בענין בעלות על זמן (1 צופה)

[עוזי ומגני]

אפשר הסבר?

מה הקשר בין זמן לקנין? איפה החיבור בין מהות הזמן לקנין?

לחץ כדי לכווץ...

בפשוטו הזמן הוא היכי תימצי להשתמש בחפץ
ז"א שאני משתמש בחפץ מס' שימושים הוא קשור לזמן דבלא הזמן לא היה חלוקת שימושים
תאורטית אפשר לומר במקום מזמן פלוני עד זמן פלוני משמוש מס' 45
שאני מתיחס לחפץ ביחס של זמן הינו היכולת להשתמש בחפץ או השימושים שמעמיד לי באותו זמן
וא"כ כשעושה קנין לזמן פי' שקונה את השימושים האלו הינו בגוף החפץ קונה את הסיבה לשימושים אלו שיהו בזמן [שזה כל מהות הבעלות על גוף החפץ]
וכמו"כ שמקנה מעכשיו ולאחר ל' הכוונה היא שמעביר לבעלות את גוף החפץ לענין השימושים שמעמיד לאחר ל' [לאחר ל' הוא ענין אחר כבר על מעש"ק בעצמו]

 

[אוצר הידיעות]

שמעתי פעם בשם ר' אביעזר שאמר שלחפץ יש שלושה מימדים
אורך
רוחב
זמן

לחץ כדי לכווץ...

זכור לי כדבר הזה מהגרש"ש.

יעוי' קובץ שיעורים ביצה (או' לד)
ב' מיני חלויות
החלים מתחילה לעולם, והמתחדשים כל רגע מכח מעשה הראשון
הקונה חפץ קונהו לעולם לא מצד שקנה זמן פלוני ופלוני אלא שהועיל הקנין להכניסו לרשותו
בדומה ממש למכניס חפץ לחצירו שאין נכון לומר שעומד שם כל שעה מכח מעשה הראשון
שאינו אלא ה"ת להמשך מציאותו שם (וכמו שכבר כתבתי במקו"א)

אדם הקונה חפץ מכניסו לרשותו למען יעמוד שם ימים רבים
כל זה כלול בזכות הראשונית של בעלותו
לא מכח מעשה הקנין אלא מכח הקנין גופא

מכאן ואילך הוא יכול למכור החפץ לזמנים
אם באופן של קנין לזמן או קנין לאחר זמן

יותר קשור לדיון אם זמן הוא מציאות או משהו מופשט בהנחה שהזמן הוא מציאות אזי מתחיל כל הדיון.

לחץ כדי לכווץ...

במשך חכמה כתב
שהזמן הוא הגשם הדק שבעולם המציאות

 

[זיקה ונפילה]

לשאלת פוהא"ש
ע"ד החידוד [באם נסכים עם השאלה] ניתן לתרץ שמה שיש את החפץ בעתיד הוא תולדה של קיומו בהווה, וא"כ הוא של הבעלים כמו פרה שילדה [וכשמוכרו עד זמן מסויים הוא כמוכר פרה חוץ מחלק מולדותיה]

 

[היושב בישיבה]

יכול למכור את חלקו הנתון לזמן זה או אחר.

לחץ כדי לכווץ...

מה ההבדל בין מחר לאתמול

 

[היושב בישיבה]

נו וזה אומר שמוכרים את הזמן?
זה אומר שמוכרים לזמן!

לחץ כדי לכווץ...

כוונתי שמוכרים לו את החפץ בזמן הזה, ואם אני יכול למכור סימן שיש לי כבר היום את החפץ בזמן המחר, אחרת איך זה חל היום

 

[היושב בישיבה]

לשאלת פוהא"ש
ע"ד החידוד [באם נסכים עם השאלה] ניתן לתרץ שמה שיש את החפץ בעתיד הוא תולדה של קיומו בהווה, וא"כ הוא של הבעלים כמו פרה שילדה [וכשמוכרו עד זמן מסויים הוא כמוכר פרה חוץ מחלק מולדותיה]

לחץ כדי לכווץ...

כוונתך בעצם (וגם אם לא אפשר לבאר בכוונתך....) שזה כדין ארעאי אשבח שהחפץ של היום הביא לי ממון מחר ולכאו' זה יכול להיות, אך קשה מה שייך למכור את זה היום, כענין אחריך.

 

[זיקה ונפילה]

אך קשה מה שייך למכור את זה היום, כענין אחריך.

לחץ כדי לכווץ...

