמעט לכל משפטי הממון שבתורה*, רק אם תבין שמשפטי התורה אינם כללים כיצד לנהוג ע"פ הישר והטוב, אלו דברים שמסורים למשפט המלך**, אלא משפטי הממון בתורה הם בירור המציאות המשפטית המופשטת מצד עצמה, אזי תבין שורשי המשפטים כולם.
*כגון: לגזלן יש זכויות בחפץ שגזל, הוא קונה אותו בשינוי וביאוש, יש חילוקי דינים בין מטלטלין לקרקעות, מזיק פטור בגרמא והיזק שאינו ניכר, מזיק כלי שעתיד להישבר חייב, (אא"כ דנים בו מצד 'מנא תבירא תבר', סברא תמוהה מצ"ע), אין חיוב השבת אבידה לאחר יאוש, משאירים את הממון ביד המוחזק גם נגד רוב וברי, היכן שאין מוחזק עושים יחלוקו, וכיוצ"ב טובא.
**ידועים דברי הר"ן בדרשה יא שיש שני מערכות משפט מקבילות בישראל, משפט התורה ומשפט המלך, משפט התורה הוא משפט אמת בעצמותו, ואילו משפט המלך נועד לתיקון העולם ולשמירת החברה, מזה ג"כ מוכח כנ"ל. (דבריו אמורים רק במשפטים, וג"ז אינו כלל חלוט, ואכ"מ).
אגב, גם אם נניח שלא כדברי הר"ן (מסתמא דבריו אינם מוסכמים) - אי"ז אלא כלפי החידוש שיש שני מערכות משפט מקבילות, יתכן שבי"ד אוכפים גם את הסדר הציבורי, אך משפטי הממון ביסודם ודאי אינם למטרות של סדר והתנהלות חברתית תקינה. ​

 

[מתקרב]

שאל לנו לומר שהמזיק צריך להמעיט בתשמישיו מחמת פגיעתו בניזק על ידי זה, שהרי אם נחייב על כל פעולה שעלולה לגרום נזק, נמצאנו מוציאים לאנשים את חופש הפעולה של האנשים (בזמן שאנו כל כך דואגים לה).

איך תסביר את מ"ד שאשו משום חיציו ונחשב למזיק בידים ולא לגרמא הוא רק הדליק אש בתוך שלו והלכה לבד לרשות חברו, וכי גרע ממושך כרים וכסתות תחת הכלי הנופל? אתמהה

 

[דבר היושר]

איך תסביר את מ"ד שאשו משום חיציו ונחשב למזיק בידים ולא לגרמא הוא רק הדליק אש בתוך שלו והלכה לבד לרשות חברו, וכי גרע ממושך כרים וכסתות תחת הכלי הנופל? אתמהה

אני יכול להסביר לך בשמחה.
אבל הרב @עומק המושג העמיד את הדברים באופן נפלא.
באופן שאיננו כמו דבריי, וכיון שככל דיני והליכות התורה, אנו מחפשים אחר האמת - אין כל ענין להתעמק בדבר שאינו מסתדר עם מרבית דיני המשפט כפי שדחה את דבריי מכל וכל הרב הכותב הנ"ל, עיין שם בדבריו המפליאים.

 

[מתקרב]

ואילו אדם שהזיק את חברו - הרי הנזק נופל ומשויך לרשות שלו, עובדה זו כשלעצמה מחייבת אותו, חובת תשלומי הנזק היא תוצאה של מצב הממון, המצב הוא שנזק הממון נמצא אצלו, ולכן הוא מתחייב עליו.

אם אפשר יותר הסבר מה קובע את זה שנזק הממון נמצא אצלו, מה שגופו נגע בחפץ הניזוק? כי כאילו לקח אליו את הנזק שעשאו בגופו.