פורים בשיטת בה"ג שנשים חייבות בשמיעה: כוונה להוציאה, למה איש מוציא אשה, ודין אשה חרשת

[בנחת נשמעים]

ידוע ששיטת בה"ג שאשה אינה מוציאה איש, דנשים חייבות בשמיעה בלבד, כמובא בתוס' מגילה ד' ע"א ובטוש"ע סי' תרפ"ט ס"ב. הנני להציע שאלותי לפו"ר:

א. כוונת מוציא: לכאורה אין האשה יוצאת אלא מבר-חיובא, אף שאין צריך גדר שומע כעונה, אבל שמיעה מבר-חיובא בעי. אולם לכאורה אין צריך כוונת מוציא, האמנם?

ב. למה איש מוציא אשה: לגבי איש יש פלוגתא אי מחויב להשמיע לאזניו, כדהאריכו הפוסקים בעניין אי חרש המדבר ואינו שומע מוציא אחרים, עי' תרפ"ט ס"ב, ולכאורה א"כ יוצא שאשה מחויבת במה שאין האיש מחויב - בשמיעה, ואיך מוציא אותה? אולם לכאורה אין סברא שלדעת בה"ג יהיה חיובים שונים בין איש לאשה, רק שאשה מחויבת פחות מהאיש, וא"כ בהכרח שלדעת בה"ג יש חיוב שמיעה ואין יוצאין מחרש.

ג. אשה חרשת: ואולם הגם שיש חיוב שמיעה, וא"א לצאת מחרש, עדיין יתכן שחרש עצמו חייב, דעכ"פ מצות קריאה יש בו [עי' בביה"ל תרפ"ט ס"ב ד"ה חרש, שגם לסוברים שאינו מוציא, אכתי אינו ברור לפטור אותו עצמו. וע"ש שקישר לזה סברת "שאף הן היו באותו הנס"]. והשתא יל"ע לגבי אשה חרשת, דלכאו' כיון שנשים חייבות רק בשמיעה א"כ חרשת פטורה לגמרי, או נימא דמטעם "אף הן היו באותו הנס" חייבוה בקריאה [ולפי"ז חרשת מוציאה חרש].