הודעות נבחרות - מכל הבא ליד! (1 צופה)

[נדיב לב]

זה המקום לשתף פנינים נבחרים מהפורום, רעיונות, תובנות, מידע חשוב או כל "פיסת זהב" שנתקלתם בה וראויה לחשיפה חוזרת.

למה בכלל צריך את זה? כי הרבה טוב שמתפרסם בפורומינו, הולך לאיבוד!
ישנם אשכולות עמוסים בדיונים, תגובות, ומיליון נקודות מבט. ולפעמים מתחבאת שם הודעה מעניינת במיוחד שחבל שמי שלא נתקל בה או לא עקב אחרי נושא מסוים – יפסיד אותה. אז הנה, בעזרת החברים ננסה לגלות את האוצרות ולהנגיש אותם בפני כולם.

שימו לב: זה לא אשכול לדיונים! רוצים להגיב/להוסיף על משהו שצוטט כאן? כנסו לאשכול המקורי והגיבו שם כאוות נפשכם. לא כאן!
חשוב שההודעה תעמוד בפני עצמה ותהיה ברורה גם למי שלא ראה את הדיון כולו. מקסימום, אפשר להוסיף שורת קישור. לא יותר.
לא כל הודעה ראויה להתפרסם כאן. חפשו את ההודעות המיוחדות, שיש בהם "עניין לציבור"....
כי בסופו של דבר האשכול אמור להיות מאגר איכותי של הודעות חשובות ותובנות מיוחדות, אז בואו נשמור עליו כזה.

 

[נדיב לב]

בְּעַרְבֵי פְּסָחִים. יָמִים עֲמוּסִים.
כְּשֶׁכֻּלָּם עֲסוּקִים. בְּנִקְיוֹנוֹת וְצִחְצוּחִים.

יוֹשְׁבִים יְהוּדִים. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
יַדְעָנִים גְּדוֹלִים. בְּקִיאִים עֲצוּמִים.

אֶת הָרַבִּים מְזַכִּים. בַּהֲלָכוֹת וְדִינִים.
שְׁמוּעוֹת וּפְסָקִים. נֹפֶת צוּפִים.

רַעֲיוֹנוֹת מַבְרִיקִים. וּמַאֲמָרִים עֲמֻקִּים.
דְּבָרִים בְּרוּרִים. עַל בֻּרְיָם מַעֲמִידִים.

עוֹקְרִים הָרִים. גְּבוֹהִים וְרָמִים.
וְאוֹתָם טוֹחֲנִים. בִּסְבָרוֹת וּפִלְפּוּלִים.

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם. מָתְנֵיהֶם מְשַׁנְּסִים.
כַּבַּרְזֶל מִתְחַדְּדִים. אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלוֹקִים.

שְׁאֵלוֹת וְחִדּוּדִים. זֶה לָזֶה שׁוֹאֲלִים.
וּדְבָרִים חֲכָמִים. בְּנַחַת מַשְׁמִיעִים.

חִדּוּשִׁים עַתִּיקִים. כְּנֹגַהּ מַבְהִיקִים.
הַנְהָגוֹת צַדִּיקִים. מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים.

יִזְכּוּ לָחֹג בְּדִיצָה. בְּרוֹן וּבְחֶדְוָה.
אֶת חַג הַמַּצָּה. מִתּוֹךְ הַרְחָבָה וְהַרְוָחָה.

וָאֲחַלֶּה וָאֶתְפַּלֵּל. וְאָחֹן פְּנֵי קֵל. שְׁלַח נָא גּוֹאֵל. לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל.
בְּמוֹפְתִים וְאוֹתוֹת. יֻקַּח נָא שֶׂה לְבֵית אָבוֹת. בְּחֹדֶשׁ הַיְּשׁוּעוֹת. עוֹד הַשָּׁנָה הַזֹּאת.​

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

איך מנהלים שולחן שבת עם ילדים?

