דברי חכמה [ו"מעשי חכמה"] - מגדולי הדורות

[יישר כח גדול]

יהלום מאיר רק כאשר הוא מלוטש כראוי ומונח במשבצת המתאימה. גם כל יהודי הוא יהלום, רק צריך לשבץ כל יהודי במקום המתאים ואז ייראה אורו לעין. לכל בני ישראל היה אור 'במושבותם' כאשר הם משובצים – 'במושבותם' במקום הנכון. (הרה"ק רבי ישראל מרוזין זי"ע)

 

[יישר כח גדול]

הרב יהודה צדקה זצ"ל אמר פעם בשיחה בישיבת 'פורת יוסף'. מסופר בגמרא (סכה מח ע"ב) על כהן צדוקי אחד שבחג הסוכות, במקום לנסך את המים על גבי המזבח, הוא נסך על גבי רגליו, זאת משום שהצדוקים לא האמינו במצות נסוך המים שנלמדת מדברי חז"ל. כאשר ראה זאת העם שבעזרה, רגמוהו כולם באתרוגיהם. שואל הרב צדקה, מדוע רגמוהו באתרוגים ולא באבנים?
ומסביר לפי המדרש הידוע שארבעת המינים מסמלים את עם ישראל. לולב – יש בו טעם ואין בו ריח, אלו יהודים שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. הדס – יש בו ריח ואין בו טעם, אלו יהודים שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. ערבה – אין בה טעם ואין בה ריח, אלו עמי ארצות שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. והאתרוג – יש בו טעם ויש בו ריח, אלו תלמידי חכמים שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים. לפי זה יש לומר שאת אותם יהודים הרוצים ללכת בדרך רחוקה, יש לרגום באתרוגים ולא להשתמש באבנים. יש לשלח את בנינו לישיבות וע"י שיהיו הרבה תלמידי חכמים – בזה נרגום את הרע.

 

[שלום הלוי]

מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (תרומה כה, ב).

כאשר ביקר הרה"ק מסאטמאר זי"ע בבית הרה"ק רבי אלעזר מפאלטישאן זי"ע, בעודו גר באיסט סייד, ביקש הרבי מפאלטישאן, כי הרה"ק מסאטמאר יואיל לדבר על לב כמה גבירים, שינדבו סכומים גדולים לבנות מקוה באיסט סייד, והוסיף ואמר: "הן ידוע כי זקני הרה"ק רבי מרדכי המגיד מטשערנאביל זי"ע, הבטיח שליש מעולם הבא שלו למי שינדב לבנות מקוה טהרה".

ענה לו הרה"ק מסאטמאר זי"ע: "פאלטישאנער רבי, מעלת כ"ק אינו מכיר את יהודי אמעריקא, אם אבטיח להם עולם הזה, יתכן שיתנו מכספם למקוה ויתכן שלא, אבל אם אבטיחם רק עולם הבא..."

מפי הגרב"מ ששמע מפי הרה"ח ר"א פאלאק ז"ל שנלוה אל הרה"ק מסאטמאר זי"ע באותו ביקור

 

[שלום הלוי]

וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ (אסתר ו, יג).

היה הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל מבאר בדרך צחות: מצינו במגילת אסתר שכתוב תחילה "ויאמרו לו אוהביו וזרש אשתו, יעשו עץ גבוה חמישים אמה", ואילו מאוחר יותר לאחר מפלת המן כתוב (אסתר , יג) "ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו", מפני מה נאמר מקודם "אוהביו" ועכשיו "חכמיו".

הוי אומר: מפני שלאחר מעשה כולם נהיו חכמים! החכמה האמיתית היא להיות חכם קודם המעשה! אסונו של המן היה שלא היו לו ביועציו חכמים של קודם המעשה!

