ויקרא בענין אוכל מן התערובת קודם ידיעה (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
או הודע אליו חטאתו אשר חטא (ד כח)

בשו"ת הרי"מ יו"ד סי' ט' כתב לדון, לפי מה שכתבו הפוסקים דביטול ברוב אינו חל אלא כשנודע התערובות, אם נתערבה חתיכת איסור בב' חתיכות היתר ולא נודע התערובות ואכל אדם אחד את שלשתן, האם חייב חטאת. וטעם הספק משום דאע"ג דבלא נודע התערובות עבר איסור, מ"מ חיוב חטאת י"ל דאין על זה, משום דלא הוי "שב מידיעתו", דהלא אם היה יודע מהתערובת קודם האכילה אזי היה ג"כ אוכל, עכ"ד.

וכעין זה כתב הבית יצחק או"ח סי' נ"ד, דהנה במעילה כא: מבואר לגבי פרוטה של הקדש שנפלה לכיס, שאם הוציא את כל הכיס חייב, והקשו התוס' אמאי לא בטיל ברוב, ולכאורה מאי קשיא להו, הא י"ל דמיירי דלא נודע התערובות שהרי היה שוגג, וא"כ לא חל הביטול. ותירץ שם דמ"מ ליכא בזה חיוב קרבן מעילה, כיון דלא הוי שב מידיעתו, דהא אם היה יודע היה חל הביטול.

אמנם יש להקשות על זה, אמאי לא מיקרי שב מידיעתו, דנהי דמידיעת התערובת לא היה שב, מ"מ הא אילו היה נודע לו בודאות מה היא החתיכה האסורה, דאז שוב לא שייך ביטול ברוב, היה שב ולא היה אוכל. [וכהאי גוונא מצינו בהוריות ב. דהיכא דהורו בי"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו, מיקרי שב מידיעתו, ואע"ג דאילו מתיידע ליה שחלב הוה לא היה שב משום שהיה סומך על הבי"ד, מ"מ כיון דאילו מתיידע ליה שהבי"ד טעו היה שב, מיקרי שב מידיעתו].

ועדיין היה מקום לקיים סברת האחרונים הנ"ל לגבי אשם תלוי, דהנה בשערי יושר שער ג' דן היכא דנפלה חתיכת איסור לב' חתיכות היתר, ואכל רק אחת מהחתיכות קודם שנודע התערובת, האם חייב אשם תלוי. ובזה י"ל לכאורה דכיון דאשם תלוי תליא בידיעת הספק ולא בידיעת הודאי, הרי מידיעת הספק אינו שב.

אמנם לקושטא דמילתא אינו מובן כלל מה שייך בזה ענין "אינו שב מידיעתו", דזה רק כשאינו שב מידיעתו מחמת שאינו מתחרט על האיסור, אבל הכא הרי כיון דבשעה שאכל מחמת חסרון הידיעה היה איסור, וע"י הידיעה הוי התחדשות שחל היתר, א"כ הוא מתחרט. ושב מידיעתו היינו שמתחרט על ידי הידיעה שנודע לו לאחר שאכל, ולא שאם היה נודע לו קודם שאכל היה אוכל, והרי כשנודע לו לאחר שאכל לא מהני לו שיחול הביטול. וכן כתב בציונים לתורה כלל ט"ו, וגם בשו"ת הרי"מ שם כתב שאין זה מוכרח מה"ט.​

 

[גרינפלד]

לפי מה שכתבו הפוסקים דביטול ברוב אינו חל אלא כשנודע התערובות

לחץ כדי לכווץ...

כמובן שכל הנידון הוא רק לפוסקים שדין זה שביטול לא חל אלא כשנודע הוא מדאורייתא.

ויש להוסיף שלפי התשובות פני יהושע, כל מה שלא חל הביטול הוא רק לענין שאם לאחמ"כ נוסף עוד - יצטרף לאיסור הראשון לאסור,
עיין שם שכתב שחמץ קודם פסח לשיטות שבטל - הוא אפי' בלא נודע, עכ"ד.

והיה מקום לומר שגם בפסח מכיון שנשתנה הדין וכעת אינו ראוי להתבטל - יחזור ויתעורר כיון שלא נודע לפני פסח,
אפי' לשיטות שאם היה נודע לא היה חוזר ומתעורר.

אבל כאן הרי אכל מהתערובת במצב שיש סיבה לביטול, ואין צריך להגיע ל"קם דינא" שבטל -
כלפי זה שפיר חל ביטול.

 

[גרינפלד]

אכן היד יהודה והשערי יושר כמדומה שנקטו כהחי' הרי"מ והבית יצחק שכלל לא חל ביטול קודם ידיעה.