א. עצה ראשונה, כללית ויסודית. פשוט להניח להם! לא להילחץ מהמלחמות והבלאגן על המקום, על הממתק שקיבלו או לא קיבלו בביהכנ"ס, על החשבונות הפתוחים שיש לו עם אחיו ואחותו.
ומה שחשוב באמת, להשרות אוירה טובה - כזו שחפה מהערות וביקורת.
ביקורת, על זה שלא שר, לא אכל, לא נטל טוב או לא נטל בכלל -בגיל קטן, לא יודע את פרשת השבוע שלמד בחיידר וכהנה,
שכן, זה מה שהילדים יזכרו כשיגדלו. ומכאן ואילך עצות פרטניות.

ב. להניח לפני כל ילד כוסית קטנה עם מיץ ענבים (גם אם שותה קודם הקידוש לא להעיר גם לא ברמז).

ג. ילד בעייתי במיוחד (גם בן שמונה) שהאב יושיבו על ברכיו. תבלין צומי הוא 100 אחוז אפקטיבי!

ד. לילדים בגיל בוגר רצוי לעודדם להכין וורט קצר על הפרשה (לא בצורה מחייבת ולא כל שבוע).

ה. להניח צלחת סוכריות או ממתקים, וכל ילד שיספר על אחיו מעשה טוב שעשה השבוע, יקבל ממתק או סוכריה.

ו. על כל התנהגות טובה לחלק ממתק קטן, אם זה בהצטרפות לשירה או ויתור על מקום וכדומה.

ז. זה הזמן להורים לשבח את ילדיהם. (לא לשכוח גם לשבח את האם על התבשילים הערבים שטרחה להכין עבורם. והאם תשבח את האב. הילדים מקבלים שיעור חינם בנושא הכרת הטוב).

ח. משהו שהתחלתי לנהוג בו בשנים האחרונות. לספר להם סיפור... זה משרה אוירה טובה, וגם עוזר להשאיר אותם סביב השולחן.
אין סעודת שבת, בלי סיפור לילדים. בדרך כלל סיפור מתח שהגיתי במוחי הקודח ומתאים לילדים בני חמש כמו בני חמש עשרה ומעלה מעלה...
ובתמורה אני מבקש מהם לא לשבת עם ספר בספה, עכ"פ בתחילת/אמצע הסעודה.
(בהמשך הסעודה, לענ"ד זה לא נכון לחייב ילדים קטנים להישאר סביב השולחן. מהסיבות שנמנו לעיל. גדולים מאן דכר שמיה. רק לבקש יפה וקצרתי).

ט. חידות על הפרשה. חידות על עניני היום. כל הילדים שותפים ומרוצים.

י. איך אפשר לכתוב צרור עצות בלי לסיים בעשר? שיהיה עגול לא? לא!
לא כל מה שאתה חושב לומר, מעניין את הילדים שלך. די בוורט קצר ומעניין, שלא תאבד את הקטנים השובבים, או את הגדולים הרעבים...

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

סיפור טרי מהיום:
נסעתי באוטובוס עירוני כשלידי יושב בני יקירי שיחי' ילד חמוד תינוק של בית רבו שלא חטא ושלא יחטא... מבחוץ נראה יחסית כילד רגיל, אבל נפשו נפש טהורה ירדה לעולם עם מה שמכונה 'על הרצף'... כדי שהילד ישאר רגוע לאורך כל הנסיעה (עליתי בתחנה כמעט הראשונה והייתי צריך לרדת בתחנה כמעט האחרונה - ממוצע של כחצי שעה ויותר) ישבתי אתו בספסל הראשון, שם יש כל הזמן מה לראות... האוטובוס היה מלא, ובאמצע הדרך עלה יהודי מבוגר שזקנו הלבן יורד על פי מידותיו... לכמה תחנות בודדות. ואני כמובן לא הייתי יכול לקום ולהדחף בין העומדים לאורך כל הנסיעה שזה יגרום לילד החמוד להפוך את כל האוטובוס, אך גם לא היה לי ענין לקום ולספר 'סיפור האישי' לכל העם הנאספים. והמבוגר עם הסובבים רטנו עלי בקול, איפה ה'דרך ארץ' שלי... ספגתי את ההשפלות בדממה, אבל המשכתי כמובן לשבת על מקומי.
אם היו בני אדם מרגישים....

