ברוך מחיה המתים על השבוים שחזרו

[הרואה]

עד היכן שיעור אי הידיעה? ולמה שיהיה תלוי באי ידיעה לגבי מצבו?
ומן הסתם, בימים בהם לא היתה מצויה תקשורת, היה שכיח שיידעו שפלוני נחלה אך לא יוכלו להתעדכן לגבי מצבו.
ובימינו, אכן אינך חושש שמת לפני שבועיים, אך יתכן שמת ביממה האחרונה או בשעה האחרונה וכיו"ב.

כי זה כל הדין המבואר ביב"ח, כי זה פרק הזמן שאי הידיעה מעורר חששות, יממה אחת, [גם בחולה] אין כאן פרק זמן מעורר חששות מחמת הזמן והניתוק מהאדם, ורק ע"ז מצאנו תקנת ברכה זו.
בימים בהם לא היתה תקשורת על הרוב מסתבר שלא שמעו על מצבו של האדם עד שמת או הבריא.

 

[הצעיר שבחבורה]

כי זה כל הדין המבואר ביב"ח, כי זה פרק הזמן שאי הידיעה מעורר חששות, יממה אחת, [גם בחולה] אין כאן פרק זמן מעורר חששות מחמת הזמן והניתוק מהאדם, ורק ע"ז מצאנו תקנת ברכה זו.
בימים בהם לא היתה תקשורת על הרוב מסתבר שלא שמעו על מצבו של האדם עד שמת או הבריא.

נעשה מעט סדר.
ביב"ח, א"צ למחלתו, ומברכים אף על הבריא בכה"ג.
אי מי טען לעיל, שכאן בשבויים מברכים אף בפחות מכאן, כיון שישנה סכנה לחייהם בכל יום ובכל עת.
וע"ז כתבתי להשוותו לחולה מסוכן שהבריא, שגם הוא יש סכנה לחייו, ובכל בוקר בודקים לראות אם הגיעה שיחה ח"ו בלילה, בעת השינה.

 

[הרואה]

נעשה מעט סדר.
ביב"ח, א"צ למחלתו, ומברכים אף על הבריא בכה"ג.
אי מי טען לעיל, שכאן בשבויים מברכים אף בפחות מכאן, כיון שישנה סכנה לחייהם בכל יום ובכל עת.
וע"ז כתבתי להשוותו לחולה מסוכן שהבריא, שגם הוא יש סכנה לחייו, ובכל בוקר בודקים לראות אם הגיעה שיחה ח"ו בלילה, בעת השינה.

בודאי שביב"ח מברכים עם על הבריא, אבל הסיבה היא שזהו פרק זמן שהניתוק מהאדם מביא לידי חשש על חייו, אם מפני ר"ה שעבר עליו כמבואר בפוסקים, ואם מפני שעצם מציאות החיים ביב"ח חודש מזמנת לאדם מהמורות שיש חשש שלא צלח אותן, וממילא יש מקום גדול לטעון שבמקום שהחשש מתעורר מאליו, וכגון בחולה או חטוף שלא שמענו ממנו זה בכלל התקנה, אבל התקנה היא במקום שהחשש התעורר עקב הניתוק הארוך, ופשוט שעזיבת האדם לפרק זמן מועט לא בכלל זה.

 

[חלקינו בתורתך]

מר סבור שזה 'כנראה' בטעות, אך בגמ' אשכחנא כהאי גוונא.

אם אפשר לציין המקור

 

[הצעיר שבחבורה]

אם אפשר לציין המקור

בפרק הרואה בברכות, מצינו שחבריו ברכו עליו, בריך רחמנא דיהבך לדידן ולא יהבך לעפרא

 

[הצעיר שבחבורה]

בודאי שביב"ח מברכים עם על הבריא, אבל הסיבה היא שזהו פרק זמן שהניתוק מהאדם מביא לידי חשש על חייו, אם מפני ר"ה שעבר עליו כמבואר בפוסקים, ואם מפני שעצם מציאות החיים ביב"ח חודש מזמנת לאדם מהמורות שיש חשש שלא צלח אותן, וממילא יש מקום גדול לטעון שבמקום שהחשש מתעורר מאליו, וכגון בחולה או חטוף שלא שמענו ממנו זה בכלל התקנה, אבל התקנה היא במקום שהחשש התעורר עקב הניתוק הארוך, ופשוט שעזיבת האדם לפרק זמן מועט לא בכלל זה.

מר קובע קריטריונים חדשים על דעת עצמו, ומהו שיעור הזמן שמוגדר כניתוק ארוך?

 

[חלקינו בתורתך]

בפרק הרואה בברכות, מצינו שחבריו ברכו עליו, בריך רחמנא דיהבך לדידן ולא יהבך לעפרא

צדקת ממני שאפשר לברך (בשם ומלכות) מי שגמלך כל טוב וכן נפסק בשו"ע דאם הוא ענה אמן יצא
אבל עכ"פ אין זה ברכה שלהם דהוא נפטר מזה
דאמר להו פטרתון יתי מלאודויי
וכן אין הלכה שצריך לברך כן, אלא רק שאינה ברכה לבטלה, וכמוש"כ הטור.
ומה שנשתרש המנהג לברך על אחרים אין לו מקור.
(אגב צ"ע אם חולה ונתרפא חייב גם בהגומל וגם בברוך רופא חולים, אבל זה כבר צריך אשכול אחר)

 

[הרואה]

מר קובע קריטריונים חדשים על דעת עצמו, ומהו שיעור הזמן שמוגדר כניתוק ארוך?