מה הבעיה?
כמו דקל לפירותיו

 

[פסיק פומיה]

יותר קשור לדיון אם זמן הוא מציאות או משהו מופשט בהנחה שהזמן הוא מציאות אזי מתחיל כל הדיון.

לחץ כדי לכווץ...

????
באר שני הצדדים

 

[פסיק פומיה]

יל"ע לכאו' למה אחד שמוכר היום חפץ לחבירו, יש לו את זה גם מחר הרי כעת המחר עוד לא שלו ורק מחר יהיה שלו וא"כ כשיבא המחר ממאן קזכי ליה, וא"ת שגם היום יש לו את המחר, זה אינו דבגוף הדבר מאותה סיבה שאין לו את האתמול אין לו גם את המחר (ודו"ק),

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי שאלתך, מדוע מעשה הקניין הוא סיבה לרגע הבא מיד לאחריו מבין מר,
וא''כ מדוע קשה שמעשה הקנין סיבה הוא אף לרגע הבא לאחר אותו הרגע.

 

[פסיק פומיה]

שמעתי פעם בשם ר' אביעזר שאמר שלחפץ יש שלושה מימדים
אורך
רוחב
זמן

לחץ כדי לכווץ...

הטיעון אינו עולה בקנה אחד עם המציאות.
אורך ורוחב הם מדדים בגוף החפץ.
זמן אינו מדד בחפץ.

 

[קול מגיד]

????
באר שני הצדדים

לחץ כדי לכווץ...

נניח אני רואה מכונית אדומה בכביש.
יש שתי אפשרויות למה אני רואה מכונית אדומה
א. שהמכונית היא בצבע אדום.
ב. שאני לובש משקפיים עם עדשות בצבע אדום.

כך גם לגבי הזמן היו שאחזו שהזמן הוא מציאותי וכל אירוע פועל בתוך מסגרת של זמן נניח כדור התגלגל מפינה לפינה אז רגע לפני הוא כאן ורגע אחרי הוא שם.
והיו שאחזו שהזמן הוא כלי תודעתי לתפיסת המציאות ואילולי הכלי הזה לא היינו יכולים להבין ולתפוס שיש כאן כדור מתגלגל מנקודה לנקודה אלא רצף של תמונות לא מסודר (קשה להגדיר היעדר)

ובלשונם
ניוטון - הזמן האמיתי, המתמטי והמוחלט, זורם בעצמו ובטבעו באופן אחיד, בלי קשר לשום דבר חיצוני.
קנט - הזמן אינו מושג אמפירי, השאוב מתוך איזו חוויה. כי שינויים ותנועות לא היו ניתנים כלל לתפיסה אילו לא היה מושג הזמן בבסיסם מראש.

 

[חפץ בחיים]

מה ההבדל בין מחר לאתמול

לחץ כדי לכווץ...

אין הבדל
אך כשם שלכל חפץ יש שתי קצוות, ימין ושמאל שהם נפרדים מצד מימד המקום
כך יש לחפץ שתי קצוות, זמן לידתו וזמן סופו.
וכשם שאפשר למכור את חציו הימני או השמאלי כך אפשר למכור את קצהו של מחר או את קצהו של היום
זה לא קשור בכלל לנידון אם המחר או האתמול קיימים. המכירה מתייחסת לחפץ בלבד, אף אחד לא מתכוון למכור את יום המחר.. (שאגב אף אחד לא התכוון לתת לך בעלות על הימים) והיכולת לממש את המכירה תתאפשר רק ביום המחר.
אין שום צורך להגדיר מהו זמן וכדו' בשביל להבין את זה, אלא אם כן אתה מתכוון לשלול את האפשרות שזמן הוא מרכיב פיי במציאות, תפיסה ששלל כבר הגרשש"ק במערכת הקנינים ולהבדיל רבבות הבדלות בין קודש לחול - איינשטיין.

 

[פסיק פומיה]

ובלשונם
קנט - הזמן אינו מושג אמפירי, השאוב מתוך איזו חוויה. כי שינויים ותנועות לא היו ניתנים כלל לתפיסה אילו לא היה מושג הזמן בבסיסם מראש.

לחץ כדי לכווץ...

דהיינו המחר קיים כבר היום ? אלא שאני לא חוויתי אותו ?

 

[קול מגיד]

דהיינו המחר קיים כבר היום ? אלא שאני לא חוויתי אותו ?

לחץ כדי לכווץ...