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

מהו ממסד?

דבר ראשון: כל ממסד הוא גוף – בין אם זה ארגון פורמלי, מערכת בלתי רשמית, או מבנה חברתי – שיש לו כללים, הנהגה וציבור שמאמין בו, נותן לו גיבוי ומאפשר לו להתקיים.

דבר שני: גם אם יש (ויש) בעיות, אולי קצת שחיתות, אולי קצת אי-סדר, בסוף הממסד קיים בשביל הציבור ולטובתו. בלי ממסד – אין סדר, אין יציבות, אין מסגרת שמחזיקה את החברה.

דבר שלישי: הממסד עובד כמו פירמידה. יש ממסד בדרג קהילתי, יש ממסד בדרג ציבורי, יש ממסד בדרג מדיני ויש ממסד בדרג בין לאומי. הממסד החרדי (דרג ציבורי) בנוי מממסדים קטנים יותר (דרג קהילתי) – קהילות, ישיבות, חצרות, חסידויות. בתוך החסידות, למשל, יש את הרבי שהוא המנהיג, ואת החסידים שנותנים לו את כוחו. ככה כל קהילה, כל ישיבה, כל חצר, כל ממסד בדרג קהילתי – מצטרפים ויוצרים את הממסד החרדי שהוא בדרג ציבורי. וככה גם ברמה המדינית – כל ממסד ציבורי (חרדי/חילוני/דתי לאומי) הוא חלק מהממסד המדיני ונותן לו את כוחו, וככה גם בממסד הבין לאומי - כל מדינה היא חלק מהממסד הבינלאומי. כל מדרגה נסמכת על זו שלמטה ממנה. כל פלח כולל בתוכו פלחים קטנים יותר שאף הם עם פלחים קטנים יותר וכן הלאה.

​

סוגי ממסד:

הממסד החרדי – ישיבות, רבנים, גדולי הדור, חסידויות, קהילות, בתי הרבנים, מפלגות, עולם התורה. יש כאלה שרואים בזה גוף כבד, מלא חוקים ותקנות, מיושן, לא גמיש. אבל האמת? זה לא סתם מערכת חיצונית, זה אנחנו. זה הדרך שלנו, המסגרת ששומרת על התורה ועל הציבור שלנו.

הממסד המדיני – ממשלה, כנסת, בתי משפט, רשויות שונות. לפעמים הוא מועיל, לפעמים הוא מפריע, לפעמים נראה שהוא בכלל מנותק מהשטח. אבל בסוף, גם אם יש ביקורת, מסגרת מדינית היא הכרחית. "לולא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" – בלי חוק וסדר, העולם היה אנרכיה.

הממסד הקהילתי – בית כנסת, ועד בית, חסידות, איגוד בוגרי ישיבה. זה ממסד קטן יותר, לפעמים פחות פורמלי ופחות מסודר – אבל לפעמים הרבה יותר משמעותי. כי כשצריך עזרה הרבה יותר קשה "להיבלע" בתוך הממסד הקרוב, הקהילתי.

​

איך להתייחס לממסד?
פשוט. ממסד הוא כלי, לא מטרה. משתמשים בו נכון – הוא מסדר את החיים, נותן יציבות, דואג לציבור. מתייחסים אליו כמשהו כבד, מאובן, חסר גמישות – הוא הופך לבעיה. לכן צריך לשמור עליו, לכוון אותו, לבקר כשצריך – אבל לא להרוס. כי ממסד, בסוף, זה מה שמחזיק את כולנו עם חיים נורמליים, מסודרים, יציבים ותקינים.

