האם טומאה היא מציאות אמיתית? | פורום אוצר התורה האם טומאה היא מציאות אמיתית? | פורום אוצר התורה

האם טומאה היא מציאות אמיתית?

ש

שי למורא

משתמש רשום
הודעות
32
תודות
61
נקודות
18
זכורני, שראיתי בשם החזון איש, שהוכיח שטומאה היא מציאות אמיתית, ולא רק דינים גרידא.
דהרי בשני בניסן נשרפה הפרה, כמבואר ברש"י מגילה כט. בשם הירושלמי, ולכאורה לפני זה לא נאמרה כלל הלכות טומאה וטהרה.
וכתיב, ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם', ובגמ' סוכה כה:, אותם אנשים מי היו, נושאי ארונו של יוסף היו, דברי ר' יוסי הגלילי, ר' עקיבא אומר, מישאל ואלצפן היו שהו עסוקין בנדב ואביהוא.
ואי נימא דטומאה, אינה מציאות אמיתית, אלא דינים בעלמא, א"כ מהיכ"ת שהנטמא לפני שנאמרה פרשת טומאה וטהרה, הרי הוא טמא.
אמנם אי אמרינן, דטומאה היא מציאות אמיתית, אתי שפיר, דהרי במציאות הם טמאים, כיון שבפועל נגעו במת.

איני זוכר איפה ראיתי את זה.
אשמח מאד, אם יחזירו לי אבידתי.
 
וועלוועל'ה אמר:
אז למה זה היזק שאינו ניכר?
לחץ כדי להרחיב...
כי זה אינו ניכר.....

למה אי אפשר לומר שיש מציאות שאינה ניכרת.
וכמו"כ יש לדון בבעלות, ובקידושין,
אטו נימא שכל המשמעות של בעלות, אינו אלא כתוצאה מלאו דלא תגנוב,
והמשמעות של קידושין אינו אלא האיסור אשת איש,
הרי מסברא שפיר נראה, דכל הני הם מציאות אמיתית, אע"פ שאינם ניכרים.
 
מדהים לראות איך אתה מציג שאלה זו באופן כה פשוט.
כבר ויכוחים רבים נרשמו על ענין זה, ידועה דעתו של הגרח"י שרייבר (בבית היין) שזוהי הנהגה גרידא, והגר"ד ענבל (בספרו 'בינה להשכיל') האריך להביא מקורות ועניינים שלא כדבריו וסבר שזוהי מציאות אמיתית, וניסה לפשר בינהם הרב איתמר לוי (בקונטרס שהוציא הקרוי 'דברי הרב').

למעשה כבר הקדים לכל זה ועסק בענין באריכות השער"י (ש"ג פ"ח וש"א פ"ז וש"א פי"ג) והבהיר שטומאה זוהי מציאות אמיתית.
 
דבר היושר אמר:
מדהים לראות איך אתה מציג שאלה זו באופן כה פשוט.
כבר ויכוחים רבים נרשמו על ענין זה, ידועה דעתו של הגרח"י שרייבר (בבית היין) שזוהי הנהגה גרידא, והגר"ד ענבל (בספרו 'בינה להשכיל') האריך להביא מקורות ועניינים שלא כדבריו וסבר שזוהי מציאות אמיתית, וניסה לפשר בינהם הרב איתמר לוי (בקונטרס שהוציא הקרוי 'דברי הרב').

למעשה כבר הקדים לכל זה ועסק בענין באריכות השער"י (ש"ג פ"ח וש"א פ"ז וש"א פי"ג) והבהיר שטומאה זוהי מציאות אמיתית.
לחץ כדי להרחיב...
לא התכוונתי לבוא עם חקירה חדשה, הדברים עתיקים וידועים.

אני רק מחפש את החזון איש הנ"ל, כמדומה שראיתי באחד מספרי הגאון ר' דב לנדא בשמו, אבל איני זוכר מקומו,
ובקשתי את עזרת הציבור.
פשוט מאד.
 