מחוץ לתודעתך אין זמן.

 

[פסיק פומיה]

מחוץ לתודעתך אין זמן.

לחץ כדי לכווץ...

דהיינו שהמחר כבר קיים ?
לדבריך תיבת נח עדי' קיימת וכן מה שיקרה בתודעה שלנו בעוד מאה שנה קיים כבר

 

[פסיק פומיה]

בתורה ובמדע האמפירי מוכח בוודאות שמה שהיה במציאות כבר אינו ומה שעוד לא היה אינו (אם תרצה אביא הוכחות פשוטות לכך)
הוויכוח בין ניוטון לקנט היה סביב השאלה היאך האדם חווה את הזמן כמשהו אובייקטיבי (היינו כתפיסת המציאות גופא) או כמשהו סובייקטיבי (חוויתי) דהיינו שהאדם בבסיסו אינו מסוגל להכיל משהו בו זמנית וזו הסיבה לחוויית הזמן

 

[קול מגיד]

דהיינו שהמחר כבר קיים ?
לדבריך תיבת נח עדי' קיימת וכן מה שיקרה בתודעה שלנו בעוד מאה שנה קיים כבר

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה לשיטתו אין מקום לשאלות על החומר עצמו מה הוא כי כל תפיסתנו הוא רק ביחס לכלים שיש לנו לתפוס אותו ובתפיסה שלנו המחר הוא מחר ולא עכשיו.
למותר לציין שכל דברי בעניין הוא בלא העיון הנדרש.

 

[חפץ בחיים]

זמן אינו מדד בחפץ.

לחץ כדי לכווץ...

הסברא מופיעה בחי' הגרשש"ק מערכת הקניינים, איני זוכר רגע מיקום מדוייק, (אם כי אפשר להתווכח ולטעון שהוא לא התכוון וכו' כדרכה של תורה, אך כך פשוטם של דברים שם)
והגדיר אותה איינשטיין בספרו הידוע כי הזמן והמקום הם מערכת אחת שמתחלקת לשתי התייחסוויות ולא יתכן מימד זמן בלי מימד מקום וכן לא יתכן מקום בלא זמן.
למשל, אם לא היה לוקח משך זמן כדי להגיע מנקודת מרחק אחת לשניה, שוב לא היה משמעות להבדלי המקום. וכמו כן אם אם לא היה הדלי מרחק בין נקודה לנקודה, לא היה לנו שום חיכוך עם מערכת הזמן כיון שהכל היה מתרחש בו זמנית.
ולגופו של עניין אני לא חושב שאנחנו צריכים לדון מהי מהות הזמן כמו שאנחנו לא אמורים לדון מהו מהות החפץ (בנוגע לקניינים כמובן) אנחנו צריכים לתפוס כיצד הדבר מתקבל במערכת המשפט שלנו ועל פיה לברר את דיני התורה
ולכן, אם לפי מערכות התפיסה שלנו החפץ מתקיים על פני משך זמן מה אפשר למכור את חלקו ש היום בנפרד מחלקו של המחר כיון שכך היא תפיסת המשפט הראוי בחפץ גם אם המדע האמפירי אינו מכיר בכזו מערכת.
ואם לא מצאנו מקרא מפורש, זכר לדבר מדין המוציא מחבירו עליו הראיה שאע"פ שלא התברר לנו באופן מוכרע למי שייך החפץ מכל מקום אנו מכירים בו כמי ששיך למי שמחזיק בו כיון שכך הם הוראות המשפט. וכבר האריך בזה הגרשש"ק בשער ה' אות ב' והלאה כידוע.

 

[היושב בישיבה]

מה הבעיה?
כמו דקל לפירותיו

לחץ כדי לכווץ...

דקל לפירותיו אני מוכר חלק מן הדקל (זכות הפירות) לתמיד, שזה מהני כמו למכור חצי דקל, אך באחריך מצינו שמוכר את הכל גוף ופירות לזמן מסויים

 

[היושב בישיבה]

לא הבנתי שאלתך, מדוע מעשה הקניין הוא סיבה לרגע הבא מיד לאחריו מבין מר,
וא''כ מדוע קשה שמעשה הקנין סיבה הוא אף לרגע הבא לאחר אותו הרגע.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי דבריך, למה באמת מהני לרגע אח"כ, א"ת שכשמכר לו את החפץ מכר לו גם את הזמנים הבאים אח"כ, איך שייך מאי שנא מלמכור האתמול שזה וודאי ל"ש