בעניין חישוב שנת השמיטה כיום

סוג המאמר: מאמר תורני

במאמר הבא נבאר איך אנו מחשבים מתי חלה שנת השמיטה.

תחילת הנידון הוא בגמרא עבודה זרה דף ט: שם מובאת מימרא של רב הונא בריה דרב יהושע - וזה לשון הגמרא:

"אמר רב הונא בריה דרב יהושע האי מאן דלא ידע כמה שני בשבוע הוא עומד ניטפי חד שתא ונחשוב כללי ביובלי ופרטי בשבועי ונשקל ממאה תרי ונשדי אפרטי ונחשובינהו לפרטי בשבועי וידע כמה שני בשבוע וסימניך כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ".

היינו שהגמרא מביאה חשבון שאפשר לחשב לבד ולגלות מתי חלה שנת השמיטה.

ומהו ביאור החשבון?

נחלקו בזה רש"י ותוס'.

שיטת רש"י

ונתחיל בביאור שיטת רש"י, וזה לשונו:

"נטפי חדא שתא. על שנין דמחורבן ועד שנה שהוא עומד בה מהאי טעמא דתניא (תענית דף כט.) מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב כשחרב הבית בראשונה מוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ותשעה באב היה וכן בשניה אלמא שתא דחורבן אתחלתא דשמטה למהדר הוות ומאן דמני לשני חורבן לא מני לההיא שתא בהדי שני דחורבן אלא בהדי שני דקם ביתא הואיל ונפק ליה רובא בט' באב הלכך מאן דבעי לממני שמטה לוספה לשנת חורבן על מנין שני דבתר חורבן.

ונחשב כללי. המאות ביובלי שתי יובלות למאה לקצר מניינו.

ונשקול מכל מאה תרתי ונישדי אפרטי. כר' יהודה דאמר (ר ה דף ט.) שנת חמשים עולה לכאן ולכאן היא שנת יובל והיא שנת תחלת השמטה הבאה ונמנית לראש יובל הבא דאי כרבנן הא אמרי שנת חמשים היא שנת יובל היא שנת חמשים ובחמשים ואחת מתחיל מנין יובל הבא נמצאת שנה מתוספת על סדר השמטה לכל יובל ולרבי יהודה משהתחילו למנות השמיטין לא זז הסדר משבע שנים לז' שנים".

דהיינו שכדי לחשב את החשבון צריך לדעת שהחורבן היה בשנה הראשונה של שבוע השמיטה – כלומר בשנה שהיא מוצאי שביעית.

וגם צריך לדעת, ששנת החורבן עצמה אינה נכללת במנין שנות החורבן כי החורבן היה בתשעה באב שהוא בסוף השנה, ולכן כיוון שרוב השנה היה הבית עומד אין כוללים את השנה הזאת במנין שנות החורבן.

ולכן לפי החשבון של הגמרא, צריך לחשב כמה שנים אנו עומדים עכשיו מהחורבן, ולהוסיף על זה שנה.

ואחר שהוספנו שנה, צריך לחשב כמה מאות עברו מאז החורבן, ולהוריד מכל מאה ב' שנים – כי אנו סוברים כר' יהודה ששנת היובל אינה שנה בפני עצמה – אלא השנה הראשונה של היובל הבא – דהיינו שיובל הוא ארבעים ותשע שנים ושנת החמישים היא גם השנה הראשונה של היובל הבא. וא"כ שתי יובלות הם תשעים ושמונה שנים ולא מאה.

ואחר שהחסרנו ב' שנים מכל מאה נחבר אותם למספר שנשאר לנו בלי המאות ממנין השנים מאז החורבן, ונחלק אותם לשבע ולפי זה נדע באיזה שנה בשמיטה אנו עומדים.

וכדי להבין יותר את החשבון, נדגים זאת על השנה שבה אנו עומדים בשעת כתיבת המאמר – שנת תשפ"ה.

כדי להתחיל את החשבון צריך לדעת כמה זמן עבר מהחורבן.

והנה רש"י לעיל בדף ט. כתב, וז"ל:

"עד גמר ד' אלפים לבריאת עולם והוא קע"ב שנים לאחר חורבן".