מלך ביפיו, ח"ב עמ' 843

 

[יישר כח גדול]

אל מרן הבית הלוי הגיע אדם ושאלו נאמר בפסוק "אמת מארץ תצמח", ואם כך שהאמת צומחת וגדלה באדמה בשפע כזה, מפני מה האמת בעולם מועטה כל כך?
השיב לו רבי יושע בער בצחות: משום שאין הבריות רוצים להתכופף כדי לקבלה!...

הרבי מקוצק היה אומר בחריפות: "אמת מארץ תצמח", אבל שום דבר אינו צומח אם אין זורעים אותו תחילה באדמה, וזרע האמת הוא השקר! משקוברים את השקר באדמה - צומחת ועולה האמת..

 

[יישר כח גדול]

רבי יואל מסטמר אמר בדרך צחות שהרבה חזקות שכתוב בגמרא, לא מתאימים היום כי בדורות האחרונים נשתנו הטבעים, כמו למשל החזקה שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו.
רק חזקה אחת נשארה בטבע גם היום, חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו...

 

[יישר כח גדול]

באו אל הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל והתלוננו בפניו על השוחט, כביכול אינו משחיז את הסכין כדבעי, וביקשו להחליפו בשוחט אחר שדעתו של רבי ישראל לא הייתה נוחה הימנו. אמר להם רבי ישראל, "מוטב שוחט שהוא 99% ירא שמים ו – 1% שוחט, מאחר שהוא 99% שוחט אולם רק 1% ירא שמים... ("פרדס יוסף", ויקרא)

 

[מאן דהו]

מסופר על רבי שמחה בונם מפשיסחא, שפעם בהיותו מוטה על משכבו בלילה, חשק להריח קצת טבק, אולם קופסת הטבק היתה מונחת על השולחן. הוא חכך בדעתו מה ראוי לעשות, אם יקום אל השולחן ליטול את קופסת הטבק? - אולי זו סתם תאוה שהשתלטה עליו. ומאידך, אם ישאר על מיטתו ולא ילך – אולי זוהי העצלות שאומרת לו להישאר במיטה. עד שהחליט לצאת ידי שניהם. הוא קם, הלך אצל השולחן, לקח את קופסת הטבק, ותיכף ומיד הניח הקופסה מידו בלא שיריח ממנה כלל. כך ניצל מהעצלות ומהתאווה גם יחד...

 

[מאן דהו]

הגה"ק רבי יצחק טובי' ווייס זצ"ל סיפר פעם, שהרבי יענקעל'ע מפשעווארסק היה מדבר הרבה בענין שלום בית.
פעם התבטא, דמרגלא בפי העולם כי לקפל את הטלית במוצאי שב"ק זוהי סגולה לשלום בית, ואני אומר שלעזור בבית ולתת יד בשטיפת הכלים במוצ"ש, זוהי סגולה הרבה יותר טובה לשלום בית.

 

[יישר כח גדול]

בוא וראה כמה גדולה היא ירידת הדורות - אמר הגאון רבי אייזל חריף מסלונים: בדורות ראשונים היו אנשים מוכנים לוותר על כספם וזהבם כדי לעשות להם א-לוהים. ואילו בדורות האחרונים אנשים מוותרים על א-לוקים כדי לעשות להם כסף וזהב...

 

[יישר כח גדול]

מנהגו של ר' שלמה קלוגר, רבה של ברוד, במוצאי שבת כך היה: מיד כשהיו נראים שלושה כוכבים בשמים היה מתפלל ערבית, ומבדיל. כששאלו אצלו מקורביו, הרי מצווה להוסיף מחול על הקודש, ומה אם השבת תימשך עוד חצי שעה? אמר להם ר' שלמה קלוגר: יש הרבה מחללי שבת בברוד ואין לי עצה כנגדם. אולם מה לי להוסיף ולהביא שיחללו שבת בשעה שכבר חול.