דבר היושר אמר:
מדהים לראות איך אתה מציג שאלה זו באופן כה פשוט.
כבר ויכוחים רבים נרשמו על ענין זה, ידועה דעתו של הגרח"י שרייבר (בבית היין) שזוהי הנהגה גרידא, והגר"ד ענבל (בספרו 'בינה להשכיל') האריך להביא מקורות ועניינים שלא כדבריו וסבר שזוהי מציאות אמיתית, וניסה לפשר בינהם הרב איתמר לוי (בקונטרס שהוציא הקרוי 'דברי הרב').

למעשה כבר הקדים לכל זה ועסק בענין באריכות השער"י (ש"ג פ"ח וש"א פ"ז וש"א פי"ג) והבהיר שטומאה זוהי מציאות אמיתית.
לחץ כדי להרחיב...
האם יש לך את הקונטרס 'דברי הרב', או שידוע לך היכן משיגים אותו?
 
זכורני שר' אלחנן בקובץ ביאורים טוען שזו מציאות אמיתית, ולכן חזקת טומאה זה חזקת הגוף ולא חזקת דין.
 
החכם אמר:
הרמב"ן בפרשת ויצא בענין ותגנוב רחל את התרפים וגו' מבאר באריכות שטומאת נידה הוא מציאות יעיין שם
לחץ כדי להרחיב...
שם הוא אומר שההבל היוצא מגופם הוא הבל רע ועיי' שם בהרחבה, וזה תוכל לומר רק במצורע וזבין וכדו' שהם טומאות שבאות מגוף האדם, אך בטמאי מת ושרץ וכדו' איך יסבירו את המציאות הזאת של טומאה?
 
בגדר טומאה וטהרה מצינו שני צדדים א. מציאות רוחנית ב. דין כמו פסול או איסור. ושני הצדדים יש להם מקור.

במדבר רבה (וילנא) פרשת חקת פרשה יט סימן ח
שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין כשפים אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו טהרת, אמר לו לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך אמר לו לאו, ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית אמר לו הן א"ל ומה אתם עושין לו אמר לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת א"ל ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך כך הרוח הזו רוח טומאה דכתיב (זכריה יג) וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ מזין עליו מי נדה והוא בורח לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר אמר להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקדוש ברוך הוא חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חוקת התורה.

וכן מלשון הרמב"ם הלכות מקוואות יא, יב מדוקדק שטומאה אינה מציאות אלא דין וז"ל: "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים, וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב, ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל, ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור, הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם, השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן".
ועיין עוד מה שכתב הר"מ במורה נבוכים (חלק ג' מז). https://he.wikisource.org/wiki/מורה_נבוכים_(אבן_תיבון)/חלק_ג/פרק_מז

וכן כתב הרש"ר הירש (ויקרא יא, מו) וז"ל: "כל שורה בהלכות טומאת מגע מעידה, שהטומאה איננה חלאה מיסטית, מאגית, חומרית - אם כי לא נתפסת - העוברת לאדם ולחפץ על - ידי מגע במת, בנבילה ובחולה; אלא הנושאים הנידונים בהלכות אלה - הם ויחסיהם - מייצגים תפיסות ומושגים... נראה לנו שברור מכל זה (ראה שם ההוכחות לזה), שטומאה איננה דבר ממשי הדבק בחומר - אלא היא רעיון, מושג ותפיסה; היא קשורה ליחסי אנשים ודברים; ואם אלה בטלו או טרם נתקיימו, תעבור גם הטומאה - או לא תחול כל עיקר".

