בעניין אם נשים חייבות בספירת העומר, ובמסתעף
כתב הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה כד): מצוה זו על כל איש מישראל, ובכל מקום ובכל זמן. ונשים ועבדים פטורין מספירת העומר.
וכתב המגן אברהם (סימן תפט סעיף קטן א) שכן הוא בזוהר (תצוה עמוד שי"ט) שנשים פטורות מספירת העומר; והוסיף המגן אברהם שמכל מקום שווינהו עלייהו חובה.
אבל הרמב"ן (קדושין דף לג עמוד ב ד"ה והוי יודע) כתב, שספירת העומר היא בכלל מצוות עשה שאין הזמן גרמא, [ונשים חייבות] [א].
וביאר דבריו המהר"ם חלאווה (הביאו בנו בתשובה, נדפס בסוף שיטת הקדמונים על בבא קמא), וזה לשונו:
והרמב"ן ז"ל כתב דספירת העומר נשים חייבות בו. וכן עיקר, דלא ממעטינן אלא שהזמן גרמא, וספירת העומר אין גורם לו הזמן, אלא המעשה דהיינו הקרבת העומר, ואע"פ שהעומר תלוי בזמן מ"מ המספר אינו תלוי אלא במעשה ההקרבה ולא הזמן גרמא. הא למה זה דומה, לנשים חייבות בברכת המזון, והרי שבת שהזמן גורם לאכילתו דאסור להתענות, וכיון שהאכילה יש לה זמן הברכה עליה תיחשב תלויה בזמן, ונמצאת אם כן בהמ"ז תלויה בזמן, ואמאי נשים חייבות. ואם נפשך לומר דשבת בתענית היא דאסור, אבל אכילת פת אינה מחויבת ואין ברכת המזון הבאה על הפת תלויה בזמן, מעתה יש להשיב עוד ממצה בלילה הראשון שהכתוב קבעו חובה, דכתיב בערב תאכלו מצות, והנה אכילת פת מחויבת ותלויה בזמן, ואם כן נהי דיש זמן מחייב אכילה, אין קרוי שהזמן גרמא אלא מה שאם רצה לעשותו חוץ לזמן חיובו הראוי לו אינו יכול, כתפלין שאין זמנם בלילה ואם הניחן עובר אבל אכילת לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות. הרי יום הכפורים שאסור באכילה, והרי מצינו זמן ראוי ומחויב לאכילה וזמן אסור, וחוזרת אכילת פת תלויה בזמן, ואמאי נשים חייבות בברכת המזון. אלא ש"מ דכיון שהברכה אינה תלויה בזמן אלא במעשה האכילה לאו זמן גרמא קרי לה. וכן הדין בספירת העומר. עכ"ל הרב אדוני אבי ז"ל.
ויש מהאחרונים שסוברים שגדר זה שהספירה תלויה בהבאת העומר ולא בתאריך ולכן אין זה זמן גרמא – זה רק לראשונים שחיוב ספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, שלראשונים שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא, ונמצא שאפילו אין הבאת העומר יש מצווה מן התורה – אם כן זה תלוי בתאריך; ולכן הרמב"ם שפוסק שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא, סובר שזה מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, כן כתב הגרי"פ פערלא (במבוא לספר המצוות לרס"ג, פרק יב ד"ה אבל).
אכן החינוך (מצוה שו) סבירא ליה שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן [כן נוסף בדפוסים החדשים], ומכל מקום כתב שנשים פטורות.
ויותר מתיישב דברי הרמב"ן והמהר"ם חלאווה לפי השיטות באחרונים שגם בזמן הבית אם לא הקריבו את העומר – אין ספירת העומר מדאורייתא; ויש לעיין בזה.
והנה התוספות (קידושין דף כט עמוד א ד"ה אותו) כתבו לדון שמילה בשמיני תיחשב מצוות עשה שהזמן גרמא [ואם כן קשה מדוע צריך פסוק לפטור אשה ממילה, ותירצו שמהשמיני אין הפסק]; ולכאורה התוספות חולקים על הרמב"ן והמהר"ם חלאווה, כי גם כאן זה תלוי במאורע של לידת הבן ולא בתאריך או זמן ביום.
ויש שטענו שחלוק ספירת העומר שזה באותו יום עצמו של ההבאה ואחר כך אין הפסק, לבין מילה בשמיני שהיא מספר שמונה ימים מהלידה.
והגאון רבי דוב לנדו שליט"א (זבחים מנחות סימן יב) רצה לדון על פי תוספות בקידושין, שהמצווה לאכול לכתחילה את בשר השלמים באותו יום של ההקרבה כמבואר ברמב"ן על התורה – נחשבת זמן גרמא; ויישב בזה קושיית החזון אי"ש (פסחים דף פח עמוד ב) על החכם צבי (סימן קנא) בדעת הרמב"ן, ועיין שם מה שדן לחלק בזה.
ולכאורה בדעת הרמב"ן אי אפשר לומר כן, כי הרי בספירת העומר מצאנו שאם זה תלוי במאורע [על כל פנים באותו יום ממש] – לא חשיב זמן גרמא, והוא הדין ביום זבחכם.
[א] אמנם הדברי מלכיאל (שו"ת, חלק ג סימן ה) כתב שוודאי טעות סופר יש ברמב"ן, והיה כתוב "מת"ע", והוא ראשי תיבות מתנות עניים, ונעשה טעות סופר וכתב "סה"ע" ופתח המדפיס ספירת העומר עיין שם עוד, וכן הביאו באנציקלופדיה תלמודית מהחסדי דוד (על התוספתא קידושין פרק א הלכה ח).
אך הגאון רבי צבי כהן כתב בספרו שבכל כתבי היד של הרמב"ן מבואר שהגירסא כדפוסים, וכן מבואר במהר"ם חלאווה.
אך הגאון רבי צבי כהן כתב בספרו שבכל כתבי היד של הרמב"ן מבואר שהגירסא כדפוסים, וכן מבואר במהר"ם חלאווה.