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

אוסיף מעט לדברים הטובים שכתבו הרבנים דלעיל
1. להרבות בתפילה אין קץ, זו פשוט ההשתדלות הכי טובה [וראה מ''ב סי' מז סק''י מהשל''ה הק'].
2. מסגרת משפחתית חמה ותומכת, שמירה מעולה מאין כמוה בזמני נסיונות.
3. קשר טוב בין ההורים לילדים, לא בסגנון חברי של שווים במעלה, אלא שהילד ירגיש שההורים רוצים רק בטובתו, ולמרות שהם חרדים עד אין קץ על מצבו הרוחני, הם לא מבקרים אותו אלא מסייעים לו [קל לכתוב קשה לבצע, אבל זה בהחלט אפשרי].
4. למקד את המלחמה במקומות שרחוקים מהחזית בעצמה.
5. 'גאות יחידה' לילד מותר וחשוב לדעת שאנחנו לא עושים כל דבר שאחרים מחשיבים אותו למותר [אם זה נכון כמובן...] ואנחנו גאים בזה [כן, סליחה על המילה]
6. לא לדבר על המכשול בדברים האלו כמו משהו שאין לו תקנה לעולם [דיבורים דומים על נושא אחר דומה/שונה גרמו להרבה נערים ואנשים הרבה תקלות, ואכמ''ל].
7. להרבות בתפילה, כי שוב זו באמת ההשתדלות הכי טובה ויעילה.

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

מה לאתר חרדי לפרסם על יהודי שניפץ חנות של מחללי שבת?!!

העליהום הזה מוצדק לגמרי אליבא דאותם יצורים-
חרדים מודרנים, שהפעם האחרונה שלמדו מסכת שבת היה בליווי הציורים של יוני.
חרדים מודרנים, שהפעם האחרונה שבער בהם כבוד השבת, היה זה כשנגמרה החלה בנחמה.
חרדים מודרנים שעשו שירות מקוצר בצה"ל ומגדפים בלבם את "המשתמטים" שעושים שירות לעולם..
חרדים מודרנים, שהכיפה הזעירה על ראשם, קצרה מלהכיל (אפילו) את היראת שמים שלהם.
חרדים מודרנים שמעדיפים להתרועע עם עיתונאים חילונים. מאשר עם בני תורה המסולאים בפז.
חרדים מודרנים, הלבושים במיטב האופנה החילונית (הכיפה זה סימן ההיכר היחיד שהם זכר ולא נקבה, בנט ולא לפיד).
חרדים מודרנים, יפי נפש, שבעיניהם חילול שבת, צריך להכיל, סדק בזכוכית חייבים לגנות.
חרדים מודרנים, שנפשם היפה סולדת מבני התורה, אבל לדבוק בנפשות אחיהם החופשיים ימסרו את נפשם ודתם.
חרדים מודרנים, שהפעם האחרונה שהתפללו במנין, היה בתפילה עם העבריינים. (ולולא הם, כל נדרי ליתא)
חרדים מודרנים שרואים באברך משי, מר כלענה, ובחילוני סטנדרנטי הישראלי היפה.
חרדים מודרנים שרואים בבני ברק ערש הבורות, וברחובות תל אביב ערש התרבות.
חרדים מודרנים, שרגילים בקניבליזם תקשורתי מגזרי. (החצים מופנים לעבר אחיהם)
חרדים מודרנים, שבגן החיות התקשורתי החופשי מוצגים כחיות מחמד.
חרדים מודרנים, שפריז, מנהטן, איחוד האמרויות, וחו"ל, זה שיא ההידור בחגים.


ללא מורה דרך, מגיעים למחוזות אבסורדיים. מסתובבים בתל אביב ומחפשים לקיים מצות "בערת הרע", ומה עם "מקרבך"?

