צו בענין מזבח אבנים בשילה ונוב וגבעון (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואש המזבח תוקד בו (ו ב)

במדרש רבה פרשה ז' סי' ה', תני בשם רבי נחמיה, קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו, עצו לא נשרף ונחשתו לא ניתך. ובביאור חשבון קט"ז שנה ביאר בזית רענן שם, דהיינו כל שנות המשכן במדבר ונוב וגבעון עד שבנה שלמה את בית ראשון שאז עשה מזבח אבנים, ונגנז המזבח שעשה משה. אבל שנות משכן שילה לא נמנו, מפני שהיה שם מזבח אבנים, כדאיתא בזבחים (סא:), וכן כתב בפירוש קדום למדרש רבה (לאחד מן הראשונים) שם, דבשילה בנו של אבנים ולא הקריבו על של משה, ולכן אינו במנין.

וקשה הרי בזבחים שם אמרינן "אמר רב הונא אמר רב מזבח של שילה של אבנים היה, דתניא ר"א בן יעקב אומר מה תלמוד לומר אבנים אבנים אבנים שלש פעמים, אחד של שילה ואחד של נוב וגבעון ובית עולמים", ע"כ. א"כ מבואר דגם בזמן נוב וגבעון היה מזבח אבנים, ולמה נמנו שנות נוב וגבעון בכלל חשבון הקט"ז שנה, ומאי שנא משנות שילה שלא נמנו מהאי טעמא.

ובפנים יפות כאן ביאר, לפי מש"כ רש"י בזבחים שם ד"ה הוא דאמר, שדברי ראב"י באו רק לומר דהוכשר בשל אבנים, ולא שכך היה באמת, ורק לגבי שילה אמר רב הונא שכך היה באמת, עי"ש. אמנם מדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"א הי"ג מבואר דמה שהמזבח צרך להיות של אבנים הוא חיוב גמור, ולכאורה קאי בין על בית עולמים ובין על נוב וגבעון, ולפי"ז בעל כרחך שבנוב וגבעון היה מזבח אבנים, [ובפירוש שבות יהודה על המכילתא בסו"פ יתרו כתב דגם דברי רש"י הם רק שכך היה אפשר לטעות, אבל לדינא באמת צריך דוקא מזבח אבנים גם בנוב וגבעון, עי"ש], והדק"ל מאי שנא שנות שילה שלא נמנו, משנות נוב וגבעון שנמנו.
​

◆ ◆ ◆​

ולכאורה יש ליישב בפשיטות, דהנה בזבחים שם מקשה הגמ' על רב הונא מהא דתניא "אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה", ומשני דגם בזמן שילה היה קיים מזבח הנחשת של משה רבינו והיה עליו האש של שמים והיו זיקים ולהבות יוצאות ממנו למזבח האבנים. וקשה דא"כ למה לא נחשבו שנות שילה, הרי היה אז ג"כ אש של שמים על המזבח.

וצ"ל דמה שהאש של שמים היה על מזבח הנחשת אין זה נס שלא נשרף המזבח, וכמו שהביאו התוס' בחגיגה כז. מהתנחומא, שהיה משה תמיה אי אפשר שלא ישרף העץ, ואמר לו המקום כך דרכי באש של מעלה, אש אוכלה אש ואינו מכלה, כדכתיב והסנה איננו אוכל, עכ"ל. והמדרש דידן סבירא ליה דמ"מ עדיין חשיב נס, משום האש של הדיוט, שמלבד האש של שמים איכא חיוב להוסיף אש הדיוט כדאיתא ביומא נג. עי"ש. אבל בזמן שילה שלא היה אלא אש של שמים לחוד ולא היו מקריבים על מזבח הנחשת, לא קחשיב נס, דכך דרכו של אש שלמעלה.

ומעתה ניחא, דבשלמא בזמן שילה, כיון דדין המזבח הוא להיות מזבח אבנים, ממילא אין יכולים להקריב במזבח אחר, דהרי הבמות אסורות, אבל בזמן נוב וגבעון, נהי דהבמה הגדולה היתה צריכה להיות של אבנים, מ"מ הרי הוא זמן היתר הבמות, ויכולים להקריב בכל מזבח אחר בכל מקום שהוא, ומזבח שעשה משה לא גרע משאר במה, וא"כ שפיר היו יכולים להקריב גם עליו קרבנות, ושוב היה עליו אש של הדיוט, ולכן נחשבו גם שנים אלו.​