טרם אגיש את הסיפור. אני רוצה להקדים כמה מילים.
הסיפור שב"ה תקראו, מנסה לתאר מציאות של אדם שמשלב חיים כפולים בין זהותו האמיתית לזהותו הווירטואלית.
יצירת זהות חלופית מתבטאת ביתר שאת בעולם הווירטואלי, אבל היא קיימת גם במקרים אחרים. לדוגמא, הזהות של ראובן בכולל יכולה להיות שונה מהזהות שלו בקהילה או במקום אחר. ואי לכך, הסיפור הוא אלגוריה לחיים האמתיים. במקום פלוני אנחנו מרגישים חשובים וכו', ובמקום אלמוני מרגישים נחיתות.
ובהרחבה. בסיפור דנן, הדמות נתפסת בעולם הווירטואלי, החיצוני, כדמות משפיעה, תורנית, חכמה. זוכה לתגובות חמות, מחמאות, הרבה מעבר למה שהוא זוכה לקבל בחיי היום יום. ומנגד בחיים האמיתיים, (ישיבה, כולל, עבודה) הוא מרגיש סתם אדם אפור, בינוני, שגרתי, אולי אפילו שקוף.
האם זו הרגשתו האישית או שמא העולם האמיתי באמת מזעיף לו פנים? שאלה, שננסה לענות עליה, בפרקים מתקדמים.
הרציונל של אדם ליצור זהות אחרת מכפי שהוא, נובע לדעתי מכמה סיבות -חלקן חיוביות וחלקן שליליות- כפי שפרטתי במאמר שהתפרסם לאחרונה בפורמינו.
לתשומת לב הקורא:
בפרקים הראשונים, ערכתי 'הנגדה' בין שתי דמויות. זו שתוצג בפרק הראשון וזו שתוצג בפרק השני. (ולכן הושחלה בפרק הראשון באגב..).
והמפגש ביניהם -שמתואר בפרקים הבאים- ממחיש את האבסורד בנוגע לפער בין הזהות האמיתית לזהות הווירטואלית.
בעולם האמתי הם מוצלחים ביותר, ומנגד בעולם הווירטואלי או שלא מתחשבים בדעתם או שאינם יודעים להביע את דעתם וכיו"ב. ולהיפך.
קריאה מהנה ומועילה!
הערת צד: כל הנכתב בעלילה לא בא לשקף דמות ספציפית. אז במטותא תפסו את המסר שעומד בבסיס העלילה.
------------------
הוא ידע להתנסח בבהירות, להשתמש במילים מדויקות, לנתח את העניין בשכל רב, לתבל באמרה שנונה ובלי לשכוח גם לקרוץ לקורא בחידוד לשון או לסנן לעברו בדיחה מרנינה.
כשצריך היה מתבל את מילותיו ברכות, ולפעמים במשפט מוחץ ותקיף, הוא ידע להתאים את התוכן, לקלוע אל הנקודה, לעורר את האמפתיה של כולם ולגרום להם להזדהות עם דבריו, והכל בשכל ובתבונה.
אט אט הוא צבר עדת מעריצים לא קטנה, שהשתוקקה לקרוא עוד תגובה ועוד תגובה מהאיש הכל כך מעניין ושנון שכותב בגובה העיניים. אין ספק הוא הצליח לעורר עניין אצל הקוראים, ולכבוש גם את אחרוני הנמושות.. שלא מתרגשים או שלא יודעים להתרגש מכל אחד לבד מעצמם.
פעמון ההתראות לא פסק מלהתריע על תודות שהורעפו על תגובותיו, כמו על עוד ציטוט מני כמה של משתמשים שדבריו עוררו אצלם עניין.
גם התיבה הפרטית שלו לא נחה לרגע, הודעה ועוד הודעה נחתה לה בשקט, מצטרפת בכך לעשר הקודמות שממתינות עד כלות לקבל את התייחסותו.
בחלק ניכר מהם אנשים ביקשו לברר את זהותו של הניק הפופולארי והמעניין כל כך, או סתם כאלה שביקשו להחמיא לו על התגובה האחרונה שכתב.
***********
כולל "יגיעת התורה" מנה שתי קבוצות.
חבורה אחת של לומדי קדשים, האריות שבכולל. וחבורה שניה של אברכים צעירים שנישאו בשנים האחרונות, ולמדו "נשים נזיקין", ואליהם הסתפחה קבוצה קטנה של אברכים מבוגרים יחסית, שלא שפר עליהם "גורלם" ללמוד בחבורה הראשונה.