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

שמעתי נקודת מבט נוספת (בשם הרב בנימין גמליאלי שליט"א מגדולי תלמידי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל) בערך בנוסח זה - טבע האדם להעמיד לעצמו קבוצה שהוא נמצא איתה ומנגד קבוצה שהוא מתנגד אליה.
מקום הומוגני, לדוגמא שכולו חרדי, מטבע הדברים הקבוצות יהיו פנים חרדיות, כך שיוצא שהליטאי 'נגד' החסיד, האשכנזי 'נגד' הספרדי, העצניק 'נגד' הדגלאי וכו' וכו' ה"י, משא"כ במקום שיש תערובת של עוד סוג של אנשים, ההתנגדות מופנית כנגדם, כגון, נגד החילוני, המזרוחניק וכו' ואילו החרדים נשארים בשלום כי יש להם 'אויב' משותף.

זו הסיבה שבחו"ל יש הרבה פחות חיכוכים פנים חרדיים ואפילו פנים דתיים, כיון שכולם נגד הגוים 'העיקר שאתה לא גוי' וזה עצמו כבר מעמיד אותך 'משלנו'.

כמובן שזו נקודה אחת מתוך מכלול והשיקול שלא להיחשף לנורמות הנוראיות של הרחוב החילוני עדיף עליה בהרבה.

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

יהדות על רגל אחת?!

עכשיו אציע מה שהמשגיח זצ"ל השיב, לאחר שכל אחד מהתלמידים הציע הגדרה משלו. אחד אמר לימוד תורה, השני אמר שמירת התורה וקיום המצוות, השלישי אמר שויתי ה' לנגדי תמיד. ועוד ועוד. אבל את כל ההצעות שלל המשגיח לא נחה דעתו מההגדרות שלהם משום שהוא טען שהן אינן ממצות ומבהירות את המהות וההויה היהודית.

ולכן הציע את ההגדרה האמתית של היהדות, והיא - עבדות! כי לי בני ישראל עבדים! כל שאר ערכי היהדות אינם אלא תולדות של אותה הגדרה.. אבל ההגדרה הזו מבהירה את מהות עבודת ה', הן בכמות והן באיכות.

בכמות: עבודת ה' אינה כמו עבודה כלשהי, משעה שמונה בבוקר עד ארבע אחה"צ, כאשר עם תום שעות העבודה העובד משוחרר לנפשו עד ליום המחרת.. עבודת ה' פירושה עבדות, כלומר התמסרות טוטאלית לקיים את ציוויו ורצונו של ה' בכל עת ובכל שעה.
ובאיכות: תפקיד היהודי עלי אדמות מתמצה בדבר אחד בלבד, קיום רצון ה'. תפקידו של היהודי אינו לעשות דברים טובים וגם לא לעשות חסדים, או אפילו ללמוד תורה... רק לעשות את רצון ה'..
והסיבה לכך שאנו לומדים תורה היא משום רצון ה', הסיבה שאנו עושים חסד, משום שזה רצון ה', ואכן לפעמים רצון ה' שלא נעשה חסד, ושלא נלמד תורה, ואו אז אסור לנו לעשות חסד, ואסור לנו ללמוד, המודד אצלינו לכל פעולה ועשיה הינו רצון ה', כפי שהורה לנו בתורתו הקדושה.

וזוהי המהות של עבד ה', כלומר מי שאין לו שום רצון אישי מלבד רצונו. והוא בטל ביטול מוחלט לרצונו וציוויו של הקב"ה. זו הדרגה הגבוהה ביותר בעבודת ה', כמו שנאמר אצל משה רבינו שהתואר שהתורה הקדושה מעניקה לנו בעת פטירתו הינו, עבד ה' וכפי שנאמר בפסוק וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'. עבד ה' זה התואר שנבחר על פני שאר התוארים, כי זה היה היסוד לכל מעלותיו ודרגותיו הרוחניות וזה העיקר.
כך השיב המשגיח לתלמידיו.

