ניסן ב' ניסן - יום פטירת ר' ישעיהו באסאן (2 צופים)

[גרינפלד]

רבי ישעיהו מרדכי בָּאסָאן (ה'תל"ג (בערך), ורונה - א' ניסן, ה'תצ"ט, רג'ו אמיליה) היה רב איטלקי ומשורר מחכמי יהדות איטליה בראשית המאה ה-18, רבן של פדובה ושל רֶג'וֹ אמיליה (ריגיו), ורבו של רמח"ל.

נולד בוורונה בערך בשנת ה'תל"ג לרבי ישראל חזקיהו באסאן. למד במנטובה אצל רבי משה זכות (הרמ"ז), ולאחר פטירתו בראשית שנת ה'תנ"ח המשיך בלימודיו אצל רבי יהודה בריאל, חבר בית הדין במנטובה וראש ישיבה בה. לאחר שנסמך לרבנות בידי חכמי מנטובה, חזר לוורונה ולמד בישיבתו של הרב מרדכי באסאן.

בשנת ה'תס"א נישא ליוכבד בת רבי בנימין הכהן ויטאלי (הרב"ך), רבה של רג'ו אמיליה (ריגיו), שהיה חתנו של רבו הרמ"ז. חותנו הסמיך אותו אף הוא לרבנות, ורבי ישעיה השתקע ברג'ו אמיליה.

בין ה'תע"ה–ה'תפ"ג התגורר בפדובה, ושימש כרב בישיבה המקומית, שבה היה רבו של בן העיר רמח"ל, וחכמים נוספים. בזמן הפולמוס שהתנהל באיטליה נגד רמח"ל, היה רבו ישעיהו באסאן למגינו העיקרי; ניהל תכתובות עם רבני חו"ל המעורבים בפרשה, ואף הואשם בחיפוי על תלמידו. לדעת מאיר בניהו, רבי ישעיה באסאן הוא זה שאסף ושימר את האגרות העוסקות בפולמוס רמח"ל, המשמשות למחקר הפולמוס עד ימינו.

בשנת ה'תפ"ג, חזר לרג'ו אמיליה, לעזרת חותנו בניהול ענייני הרבנות בעיר. לאחר פטירת חמיו בטבת ה'ת"צ (התמנה לרבה של העיר במקומו, תפקיד בו כיהן עד פטירתו. בשנתיים האחרונות לחייו חלה ובמשך שנה שהה בוורונה לצורך טיפולים רפואיים, הוא חזר לעירו ונפטר בה בב' בניסן ה'תצ"ט.

בנו הרב ישראל בנימין באסאן (ה'תס"א–ה'תק"נ) היה מהבולטים שבמשוררים היהודים-איטלקים בתקופתו, ולאחר פטירתו התמנה תחתיו כרבה של רג'ו אמיליה. חתנו היה רבי אברהם מראקיץ, מחכמי ויניציאה.

גיסו היה הרב מנשה יהושע פאדובה, רבה של מודנה ובנו של הרב יהודה מצליח פאדובה.​

 

[גרינפלד]

ידוע קושיית המהר"י באסאן כיצד אומרים "המוציא מחבירו עליו הראיה", ולא חושיים לאיסור גזל,
ותירץ, שאם ניתן לתובע - הוא יהיה בספק איסור גזל,
והאחרונים האריכו לדון בדבריו ולהקשות,

והראוני שברמ"ה ב"ב (קנ"ה ב') לגבי אדם שספק אם הביא סימני גדלות, שלאיסור דאורייתא חוששים שמא נשרו, אבל אם מכר חפץ משאירים אצלו, וז"ל:
וגבי ממונא אע"ג דאיכא איסור (גדול) [גזל] ואיסורא דאוריייתא הוא, כיון דכי אזלת להאי גיסא איכא למיחש לאיסורא דתובע, וכי אזלת לאידך גיסא איכא למיחש לאיסורא דנתבע, אוקי ממונא בחזקת מאריה, ואי זבין לא הוי זביניה זביני.

וקצת יש לדקדק, שכנראה מה שהוקשה לרמ"ה דוקא כאן,​

כי בכל מקום י"ל שחזקת ממון היא מעין חזקה,
אבל כאן לא שייך חזקה, כמש"כ החזו"א גבי טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן, שלא שייך חזקה, כיון שזהו ספק כללי שנוגע לדינים רבים.
ויש עוד לעיין בזה.

 

[בן ליש]

קושיית מהר''י באסאן על ספק גזל היא של ר' יחיאל באסאן.