היינו שמהחורבן ועד סוף האלף הרביעי עברו מאה שבעים ושנים שנים.

ואם כן, מתחילת האלף החמישי ועד היום עברו עוד 1,785 שנים.

וביחד עם 172 השנים שעברו מהחורבן עד סוף האלף הרביעי יוצא שעברו 1,957 שנים מחורבן הבית.

נוסיף עוד עליה את שנת החורבן עצמה – יוצא 1,958 שנים.

ועכשיו אנו צריכים להוריד מכל מאה 2 שנים. וב-1,958 יש תשע עשרה מאות ולכן צריך להוריד 19 כפול 2 שנים שזה 38 שנים.

נחבר את 38 השנים שהורדנו מהמאות ונחבר אותם עם ה-58 שנים שנשארו משנות החורבן – יוצא 96.

נחלק את 96 השנים לשבע, והתוצאה היא 13.714.

היינו שאנו לא בשנת שמיטה – כי אם כן המספר היה מתחלק בלי שארית.

וכדי לדעת באיזה שנה אנו כן עכשיו – כי מהשארית אי אפשר לדעת, נוריד את השארית ונכפיל 13 בשבע – והתוצאה היא 91.

ו-96 פחות 91 התוצאה היא 5.

היינו שאנו בשנה החמישית לשבוע השמיטה, שזה אומר ששמיטה היתה אמורה להיות בשנת תש"פ.

ואילו כפי שאנו נוהגים כיום, השמיטה היתה בשנת תשפ"ב. היינו שאנו לא נוהגים כפי החשבון של רש"י.

לסיכום שיטת רש"י, צריך לחשבן כמה שנים עברו מהחורבן, להוסיף על זה את שנת החורבן עצמה, לחסר ב' שנים מכל המאות ולהוסיף אותם למספר של השנים מהחורבן בלי המאות ולחלק לשבע ולפי זה יודעים באיזה שנה אנו עומדים.

שיטת התוספות

אמנם תוס' מקשה על רש"י כמה קושיות, ולכן לומד אחרת בגמרא, וז"ל:

"לכך נראה לר"ת כגי' ר"ח 'האי מאן דלא ידע בכמה שני בשבוע ניבצר תרתין שנין או ניטפי חמש שנין ונחשוב כללי ביובלי ופרטי בשבועי וסימניך כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר' ולא קאי כלל אשנים דאחר חורבן אלא אמנין מלכות יונים שהתחלת מלכותם לפשוט בעולם בשנת מ"א לבנין הבית שהרי מלכות פרס ל"ד בפני הבית ויונים מלכו שש שנים שלא פשטה מלכותם דלא חשיב הרי ארבעים ובשנת מ"א התחילו למנות למלכותם ואם כן שנה שלישית למלכותם היא שנת ארבעים ושלש לבנין בית וההיא שנה ראשונה של שמטה לרבי יהודה דבתחלת הבנין התחילו למנות השמיטין ולה"ק דהבא לידע שנות השמטה יפחות ממניינם שתי שנים ומתחיל שמטה למנות או תוסיף חמש שנים על מניינם ויהיה הדבר מכוון".

היינו שתוס' גורס אחרת בגמ' כגירסת ר"ח, שבמקום להוסיף שנה צריך או להוסיף חמש שנים או להוריד שנתיים.

והספירה לא מתחילה בחורבן הבית, אלא מתחילת שלטון היוונים כשפשטה מלכותם בעולם. וזה קרה בשנת ארבעים לבנין הבית, ואם כן התחילו למנות את שנותיהם בשנת ארבעים ואחת, ואנו אוחזים כשיטת ר' יהודה שמתחילת בית שני התחילו למנות את השמיטות. ואם כן בשנת ארבעים ושניים היה שמיטה ובשנת ארבעים ושלוש היה השנה הראשונה בשבוע השמיטה.

ואם כן אם אנו אוחזים למשל בארבעים שנות מלכות יוון, צריך להוסיף שנתיים כדי להגיע לשנה הראשונה בשבוע. וכן אפשר להוריד חמש שנים.

ונחשב את חשבונו של תוס' לשנתינו אנו – שנת תשפ"ה.

כמה שנים אנו אוחזים מתחילת מלכות יוון?