 

[יישר כח גדול]

פעם בבוקרו של יום הפורים לקח הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא כסף בידו, ומישמש בו כאות חיבה. שאלו בנו הרה"ק ר' יצחק מאיר מזינקוב: "טאטע! הרי תמיד אתה סולד ומתעב כסף, ומה נשתנה היום הזה מכל הימים?!" השיבו: "הרי היום יש מצוה של 'מתנות לאביונים', ואם הכסף לא יהא חשוב אצלי, מה החשיבות בכך שאני נותנו לאביונים?! הרי ממילא אני מתעבו ! ולכן אני צריך לגלות חיבה לכסף, כדי שיהא למצוה ערך וחשיבות". פניני קודש בעלזא.

 

[יישר כח גדול]

ביתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ''ל היה בית ועד לחכמים. תמיד שהו בו תלמידי חכמים וגדולי תורה רבים שבאו לדון עמו בלמוד התורה בסוגיות שונות, ולפלפל בדבר הלכה. באחד מדיוני תורה אלו, ישב שם גם בחור שהתערב אף הוא בפלפולי התורה אשר נדונו בריתחא דאורייתא על ידי גדולי התורה, ובתוך דבריו אמר חידוש הכתוב במפורש בש''ך בחלק ''יורה דעה'' שבשלחן ערוך.

לפתע, התרומם רבי איסר זלמן ממקומו באחת, והחל להרעיף דברי שבח רבים על ראש הבחור, בציינו בפני כל הרבנים בהתפעלות רבה. ''החידוש ששמענו זה עתה, הינו מיוחד במינו''....
אמנם הבחור עצמו לא הרגיש בנוח מהשבחים המרבים שהרעיפו עליו, משום שידע היטב כי מדובר בחידוש המופיע במפורש בפרוש הש''ך. הוא ביקש לקטע את רבי איסר זלמן משטף דבורו ולומר שהחידוש – אינו שלו, אבל אותו גאון וצדיק לא הניח לו והמשיך לשבחו עוד ועוד.

לאחר שעזבו גדולי התורה את הבית, פנה רבי איסר זלמן לאותו בחור, וזיק של פקחות בעיניו, כשהוא מטעים באוזניו: אכן, ידעתי בני שהש''ך אומר את הדברים במפורש, אך כיון שהרי בחור מבוגר אתה, והנך זקוק לישועת ה' במציאת שידוך, רציתי לסייע לך למצוא את זוגך המתאים, ולכן ניצלתי את ההזדמנות שגדולי תורה רבים נמצאים בביתי – ושבחתיך בפניהם, ומעתה יצא שמך כתלמיד חכם...

כשספרו זאת לגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ''ל, הוא התפעל מן הפקחות, אך עוד יותר מן הצדקות שבמעשה, בציינו כי רבי איסר זלמן בעצם הסכים לבייש את עצמו בשבחו את הבחור, למרות שבכך יחשבו הנוכחים שאינו יודע את החידוש המפורש בש''ך

 

[יישר כח גדול]

פעם נכנס אחד מנכדי הרה"ק רבי אהרן מטשרנוביל ל"טיש שבת" של זקנו, והנה כשעבר מתחת למנורת שמן שהייתה תלויה בבית המדרש נגע השטריימל שלו במנורה ונתלכלך מעט מן השמן שהיה דבוק בה. כאשר הוא התיישב במקומו בשולחן, פנה אליו רבי אהרן ואמר: " שים לב בני היקר, כאשר מתכופפים לא מתלכלכים!" כלומר, כשאוחזים במידת הענווה והשפלות, לא נכשלים בדברים לא טובים...

 

[אליהו חזן]

גבאי בית המדרש הגדול בווילנא התקינו פעם תקנה שלא לתת לדרשנים הבאים ממרחקים לדרוש בבית המדרש. כששמע זאת הגר"א זי"ע אמר לגבאים: 'המשכן נקרא כך מלשון שכינה ששרתה בו, אף בית המדרש נקרא כן על שם הדרשות הנשמעות בו, ואם אין דרשות - אין זה ראוי להיקרא בית המדרש, אלא סתם בית!'