אמנם רוב המפרשים כתבו שטומאה היא מציאות רוחנית ולא דין גרידא.
כך מבואר בדברי הרמב"ן (דברים יד, ג) וז"ל: "וטומאת המצורע לא תדבק בחיה, שאין בעלי חיים בבהמה ובעוף מקבלים טומאה בנוגעם במת או בשרץ, אבל השחוטה שראויה לקבל טומאה ידבק בה רוח הטומאה הפורחת מן המצורע ואיננה טהורה, והיא בכלל תועבה כי אכילתה נתעבת".
וכן בלשון החינוך (מצוה שסב): "על כן במקום הקדוש והטהור אשר רוח אלהים שם אין ראוי להיות בו האיש המלוכלך בטומאה, והענין הזה יש לדמותו על דרך משל לפלטרין של מלך שמרחיקין ממנו כל איש צרוע ונמאס בגופו או אפילו במלבושיו, וכעין מה שכתוב (אסתר ד, ב) כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק".
וכן כתב הרא"ש בפי' על התורה בפרשת מצורע.
ובחזקוני (ויקרא יא, לג): "ואתו תשברו לפי שהוא שואב את הטומאה יותר מדאי".

וכן מוכח מהאור החיים בפרשת חוקת וז"ל: "זאת חקת התורה - צריך לדעת למה כינה למצוה זו שם כללות התורה, שהיה לו לומר זאת חקה וגו' או זאת חקת הטומאה או חקת הטהרה... ויתבאר הענין על פי מה שאמרו בפרק בתרא דנזיר (סא, ב) ופסקו רמב"ם בפרק א' מהלכות טומאת מת, שאין הכותי נעשה טמא מת... והנה ההבדל שבו הורמו עם בני ישראל משאר הגוים הוא באמצעות קבלת התורה, שזולת זה הנה ככל הגוים בית ישראל. ומעתה טעמנו צוף דבש אמרי אל במה שאמר זאת חקת התורה, פירוש חקה זו של הטומאה ותנאי טהרתה תסובב מהתורה, כי על ידי שקבלו התורה נעשו עם בני ישראל דבר שהרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם להיותם חטיבה של קדושה עליונה בחייהם גם במותם, בחייהם שבנוגע במת או יאהילו עליו וכדומה תדבק בהם הטומאה שבמת ולא תחפוץ להפרד אם לא בכח גדול אשר חקק ה' במצוה האמורה בענין של פרה אדומה, ובמותם גם כן תתרבה הטומאה כאומרם ז"ל (ב"מ קיד, ב) בפסוק אדם כי ימות וגו' ישראל מטמאים באהל ואין אומות מטמאין באהל" ע"כ.

וגם נראה בדברי הגרש"ש בשערי ישר (שער ג פרק ח) שכתב וז"ל: "דהנה פשטות ענין הטומאה כפי לשון הש"ס והמשניות, משמע שהוא ענין נפרד שהוא נמצא בתוך הדבר הנטמא והמטמא, כמו לשון הש"ס טומאה בוקעת, ועולה ויורדת נכנסת ויוצאת, שבעה לה טומאה, והרבה כיוצא בזה, מה דלא מצינו לשון זה לענין איסור או פסול, דשם משתמש הש"ס בלשון "חלות" כמו אין חל על איסור איסור" עכת"ד.​


ובספר דרך נשר כרך ב' עמוד מה דן בהרחבה במושגי טומאה וטהרה אם זה דין או מציאות.

וכן בספר בית היין עמוד קיא אות צג - צה כתב באריכות.
​
 
אולי הזכירו. אבל אכתוב ממה שיש באמתחתי.
החינוך מצוה קנט כתב שטומאה מזיקה לנפש. ובכוזרי מאמר ב אות ס כתב שהיא מזיקה לאוכלים ומוכח שהיא מציאות רוחנית. כמו"כ בשערי יושר (שער א פרק ז ד"ה ונתבאר) חילק בין מציאות הטומאה לדיני הטומאה ומוכח שסובר שיש בה מציאות רוחנית של ממש.