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

הייתי בכולל של ליל פורים, פתאום מאי שם בוקעות ועולות קולות שבירה, והיה הקול הלך וחזק מאוד, עשרות פרצופים מכוונים למקום אחד בשולי ביהמ''ד, ושם מאי שם נצפה לו אברך אומלל שכל מגמתו עיון בפורום היקר, ונהפך לאבל מחולינו, פניו כשולי קדירה, צבעם אדום עז כתנור בוער,
איני יודע האיך יצא זה בשלום מן המאורע, אך בדבר אחד בטוחני כי מעתה לעולם לכשתעלה בידו ובדעתו לפתוח זה פורומינו היקר יחשוב שבעתיים ויתכנס אי שם במדבריות לאמר מכאן איש לא ישמעני. ואולי שם יהין לדפדף מעט בפורימנו, ולשמע צהלת סוסים או שאגת צבועים יטמין גופו בקרקע כי יעלה בו זכר או זייכר מקרה ליל פורים הנזכר, ואין תקוותו אלא בביאת ינון משיח צידקנו אז ישמע בחוצות ירושלים קול שבירתנו הלא היא פורומינו, ונשב איש תחת גפנו ותאנתו נאכל מפרייה ונשבע מטובה ולא נשכח לבטל זה קול שבירתנו.

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

סיפור ששמעתי לפני כחודשיים מפי בעל המעשה הרב פ' שליט"א ראש כולל ברחובות: הוא סיפר כי לפני כ5 שנים הגיע לרבי חיים על מנת לקבל את ברכתו לפני צאתו לארה"ב לאסוף כספים עבור הכולל ברחובות שהוא עומד בראשו, רבי חיים בניגוד לפעמים קודמות פנה אליו ובמקום לברכו בברכה והצלחה שאלו: למה צריך לנסוע לחו"ל כסף אפשר להשיג גם בצפת'... ראש הכולל ביטל במקום את הכרטיס ונסע לצפת... ישב שם ולמד בבית כנסת צאנז ולא נראה כי הכסף מגיע... כעבור יומיים התיישב לידו אדם והחלו לשוחח התברר כי יש לו פקדון כספי צדקה בסכום גדול מאד והוא נתנם לאותו ראש כולל... כך בצפת השוממה בעיצומו של החורף הצליח להשיג עבור הכולל מה שלא חלם להשיג בארה"ב...
ומעשה נוסף ששמעתיו מאחד מבאי ביתו של רבי חיים אשר שמעו מנהגו הרב אפשטיין שרבי חיים אמר לו שבראש השנה כאשר עוברים לפניו לקבל את ברכתו לשנה טובה ישנם כאלו אשר 'מרגיש' שאיננו יכול להחזיר להם ברכה.
באחד הפעמים בהם עמדתי בתור להתייעץ עמו היה עמי בן דודי אשר הגיע מארה"ב עם רשימת שאלות בכל חלקי התורה והשתוממתי לראות כיצד עונה על כל שאלה כאילו הספר פתוח בפניו, עובר מענין לענין בתוך שניה בצורה לא נתפסת, אחת השאלות היתה על איזו תשובה בשו"ת הרשב"א רבי חיים שמע את השאלה חשב מספר שניות ושאל: האם זה הלשון בשו"ת הרשב"א? לאחר מכן הלכנו לבדוק וראינו כי רבי חיים צדק... היו כמה מילים כתובות אחרת ולפנפי זה הנוסח אין מקום לשאלה...

לחץ כדי לכווץ...

 

[אחד התלמידים]

מאשכול: עתיד ילדינו בידינו...
הודעה של הרב @מבקש תורה בעניין עתיד ילדינו

אוי, הלב דומע

לשמע האתגרים וההתמודדויות המעיקות על צעירי הצאן,
נערים ונערות שכל רצונם הוא לישב בשלווה אך נקלעו למערבולת של קשיים וייסורים.