מנחם קפלן אב לחמישה ילדים בן 30, אברך אפרורי, לא מבריק, גם לא מתמיד גדול, ויהיה מי שיאמר אפילו יבשושי, הסתפח לקבוצה השניה... וכעת הוא מתנענע בעצלתיים מול הסטנדר מפריח פיהוק מפעם לפעם, וממתין עד בוש לחברותא הצעיר שקפץ "רק לרגע" לברר נקודה בסוגיית "גיטו וידו באין כאחד" אצל החברותא השכנה, אבל נתקע שם כבר קרוב לשעה..
מנחם רטן לעצמו, 'זה כבר פעם השנייה 'הסדר', שהאברכצ'יק הולך לברר אצל חבריו הצעירים איך הם הבינו את הפשט בסוגיא, וזאת למרות שהצעתי בפניו פשט טוב והסברתי לו בבהירות את הנקודה העמומה בסוגיא, אבל לא, הוא חייב ללכת לשמוע מה 'כץ' הבין בסוגיא.. מה יהיה הסוף איתו?!'
אבל בד בבד מנחם ידע שאם לא אותו אברכצ'יק, היחיד שהסכים מבין כולם לקבוע איתו חברותא בתחילת הזמן, הוא היה מוצא את עצמו בחברותא עם הסטנדר והגמרא... אז הוא שתק. ובסדר ב' הדבר חזר על עצמו רק שאז מנחם היה יותר עייף.
בערב, כשמנחם חזר הביתה, הוא כבר היה מותש, והרגיש כבוי לגמרי. הוא סעד קלות וניגש בזריזות לפתוח את המחשב.
בידיים מיומנות הוא הקיש את הסיסמא ושם המשתמש בפורום (למה לא לשמור?)
ובאותו רגע שהוא התחבר, זיק של אושר ניצת בעיניו הכבויות, שבע הודעות פרטיות שכנו אחר כבוד בתיבה הפרטית שלו דורשות בשלומו מבקשים את התייחסותו, ועוד עשרות תודות שהורעפו על תגובותיו.
מעתה הוא כבר לא מנחם קפלן 'היבשושי', הוא @נחXXמן ניק פופולארי, זורם, קורץ, שנון ומבריק. ניק, שבעצם הוא לא מנחם.
הסיפור שב"ה תקראו, מנסה לתאר מציאות של אדם שמשלב חיים כפולים בין זהותו האמיתית לזהותו הווירטואלית.
יצירת זהות חלופית מתבטאת ביתר שאת בעולם הווירטואלי, אבל היא קיימת גם במקרים אחרים. לדוגמא, הזהות של ראובן בכולל יכולה להיות שונה מהזהות שלו בקהילה או במקום אחר. ואי לכך, הסיפור הוא אלגוריה לחיים האמתיים. במקום פלוני אנחנו מרגישים חשובים וכו', ובמקום אלמוני מרגישים נחיתות.
ובהרחבה. בסיפור דנן, הדמות נתפסת בעולם הווירטואלי, החיצוני, כדמות משפיעה, תורנית, חכמה. זוכה לתגובות חמות, מחמאות, הרבה מעבר למה שהוא זוכה לקבל בחיי היום יום. ומנגד בחיים האמיתיים, (ישיבה, כולל, עבודה) הוא מרגיש סתם אדם אפור, בינוני, שגרתי, אולי אפילו שקוף.
האם זו הרגשתו האישית או שמא העולם האמיתי באמת מזעיף לו פנים? שאלה, שננסה לענות עליה, בפרקים מתקדמים.
הרציונל של אדם ליצור זהות אחרת מכפי שהוא, נובע לדעתי מכמה סיבות -חלקן חיוביות וחלקן שליליות- כפי שפרטתי במאמר שהתפרסם לאחרונה בפורמינו.
מאמר מחשבה - חיים כפולים בעולם ווירטואלי - סיבה ופתרון | פורום אוצר התורה
פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.
forum-otzar-hatorah.co.il
לתשומת לב הקורא:
בפרקים הראשונים, ערכתי 'הנגדה' בין שתי דמויות. זו שתוצג בפרק הראשון וזו שתוצג בפרק השני. (ולכן הושחלה בפרק הראשון באגב..).
והמפגש ביניהם -שמתואר בפרקים הבאים- ממחיש את האבסורד בנוגע לפער בין הזהות האמיתית לזהות הווירטואלית.
בעולם האמתי הם מוצלחים ביותר, ומנגד בעולם הווירטואלי או שלא מתחשבים בדעתם או שאינם יודעים להביע את דעתם וכיו"ב. ולהיפך.