כמו שתוס' ביאר, היוונים התחילו למשול (או יותר נכון – מלכותם התחילה לפשוט בעולם) בשנת ארבעים לבית שני. לפי זה – כיוון שאנו יודעים שבית שני עמד ארבע מאות ועשרים שנה, זה אומר שהיוונים משלו במשך שנות הבית – שלוש מאות ושמונים שנה.

ומהחורבן עד סוף האלף הרביעי כאמור היו מאה שבעים ושניים שנה.

וביחד זה 552 שנה.

ומתחילת האלף החמישי ועד היום עברו עוד 1,785 שנים.

וביחד זה 2,337 שנים מתחילת מלכות יוון.

נוריד שנתיים כשיטת התוס' – יוצא שאנו 2,335 שנים מהשנה הראשונה של השמיטה בשנת ארבעים ושלש לבית שני.

ועכשיו ניקח מ-23 המאות שנתיים – דהיינו 46 שנים, ונוסיפם על ה-35 שנים שנשארו. וביחד זה 81 שנים.

נחלק 81 בשבע – התוצאה היא 11.5714 שנים. אך כיוון שמהשארית אי אפשר לדעת באיזה שנה בשמיטה אנו עכשיו – נכפיל את את ה-11 בשבע והתוצאה היא 77.

ו-81 פחות 77 יוצא 4.

(כמובן שאפשר לעשות את אותו חשבון, ובמקום להוריד שנתיים להוסיף חמש, והתוצאה תהיה זהה).

דהיינו שאנו בשנה הרביעית בשמיטה שזה אומר שהשמיטה היתה אמורה להיות בשנת תשפ"א.

ואילו אנו נהגנו שמיטה בשנת תשפ"ב.

ואם כן מנהגינו אינו לא לפי רש"י – ששמיטה היתה צריכה להיות בשנת תש"פ, וגם אינו לפי תוס' – ששנת השמיטה היתה צריכה להיות בשנת תשפ"א.

ולפני שניישב את מנהגינו – נסכם את שיטת תוס':

לפי תוס' צריך לחשב כמה שנים עברו מתחילת מלכות יוון – דהיינו 380 שנים בזמן בית שני ועוד 172 שנים בין החורבן לסוף האלף ועוד השנים מתחילת האלף החמישי ועד השנה שאנו עומדים בה, ומזה או להוריד שנתיים או להוסיף חמש שנים, ולהוריד מכל המאות שנתיים, ולהוסיפם למספר היחידות שנשארו ללא המאות ואותם לחלק בשבע, ולפי זה לדעת באיזה שנה בשבוע השמיטה אנו עומדים.

יישוב מנהגינו כיום

כפי שנתבאר, לפי רש"י השמיטה היתה אמורה לחול בשנת תש"פ, ולפי תוס' בשנת תשפ"א.

ואילו אנו נהגנו שמיטה בשנת תשפ"ב.

יישוב הענין – כמו שמיישבים הראשונים - נעוץ בחמישה הימים הראשונים של העולם. כידוע – העולם נברא בכ"ה אלול. האם חמישה הימים שבין כ"ה אלול לא' תשרי נספרים כשנה בפני עצמה או לא?

אז בגמרא לא ספרו את זה כשנה. דהיינו שאם החורבן היה בשנת ג'תתכ"ח – זה תתכ"ח שנים מא' תשרי הראשון של העולם.

מה שאין כן מה שאנו סופרים תשפ"ה זה בתוספת שנה, כי אנו מחשבים את חמישה הימים הראשונים כשנה בפני עצמה. ואם כן לפי ספירתינו החורבן היה בשנת ג'תתכ"ט. ולפי זה יש רק 171 ואחד שנים בין החורבן לסוף האלף, ולכן צריך לדחות את כל החשבון בשנה אחת.

ואם כן יוצא שלפי רש"י השמיטה היתה אמורה לחול בתשפ"א, ולפי תוס' בתשפ"ב.

ואנו נוהגים כיום בשיטת התוס'.

(מקורות: עבודה זרה ט: וברש"י ותוס' שם, ועיין בבעה"מ כאן, ובספר העיבור מאמר ג' שער ז').