ואם החרש תחרישי בעת הזו כאשר ליבנו נקרע מצער,
אין מנוס מלקרוא בקול גדול.

יהודים רחמנים, בני רחמנים! הצילו את נפשות ילדינו!!

מה כבר נדרש מאיתנו:

רק מעט תשומת לב כנה.

רק מעט הארת פנים חמה.

רק מעט קירוב הלבבות אמיתי ואכפתי.

רק מעט אוזן קשבת ורגישות.

מי יודע כמה עולמות נוכל להציל בחיוך אמיתי, במבט מבין, במילה טובה,

בכדי שהאשכול יישאר
נא להתחשב ברגישות הנושא!!!

לחץ כדי לכווץ...

 

[אחד התלמידים]

מאשכול: מי שמח בחתונה באמת? - משל נפלא לחג השבועות
הודעה של הרב @אוהב ספר

מעניין לעניין, אומרים שכמו בחתונה איך יודעים מי החתן? מי שאחרי החתונה הולך הביתה עם הכלה...
וכנ''ל לעניינינו, ודוק.

לחץ כדי לכווץ...

 

[אחד התלמידים]

מאשכול: קדושים תהיו - יכול כמוני!
הודעה של הרב @שמעון הגלילי

איתא במדרש (ויקרא רבה כד, ט):
קדושים תהיו יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני.
ושמעתי מן אחד מהצדיקים שפירש כך:
קדושים תהיו- הייליג זאלט עטס זיין (תהיו קדושים- בלשון ציווי)
יכול כמוני- איך קען זיין הייליג (ואם תשאל את עצמך האם אדם כמוני יכול להיות קדוש)
העצה לזה הוא:
תלמוד לומר- זאלסט זיך לערנען זאגן (תרגיל את עצמך להגיד)
כי קדוש אני- איך בין הייליג (כן, אני קדוש)
וע"י שיחזור על זה יהיה הדבר נבלע באבריו וידע נכונה כי הוא יכול להיות קדוש.
ואין מקרא יוצא מידי פשוטו

לחץ כדי לכווץ...

 

[שלמה ו.]

מתוך האשכול: לימוד גמרא בעיון לעומת לימוד בקיאות
הודעה של הרב @בד קודש בהגדרת עיון ובקיאות

א. מהו עיון?
לפני הכל, צריך להבין שישנו שינוי עצום בין העיון של פעם לעיון של היום.
שמעתי ממו"ר הגרח"פ ברמן, להמשיל על כך משל לשני הצורות שיש לספור עד חמש. אפשר להציג את חמשת האצבעות ביחד, אך אפשר גם להציג אצבע אחרי אצבע עד שמגיעים לחמש...
פעם לא עסקו בעיונים שאנו עוסקים בהם, כמו שמי שמציג את כל כף היד לא עוסק בלספור אצבע אצבע. היום העמקות רחבה הרבה יותר מפעם.
אבל הסיבה לזה היא ירידת הדורות שנמצאת גם בהבנת השכל, ולכן העיון של היום הוא דבר נצרך כמו העיון של פעם.

ב. מהו העיון של היום?
העיון של היום מתחלק לשני חלקים.
1-עיון שכולו בא בכדי להבין את עומק הפשט. לידע מהו העניין שעומד ביסוד מחלוקת אביי ורבא, מדוע רב אסי הסביר כך את המשנה ומדוע רב אשי ביאר אחרת, לחשב את התוס' ולהבין את חשיבתם, מדוע נחלקו על רש"י ומדוע נחלק רש"י עליהם, ועוד.
2-לפלפל בסברות. להבין מדוע אביי סבר שהמשנה יכולה להסתדר עם פירושו, ואיך תוס' חשבו שהתירוץ השני יכול להתקבל על הדעת. ויותר מזה, לנסות להסביר מהו העניין של התורה בכל דין ודין, ומדוע חשבה התורה (היינו הבורא) שדין פלוני ראוי שיהיה.
העיון השני הוא גרוע, ומביא לחוסר הבנה אמיתית בתורה, עיקום הראש וגילוי פנים בתורה. כי על אף שננסה לא נוכל להכנס להגיון האלוקי הצרוף של הבורא, ועלינו להשוות את שכלינו לשכל התורה ולא את שכל התורה אל שכלינו.

