הנידון האם טומאה היא דין או מציאות הוא נידון מוזר, התורה לא אומרת שאדם שנגע בשרץ חייב טבילה, היא אומרת שהוא טמא, הוי אומר: טומאה היא מציאות. דבר טמא הוא דבר משוקץ ומתועב, דבר טמא ומרוחק.
אין הכוונה שטומאה היא סוג של מחלה רוחנית או נגיף רוחני שעוברת על ידי נגיעה*, כשם שתיעוב ושיקוץ ודחייה אינם מחלות מאגיות אלא מושגים שמוכרים לאדם ע"י שכלו, כמו שאדם תופס שיצירה מסוימת היא יפה, אף שאין שום הבדל פיזיקלי בינה לבין יצירה אחרת, כך הוא גם תופס שדבר מסוים הוא טמא, דבר טמא זהו דבר משוקץ מלוכלך ואטום, (ההיפך מטומאה היא טהרה, טהרה היא סוג של נקיות).
*שהרי אם כך הוא הדבר אין פשר לכל כללי סדר טהרות, כדוג' הצורך בתורת כלי או החילוקים בין כלי חרס ומתכות וכלי עץ, גם לפי"ז צ"ב כל דיני טומאה דרבנן, האמירה 'חכמים הטילו טומאה' שקולה לאמירה 'הרופא הטיל קורונה'.