סדרת מאמרים בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת/ חלק י"ב

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת​

חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה
חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה
חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים
חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב
חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה
חלק ו' - חָתוּל, יוֹנָה, כֶּלֶב
חלק ז' - נָחָשׁ, נֶשֶׁר
חלק ח' - סוּס, סַלָּמַנְדְּרָא, עוֹרֵב, עַיִט, עַכְבָּר
חלק ט' - עַקְרָב, עָרוֹד, עוֹרֵב, פולה, פיאו, פִּיל
חלק י' - פִּיל
חלק י"א - פָּרָה, צָבוּעַ, צִפְעוֹנִי, קאלאנדרין, קאסטורו, קוֺף, רוספו, שׁוּעָל

חלק י"ב

שׁוּעָל [חלק ב']

מעשה הלויתן והשועל/ איזה מוסר השכל נלמד מהשועל/

ה] הענין עפ"י מעשה אחת הובאה בספרים [1] וזה תוארה.

מעשה היה שיום אחד לויתן מלך הדגים שמע שהשועל הוא פקח הרבה כמאמר רז"ל פקח שבחיות שועל, ושלח אחריו דגים גדולים וצוה אותם לגנוב את דעתו ולהביאו לפניו, לפי שהשועל הוא תמיד נמצא על שפת הים ואמר להם הלויתן תעשו איזה ערמה עמו ותביאו אותו אלי.

מיד הלכו והגיעו לשפת הים והיו משחקים ונשאו עיניהם וראו אותו מטייל על שפת הים, והם לא היה להם ידיעה בו אבל היו משחקים, ובראות אותם השועל שהם משחקים ניגש אליהם והיה תמיה תמיהא גדולה, וכיון שהם ראו אותו אמרו ליה מי אתה אמר להם אני השועל, אמרו טוב על זה אנן משחקים, אמר להם למה, אמרו ליה שכבוד גדול בא לך ועליך אנן מבקשים ובעדך באנו.

אמר להם ומה הוא, אמרו ליה דע שהמלך שלנו לויתן, הוא חולה ונוטה למות וצוה שלא ימלוך במקומו אלא השועל, לפי ששמע שהוא חכם ומבין מכל הבריות א"כ בא עמנו ונלך ביחד שאנחנו שלוחים ובאנו לכבודך, אמר להם ואיך אוכל ליכנס בתוך הים הגדול אטבע ואמות, אמרו ליה לא תחוש תשב על אחד ממנו ואתה תלך על פני המים שהיא צפה למעלה ולא תגע אפילו רגליך במים עד שתגיע למלכות ונורידך ברגע ולא תזוק ותמלוך בכל ותשמח בשארית ימיך ולא תצטרך עוד לבקש מאכל ממקום למקום ויפגעו בך חיות רעות ויאכלו אותך.

מיד כששמע השועל דבריהם האמין להם ורכב על דג אחד והלכו בים, כיון שירד באו עליו גלי הים התחיל להצטער צע"ר הגבו"ה והלך דעתו ממנו והתחיל לקונן על עצמו בקול מר ובלב חמרמר ואמר אוי מה עשה כי המות לפניו מזומן, ודבק בו בצרעת נעמן, והיו בניו עם ל"ו אלמן, במקום שיהיה מלך וילבש כתר מלבות ובגדי בוץ וארגמן, כי הגיעו מים עד נפש ולא נשאר לו שום עת וזמן, וביתו יהיה כבית המן, ונתחרט בחרטה גדולה עד אין קץ וניחם עד אין שיעור ר"ב נחמ"ן.

מיד אמר להם הנה עתה אני ברשותכם והולך עמכם, אמרו לי האמת למה רוצים אותי וכל מה שיהיה לי טובה אחלקה לכם, בין כולכם, חלף טורחכם ומשאכם, וכל אחד מכם אתן לו שכר, זקנים עם נערים טפיכם ונשיכם, אמרו לו האמת כי מלך לויתן שמע שאתה חכם ביותר מכל, ואמר אקרע את בטנו ואוכל את לבו ואחכם.

מיד בלבו שחק, ואמר בודאי באה לי תשועה ממרחק, בשעת הדחק, במקום שהיה ראשו נכנס ונדחק, ופתח את פיו בערמה ורגז עליהם ושחק, ואמר להם אוי מה עשיתם, ולחנם טרחתם, כי למה כשהייתי במקומי ביבשה נבונה לא דברתם והגדתם, ועכשיו ודאי מתחייבים מיתה לפני המלך אתם. אמרו לו למה, אמר להם כי לבי בל עמי, והוא מונח בביתי ובאולמי, ואלו הייתם מגידים לי מהתם הייתי מביאו עמי ונותנו למלך והייתם מתכבדים לפניו אבל עכשיו ברע אתם הולכים.

אמרו לו וכי לבך אינו בקרבך אמר להם לאו שכך מנהגנו שאנן יודעים שהלב שלנו מועיל ומפחדים על חיותנו, שהוא תמיד גרמ"א בנזקין לנו לקרב מיתתנו, ולנפול ביד אויבינו ומבקשי רעתנו, ולכן קודם שנצא מבתינו, נוטלים ומניחים אותו במקום מוצנע בחדרנו וגנזינו, ואם נצטרך לו נקחנו, ואם לאו הוא נשאר במקומותינו, עד שנחזור לחיים לטפינו ולנשינו.

