הלכות קריאת התורה האם יוצאים ידי חובה בקריאת התורה ומגילה בהברה שונה? (2 צופים)

[מגנא ומצלא]

מי שנוהג לקרות בהברה מסוג אחד ושמע בהברה מסוג אחר (חסידי / ספרדי וכו')
האם יצא ידי חובתו?

 

[והב בסופה]

בפשטות יוצאים

 

[גרינפלד]

דרשו סימן תרפה הערה 30 [לגבי זכור]:
ומי שנוהג להתפלל בהברה אשכנזית, כתב בספר מקראי קודש (פורים סי' ז הע' 6) שצריך להקפיד לשמוע קריאת זכור דוקא בהברה אשכנזית. ובדיעבד אם שמע בהברה אחרת, הורה הגר"נ קרליץ (אגרת הפורים פ"א הע' ז) שיצא, והוסיף שכן כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' ה) שאפילו בדבר שמעכב שיאמרו בלשון הקודש, מ"מ גם אם שינה מההברה שרגיל בה יצא ידי חובתו.​

ולכאורה הוא הדין לגבי קריאת המגילה.

 

[גרינפלד]

דרשו סימן תרפה הערה 30 [לגבי זכור]:
ומי שנוהג להתפלל בהברה אשכנזית, כתב בספר מקראי קודש (פורים סי' ז הע' 6) שצריך להקפיד לשמוע קריאת זכור דוקא בהברה אשכנזית. ובדיעבד אם שמע בהברה אחרת, הורה הגר"נ קרליץ (אגרת הפורים פ"א הע' ז) שיצא, והוסיף שכן כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' ה) שאפילו בדבר שמעכב שיאמרו בלשון הקודש, מ"מ גם אם שינה מההברה שרגיל בה יצא ידי חובתו.

ולכאורה הוא הדין לגבי קריאת המגילה.​

לחץ כדי לכווץ...

אמנם שו"ר בדרשו לגבי קריאת המגילה סימן תרצ הערה 44:
ולענין שמיעת הקריאה בהברות שונות, כתב בספר מקראי קודש (פורים סי׳ יב) שאין להקפיד בזה בקריאת המגילה שיוצא בה בכל לשון, וכן דעת הגרי״ש אלישיב (בלילה ההוא עמ׳ 10), וכן דעת הגרש״ז אויערבך (שלמי מועד עמ׳ רעא) שיכול לצאת בכל הברה, אך עדיף שיצא בהברה לפי מנהגו, וכן דעת החזו״א והגר״ח סולאויצ׳יק (ימי הפורים עמ׳ צב) לענין קריאת התורה שיוצא יד״ח בכל ההברות, וכן כחב הגר״י קניבסקי (ארחות רבנו ח״א עמ׳ עא במכתב) שיוצא בדיעבד בקריאת התורה בין בקריאה בהברה אשכנזית ובין בקריאה בהברה ספרדית, וכן כתב בשו״ת אגרות משה (או״ח ח״ג סי׳ ה וח״ד סי׳ כג) לענין קריאת התורה שכל ההברות נחשבות ללשון הקודש.​

 

[גרינפלד]

ולענין שמיעת הקריאה בהברות שונות, כתב בספר מקראי קודש (פורים סי׳ יב) שאין להקפיד בזה בקריאת המגילה שיוצא בה בכל לשון,

לחץ כדי לכווץ...

ולכאורה קצת קשה, שהרי יש שיטות שהמבין לשון הקודש אינו יוצא בלעז,

ראיתי בהערות של ר' יוסף כהן נכד הגרצ"פ על המקראי קודש שתירץ, שסיבת שיטה זו - היא משום שהכתיבה בלעז,

[כי אם הכתיבה בלשון הקודש - א"כ הוי קורא בעל פה],

משא"כ כאן כתוב בלשון הקודש, וקרא מתוך זה, וא"כ יוצא אפי' אם נחשב כלשון אחרת.