כאשר הגאון רבי יחזקאל אברמסקי כתב את ספרו "חזון יחזקאל" על מסכת סנהדרין, היה זה בתקופה שאשתו הרבנית חלתה מאד. רבינו חשש שכיון שכתבו בזמן שהיו לו טרדות ודאגות ממחלתה, אולי כתב חידושים שאינם לאמיתה של תורה לפיכך קודם הדפסתו רצה שגדולי תורה יעברו על חידושים אלו ויאמרו לו אם הם ראויים לדפוס. על כן נתן את כתביו לגאונים הגדולים רבי יוסף דוב סולוביציק רבי נחום פרצוביץ רבי בצלאל זולטי רבי ברוך רוזנברג ורבי חיים ברים. כמובן שהם שיבחו את הספר.
אולם "אעפ''כ הרב אברמסקי בענוותנותו, חשש מלהדפיס את ספרו, עשה גורל הגר''א בו עלה הפסוק "יזל מים מדליו"
והנה הפלא ופלא - מילים אלו בגימטריא "חזון יחזקאל" = 227 וראה בכך אות משמים שראוי להדפיס ספר זה!
מפי תלמידו הג"ר שלמה מרדכי לנג - דרכי שלמה
אולם "אעפ''כ הרב אברמסקי בענוותנותו, חשש מלהדפיס את ספרו, עשה גורל הגר''א בו עלה הפסוק "יזל מים מדליו"
והנה הפלא ופלא - מילים אלו בגימטריא "חזון יחזקאל" = 227 וראה בכך אות משמים שראוי להדפיס ספר זה!
מפי תלמידו הג"ר שלמה מרדכי לנג - דרכי שלמה