ג. עיון או בקיאות?
עיקר הלימוד של כל בן תורה צריך להיות בעיון, ולו מפני שזו ההבנה הגבוהה. בדיוק כמו שילד בן 10 לומד פחות טוב מבחור ישיבה בן 20, כך הלימוד בבקיאות פחות מהלימוד בעיון.
אך העיון גורם לאיטיות הלימוד, לכן צריך לאחוז מזה ומזה ולהקציב זמן ללימוד בקיאות רק כדי לדעת את הגפ"ת, ואולי גם ה'רייד' הבסיסי.

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

פוסט מדהים שהתפרסם בבלוג של @אחד יחיד !! לקרוא, ושוב פעם לקרוא, ושוב פעם לקרוא!
(חבל שא"א לנעוץ אותו בראש האשכול...:)

אחרי שהרבה פנו אלי בפרטי, וכמה רמזו על כך בפומבי, סוף סוף יש לי הזדמנות להסביר את עצמי ואת כמויות הלייקים שאני נותן.
וכמובן שצריך להוקיר תודה למנהלינו היקר הרב @אוצר התורה על כל מה שהוא עושה למעננו כאן בפורום, ובפרט על נתינת הבמה לכל אחד ואחד לפרוק את הגיגי ליבו ואת מחשבותיו ותובנותיו האישיות.
אז מה עומד מאחורי המנהג הקצת מוזר שלי?
אסביר:
אני השתתפתי בעבר בשתי פורומים שכנים. באחד מהם - שלא אזכיר את שמו, ממוצע הלייקים שקיבלתי היה 2 להודעה. וזה לא שכתבתי לא טוב. כתבתי הודעות כתובות היטב עם ניסוח טוב ופיסוק הולם. אבל הממוצע הזה לא נשבר אף פעם. פחות או יותר מאז שהתחלתי לכתוב שם זה היה ככה.
ומאידך כתבתי ואני עדיין כותב גם בפרוג. אני מניח שחלק מחברי הפורום גם יודעים איך קוראים לי שם. הממוצע של התודות שם הוא יותר מכפול.
ולכן כשנרשמתי לפה החלטתי שכל הודעה שאני אקרא, דבר ראשון אני אלייק אותה כדי שפה כן יהיה ממוצע גבוה של תודות.
ומכיוון שעברתי על כל ההודעות בפורום - לכל ההודעות שאינם שלי יש לייק ממני.
תשאלו, למי אכפת בכלל מהתודות?
אז אם אתה כותב הודעה של מילה, באמת לא אמור להיות לך אכפת.
אבל אם השקעת עשר דקות בחיפוש מקור, ואז ישבת עוד כמה דקות וניסחת תגובה בקפדנות, אתה רוצה להרגיש שהציבור מעריך את זה.
וגם למשתמשים חדשים, כשהם רואים שמעריכים את מה שהם כותבים זה מדרבן אותם להשתתף יותר ויותר בדיונים בפורום.
ככה אני חושב.
(ואגב, למי שזה מפריע כי זה עושה לו המון התראות, יש אפשרות לכבות את ההתראות על התודות בהעדפות).
ולכן אני נוהג כך, ואני קורא לכל מי שחושב כמוני - להצטרף אלי ולפרגן לכל אחד.
הרי כמה זמן זה לוקח ללייק? פחות משניה!
תקדישו את חלקיק הזמן הזה כדי לשמח עוד יהודי, וכמובן שהפורום רק ירוויח מזה, כי כשמעריכים - יש רצון לתרום ולהוסיף.

לחץ כדי לכווץ...