גזל מתגלגל - נקודה למחשבה

[אחד יחיד]

זה היה בבוקר אחד, בשעה 8:25.
נסעתי באוטובוס אל עבר מקום חפצי, האוטובוס היה מפוצץ בילדים וילדות שעשו את דרכם לבית תלמודם.
מבט חטוף על הבוגרים שביניהם גילה שהם לחוצים. לחוצים מאד.
לקח לי זמן להבין למה, אבל בסוף קלטתי שאם הם יגיעו אחרי 8:30 הם עלולים להיתקל במפקח חם מזג שיגער בהם קשות, ואולי אפילו יעניש אותם.
ואז ראיתי אותו.
כן כן, את ההוא שיש לו את כל הזמן בעולם.
פאותיו נטפו מים וכלור, רגליו היו עטויות בקרוקסים, ידיו אחזו בתפיליו, והוא פסע מעדנות אל מעבר החצייה.
נהג האוטובוס עצר - כמתבקש בחוק, וכל הילדים כססו את ציפורניהם והמתינו עד שיפנה סוף סוף את הדרך.
אבל הוא, שום דבר לא מלחיץ אותו.
הוא פוסע צעד אחר צעד במתינות מופלגת.
אבל כל דבר רע עובר בסוף, וגם הפגע הזה עבר.
ואז האוטובוס עצר בתחנה, עמד שם כמחצית הדקה והעלה את כל הממתינים.
אחרי שהאוטובוס התחיל לצאת לדרכו, הוא הפציע.
המאחר הקבוע.
זה שתמיד - אבל תמיד - ירוץ לאוטובוס.
בדרך לא דרך הוא הספיק להגיע עד לאוטובוס והתחיל לדפוק בפראות על הדלת, ולא הפסיק עד שהנהג נכנע ופתח לו את הדלת.
בסיכום כללי, שתי האנשים האלה גרמו ביחד לעיכוב של דקה.
אז תגידו, סך הכל דקה - אפשר כבר לחשוב מה זה.
אבל זו יכולה להיות דקה שמפרידה בין הגעה בזמן לאיחור.
ואצל עובדים ואברכי כולל זו יכולה להיות דקה ששווה כמה שקלים, ודין פרוטה כדין מאה.
ויכול גם להיות שבגלל האיחור הקטן הזה כל היום שלו יהיה על צד שמאל, וכל מי שיעבור לידו יחטוף מנה הגונה.
ואם הוא מלמד, אז הילדים בכיתה שלו יחטפו היום הרבה יותר.
אבל גם בלי האיחור וההפסד הכספי, מה ההיגיון שאוטובוס שלם שלפעמים יש בו 100 אנשים צריך לחכות שאיש אחד יעבור את הכביש?
ולמה אתה חושב שמאה אנשים צריכים לחכות לך עד שתואיל בטובך להגיע לתחנה?
אשמח לשמוע מה דעתכם.
אדגיש שאיני מדבר כלל על הפן החוקי. הנהג חייב לעצור. אלא אני מדבר על זה שעובר במעבר חציה, או על זה שרודף אחרי האוטובוס.

 

[היא אוצרו]

בחינת העגלה המלאה והעגלה הריקה של החזון איש...