קריאה מהנה ומועילה!
הערת צד: כל הנכתב בעלילה לא בא לשקף דמות ספציפית. אז במטותא תפסו את המסר שעומד בבסיס העלילה.
------------------
פרק א
הוא ידע להתנסח בבהירות, להשתמש במילים מדויקות, לנתח את העניין בשכל רב, לתבל באמרה שנונה ובלי לשכוח גם לקרוץ לקורא בחידוד לשון או לסנן לעברו בדיחה מרנינה.
כשצריך היה מתבל את מילותיו ברכות, ולפעמים במשפט מוחץ ותקיף, הוא ידע להתאים את התוכן, לקלוע אל הנקודה, לעורר את האמפתיה של כולם ולגרום להם להזדהות עם דבריו, והכל בשכל ובתבונה.
אט אט הוא צבר עדת מעריצים לא קטנה, שהשתוקקה לקרוא עוד תגובה ועוד תגובה מהאיש הכל כך מעניין ושנון שכותב בגובה העיניים. אין ספק הוא הצליח לעורר עניין אצל הקוראים, ולכבוש גם את אחרוני הנמושות.. שלא מתרגשים או שלא יודעים להתרגש מכל אחד לבד מעצמם.
פעמון ההתראות לא פסק מלהתריע על תודות שהורעפו על תגובותיו, כמו על עוד ציטוט מני כמה של משתמשים שדבריו עוררו אצלם עניין.
גם התיבה הפרטית שלו לא נחה לרגע, הודעה ועוד הודעה נחתה לה בשקט, מצטרפת בכך לעשר הקודמות שממתינות עד כלות לקבל את התייחסותו.
בחלק ניכר מהם אנשים ביקשו לברר את זהותו של הניק הפופולארי והמעניין כל כך, או סתם כאלה שביקשו להחמיא לו על התגובה האחרונה שכתב.
***********
כולל "יגיעת התורה" מנה שתי קבוצות.
חבורה אחת של לומדי קדשים, האריות שבכולל. וחבורה שניה של אברכים צעירים שנישאו בשנים האחרונות, ולמדו "נשים נזיקין", ואליהם הסתפחה קבוצה קטנה של אברכים מבוגרים יחסית, שלא שפר עליהם "גורלם" ללמוד בחבורה הראשונה.
מנחם קפלן אב לחמישה ילדים בן 30, אברך אפרורי, לא מבריק, גם לא מתמיד גדול, ויהיה מי שיאמר אפילו יבשושי, הסתפח לקבוצה השניה... וכעת הוא מתנענע בעצלתיים מול הסטנדר מפריח פיהוק מפעם לפעם, וממתין עד בוש לחברותא הצעיר שקפץ "רק לרגע" לברר נקודה בסוגיית "גיטו וידו באין כאחד" אצל החברותא השכנה, אבל נתקע שם כבר קרוב לשעה..
מנחם רטן לעצמו, 'זה כבר פעם השנייה 'הסדר', שהאברכצ'יק הולך לברר אצל חבריו הצעירים איך הם הבינו את הפשט בסוגיא, וזאת למרות שהצעתי בפניו פשט טוב והסברתי לו בבהירות את הנקודה העמומה בסוגיא, אבל לא, הוא חייב ללכת לשמוע מה 'כץ' הבין בסוגיא.. מה יהיה הסוף איתו?!'
אבל בד בבד מנחם ידע שאם לא אותו אברכצ'יק, היחיד שהסכים מבין כולם לקבוע איתו חברותא בתחילת הזמן, הוא היה מוצא את עצמו בחברותא עם הסטנדר והגמרא... אז הוא שתק. ובסדר ב' הדבר חזר על עצמו רק שאז מנחם היה יותר עייף.
בערב, כשמנחם חזר הביתה, הוא כבר היה מותש, והרגיש כבוי לגמרי. הוא סעד קלות וניגש בזריזות לפתוח את המחשב.
בידיים מיומנות הוא הקיש את הסיסמא ושם המשתמש בפורום (למה לא לשמור?)
ובאותו רגע שהוא התחבר, זיק של אושר ניצת בעיניו הכבויות, שבע הודעות פרטיות שכנו אחר כבוד בתיבה הפרטית שלו דורשות בשלומו מבקשים את התייחסותו, ועוד עשרות תודות שהורעפו על תגובותיו.
מעתה הוא כבר לא מנחם קפלן 'היבשושי', הוא @נחXXמן ניק פופולארי, זורם, קורץ, שנון ומבריק. ניק, שבעצם הוא לא מנחם.