אלו לא קריטריונים חדשים, יב"ח זה קריטריון שקבעו חז"ל, יש מקום לחדש שה"ה בכל חשש סביר אחר שיש בו ניתוק, מה שיעור הזמן איני יודע כיון שאינני רב.

 

[חלקינו בתורתך]

וכי אין אלו שמועות טובות שמברכים עליהם שהחיינו?

ג"כ צדקת בזה, כי אני אמרתי רק מטעם ראיית חבירו בשלושים יום, וכתבתי שבתוך שלושים אין טעם לברכה,
אבל צדקת שמטעם ברכת בשורות טובות צריך לברך.
אבל אינו מברך שהחיינו, כי אם ברכת הטוב והמטיב.
כמו שנפסק בשו"ע סי' רכ"ב ס"א.
וכן לא מברכים בראייה, אלא כששומעים שהשתחררו.

 

[הצעיר שבחבורה]

יש מקום לחדש שה"ה בכל חשש סביר אחר שיש בו ניתוק, מה שיעור הזמן איני יודע כיון שאינני רב.

גם אם נניח שבכל חשש סביר אחר יש מקום לברך, מנין שתלוי בניתוק ובזמן?

 

[הרואה]

גם אם נניח שבכל חשש סביר אחר יש מקום לברך, מנין שתלוי בניתוק ובזמן?

כי לא מצאנו גדר אחר בחז"ל
וגם לא מסתבר שכל פעם שאדם יעזוב חמש דקות את החולה יברך.

 

[הצעיר שבחבורה]

כי לא מצאנו גדר אחר בחז"ל
וגם לא מסתבר שכל פעם שאדם יעזוב חמש דקות את החולה יברך.

כמובן, אלא כשניצול מסכנה.
ובחז"ל לא מצאנו אלא י"ב חודש.

 

[הרואה]

כמובן, אלא כשניצול מסכנה.

ובחולה מסוכן?

ובחז"ל לא מצאנו אלא י"ב חודש.

אבל יש לדמות ניתוק לניתוק

 

[הצעיר שבחבורה]

ובחולה מסוכן?

לכשיצא מכלל סכנה.

אבל יש לדמות ניתוק לניתוק

איני יודע כיצד ניתן להשוותו, ומאיזה טעם.

 

[הרואה]

לכשיצא מכלל סכנה.

איני יודע כיצד ניתן להשוותו, ומאיזה טעם.

אין טעם לחלק באם יצא מכלל סכנה או לא, אם יש כאן ראיה של חיות שהיתה נתונה בספק

הדמיון ברור, חז"ל תקנו ברכה במקום שיש ניתוק המעורר ספק על החיות, וזה קיים כאן.

 

[הצעיר שבחבורה]

הדמיון ברור, חז"ל תקנו ברכה במקום שיש ניתוק המעורר ספק על החיות, וזה קיים כאן.

אין כאן שום ניתוק המעורר ספק, ישנה סיבה אחרת המעוררת ספק, ללא קשר לניתוק.

אין טעם לחלק באם יצא מכלל סכנה או לא, אם יש כאן ראיה של חיות שהיתה נתונה בספק

הבשורה על יציאתו מסכנת מיתה, היא האפשרות היחידה לדעת לברך, ואכן חז"ל לא תקנו ברכת מחיה המתים, אם כי מצינו ברכה דומה "בריך רחמנא דיהבך לדידן ולא יהבך לעפרא".

 

[הרואה]

אין כאן שום ניתוק המעורר ספק, ישנה סיבה אחרת המעוררת ספק, ללא קשר לניתוק.

הבשורה על יציאתו מסכנת מיתה, היא האפשרות היחידה לדעת לברך, ואכן חז"ל לא תקנו ברכת מחיה המתים, אם כי מצינו ברכה דומה "בריך רחמנא דיהבך לדידן ולא יהבך לעפרא".

אילולי הניתוק לא היה מתעורר ספק,היה נודע בבירור קל

מברכים מחיה המתים גם על אדם גוסס

 

[הצעיר שבחבורה]

אילולי הניתוק לא היה מתעורר ספק, היה נודע בבירור קל

הספק קיים, הוא אינו צריך להתעורר. . ויובהר שאיני סבור שמברכים, כפי שכתבתי בהודעתי הראשונה, אלא הבאתי מקרה זה כראי' מדלא נזכר שיברכו.

מברכים מחיה המתים גם על אדם גוסס

מסקרן, מנא לך הא?

 

[הרואה]

הספק קיים, הוא אינו צריך להתעורר. . ויובהר שאיני סבור שמברכים, כפי שכתבתי בהודעתי הראשונה, אלא הבאתי מקרה זה כראי' מדלא נזכר שיברכו.

מסקרן, מנא לך הא?

ספק שאפשר לבררו בקל אינו ספק [כמו לעניין ספק דרבנן וס"ס שאפשר לברר, וכמו ספק שוטים]

גוסס הרי הוא כחי לכל דבר כדאי' ריש מסכת שמחות.