אמרו לו אם כן מעתה מה נעשה, פקוח נפש דוחה כל מצות עשה, אמר להם תחזירו אותי תכף על שפת הים מקום שהייתי יושב ואקח את לבי ואבא עמכם, ואתן אותו ללויתן ויכבדני לי ולכם, ואם כך תוליכוני בלא לב כי לבי ממני נתק, וממקומו ניתר ונעתק, ודאי אתם מתחייבים מיתה, זה ברית כרותה, כי תמותו אתם כולכם כאחד נפשכם ונכרתה, כי מה שנפשו איותה, היו לא נהיתה, ואני בודאי אצא בשמחה מלפניו ויהיה לי קימה וקמת ועלית, כי אני אגיד לו האמת שאתם לא הגדתם לי מקדם וכאשר ספרתם לי אמרתי לכם שתחזרו עמי כדי להביאו ולא רציתם.

מיד אמרו הדגים ודאי בטוב הוא אומר. ואז החזירו אותו למקום שלקחוהו לשפת הים וירד מעל הדג והלך והיה מרקד על החול שבשפת הים ומשחק, אמרו לו במהרה קח את לבך ונלך כי אנן ממתינים לך, היה שוחק ופתח את פיו ואמר להם שוטים לכו לדרככם וכי יש בריה בעולם שהוא מהלך ולבו בל עמו, אמרו ליה א"כ אתה שחקת עלינו אמר להם ודאי, מיד חזרו בבושת פנים וסיפרו העובדא כולה ללויתן, אמר להם ודאי הוא ערום והציל את עצמו ועליכם אמר הכתוב (משלי א, לב) כי משובת פתים תהרגם ואכלם כולם, עכ"ל המעשה. (יורו משפטיך ליעקב עמוד קיא)

ו] וממדת החניפות סיפר איזופו במשליו, כי השועל ראה עורב וחתיכת גבינה בפיו ויחשוב איך יעשה לקחת הגבינה ההיא, התחיל להללו ולרוממו ואמר אחי אין בכל הצפרים ועופות השמים נחמד למראה ויפה ממך ומי יתן והיה קול זמירותיך נעים ונאה ומתקבל ליופי גופך כי מי ידמה לך ומי ישוה לך בכל הארץ וממעל לה, העורב כשמעו תהלותיו רצה להשמיע את קולו בשיר ויפתח פיו לשורר ותפול הגבינה ויקחה השועל, ויאמר לו התשבחות תהיינה לך והגבינה שלי, ובכן נשאר העורב בבושה וכלימה. (צמח צדיק לרבי יהודה אריה די מודינא פרק יז)

ז] המדה המגונה הזאת (של הכזב) נראית בשועל כי כאשר לא ימצא מה לאכול משליך עצמו על הארץ ומשתטח כאלו מת ועבר ובטל מן העולם והעופות אשר יאמינו היותו מת כל אחד מהם יסובבנהו יבוננהו ויעלו עליו והוא כראותו אותם עומדים לבטח אצלו פותח פיו וטורף מן הבא לתוכו. (צמח צדיק לרבי יהודה אריה די מודינא פרק כג)

שׁוֹר

השור הבר שונא בטבעו כל דבר ממראה אדום/ מוסר השכל הנלמד מהשור/

ונוכל לייחס הכסילות אל השור הבר אשר הוא שונא בטבעו כל דבר ממראה אדום, ובכן כאשר הציידים רוצים לתופשו לובשים לבוש אדום והולכים אח"כ עם אשר הוא מתהלך שם וכראות השור אותם תיכף ומיד בלי הכנה ומחשבה רק בזעף ושטף אף רץ אחריהם והם נסים והולכים ומתחבאים אחרי אילן ידוע ומסומן להם מתחלה והשור רודף מרוצתן בחפזה רבה ובחשבו להכות בציידים מכה באילן ונועץ קרניו בעץ בחוזק כל כך עצום עד כי אינו יכול להוציאם יותר ואז הציידים באים עליו והורגים אותו. (צמח צדיק לרבי יהודה אריה די מודינא פרק יט)

שָׁפָן

והנה במין השפן נמצא מין אחד (הנקרא וואווער), משכנו בנקרת הסלעים אשר על הר סיני, והוא מעלה גרה וברגליו האחרונות יש לו שלשה פרסות, רק רגליו הראשונות הם עבות אחוזות בארבע אצבעות ונוכל לחושבו למפריס פרסה מצד רגליו האחרונות, לזה אמר בו ופרסה לא יפריס בלשון עתיד, ר"ל הגם שהתחיל להפריס בצד א' מגופו לא יפריס בעתיד שלא יגמור בו הטבע פעולה זאת ברגליו הראשונות. (מלבי"ם פרשת שמיני)

תַּיִש

הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע, אמרו רז''ל תיש הבר היא אכזרית על בניה ובשעה שכורעת ללדת עולה לראש הסלע כדי שיפול ולדה לארץ וימות והמקום מזמין לה נשר ומקבל את הולד על כנפיו, ולזה אמר לאיוב האם אתה ידעת עת לדתה להזמין לה הנשר. (מצודות איוב לט, א)

​

מה רבו מעשיך ה'!​

​

---

[1] מובא באוצר מדרשים בשם בן סירא, ובפרדס יוסף תרומה בשם משלי שועלים.​