כמו כן יש לדון בגדר טומאת דרבנן (כשנטמא חפץ) אם הינה איסור חפצא או גברא. ולצד שזה איסור על הגברא ע"כ אינה טומאה בעצם אלא הנהגה.
ובספק זה עמד הגאון רבי יוסף אנגל בבית האוצר אות קכד וכתב שם לדון מהגמ' פסחים טו. אם טומאה דרבנן זו מציאות של חידוש וקלקול בחפץ או ה"ה כאיסור דרבנן דהוי איסור גברא ולא בחפץ ממש.
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20921&st=&pgnum=195

כמו כן בחידושי רבי שמואל ב"ב ח"ב עמוד כג כתב לחקור אם טומאת גוי כזב היינו שהגוי טמא כזב ממש או שרק כל הנוגע בו טמא כאילו נגע בזב.
 
דבר היושר אמר:
ידועה דעתו של הגרח"י שרייבר (בבית היין) שזוהי הנהגה גרידא, והגר"ד ענבל (בספרו 'בינה להשכיל') האריך להביא מקורות ועניינים שלא כדבריו וסבר שזוהי מציאות אמיתית, וניסה לפשר בינהם הרב איתמר לוי (בקונטרס שהוציא הקרוי 'דברי הרב').
לחץ כדי להרחיב...
כל מי שמעיין בדברי הרב שרייבר והערותיו של ענבל ניכר הדבר שענבל לא הבין את הגרח"י.
ניכר הדבר כמעט בכל הערותיו.
לדעתי זה צורת ניסוח שמי שרגיל בתורת הרב שרייבר מבין מה בא לומר ומי שאינו רגיל מגיע למסקנא שונה בתכלית מכוונתו האמתית..
 
החכם אמר:
הרמב"ן בפרשת ויצא בענין ותגנוב רחל את התרפים וגו' מבאר באריכות שטומאת נידה הוא מציאות יעיין שם
לחץ כדי להרחיב...
שנידה היא מציאות, לא בהכרח שגם דין טומאתה כן הוא.
 
הנידון האם טומאה היא דין או מציאות הוא נידון מוזר, התורה לא אומרת שאדם שנגע בשרץ חייב טבילה, היא אומרת שהוא טמא, הוי אומר: טומאה היא מציאות. דבר טמא הוא דבר משוקץ ומתועב, דבר טמא ומרוחק.
אין הכוונה שטומאה היא סוג של מחלה רוחנית או נגיף רוחני שעוברת על ידי נגיעה*, כשם שתיעוב ושיקוץ ודחייה אינם מחלות מאגיות אלא מושגים שמוכרים לאדם ע"י שכלו, כמו שאדם תופס שיצירה מסוימת היא יפה, אף שאין שום הבדל פיזיקלי בינה לבין יצירה אחרת, כך הוא גם תופס שדבר מסוים הוא טמא, דבר טמא זהו דבר משוקץ מלוכלך ואטום, (ההיפך מטומאה היא טהרה, טהרה היא סוג של נקיות).
*שהרי אם כך הוא הדבר אין פשר לכל כללי סדר טהרות, כדוג' הצורך בתורת כלי או החילוקים בין כלי חרס ומתכות וכלי עץ, גם לפי"ז צ"ב כל דיני טומאה דרבנן, האמירה 'חכמים הטילו טומאה' שקולה לאמירה 'הרופא הטיל קורונה'. ​
 
מביט אמר:
לדעתי, זה צורת ניסוח שמי שרגיל בתורת הרב שרייבר מבין מה בא לומר ומי שאינו רגיל מגיע למסקנא שונה בתכלית מכוונתו האמתית.
לחץ כדי להרחיב...
כלומר, הרב שרייבר כתב ספר לעיון הציבור כאשר כל
מביט אמר:
מי שאינו רגיל מגיע למסקנא שונה בתכלית מכוונתו האמתית
לחץ כדי להרחיב...
?
אם כך הוא הדבר - ספרים אלו אסורים בפרסום.
 
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
חזור
חלק עליון