בעולמו הסודי של ניק כפול | פורום אוצר התורה בעולמו הסודי של ניק כפול | פורום אוצר התורה

בעולמו הסודי של ניק כפול

נ

נדיב לב

משתמש מוביל
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
639
תודות
2,186
נקודות
357
טרם אגיש את הסיפור. אני רוצה להקדים כמה מילים.
הסיפור שב"ה תקראו, מנסה לתאר מציאות של אדם שמשלב חיים כפולים בין זהותו האמיתית לזהותו הווירטואלית.
יצירת זהות חלופית מתבטאת ביתר שאת בעולם הווירטואלי, אבל היא קיימת גם במקרים אחרים. לדוגמא, הזהות של ראובן בכולל יכולה להיות שונה מהזהות שלו בקהילה או במקום אחר. ואי לכך, הסיפור הוא אלגוריה לחיים האמתיים. במקום פלוני אנחנו מרגישים חשובים וכו', ובמקום אלמוני מרגישים נחיתות.

ובהרחבה. בסיפור דנן, הדמות נתפסת בעולם הווירטואלי, החיצוני, כדמות משפיעה, תורנית, חכמה. זוכה לתגובות חמות, מחמאות, הרבה מעבר למה שהוא זוכה לקבל בחיי היום יום. ומנגד בחיים האמיתיים, (ישיבה, כולל, עבודה) הוא מרגיש סתם אדם אפור, בינוני, שגרתי, אולי אפילו שקוף.
האם זו הרגשתו האישית או שמא העולם האמיתי באמת מזעיף לו פנים? שאלה, שננסה לענות עליה, בפרקים מתקדמים.

הרציונל של אדם ליצור זהות אחרת מכפי שהוא, נובע לדעתי מכמה סיבות -חלקן חיוביות וחלקן שליליות- כפי שפרטתי במאמר שהתפרסם לאחרונה בפורמינו.

לתשומת לב הקורא:
בפרקים הראשונים, ערכתי 'הנגדה' בין שתי דמויות. זו שתוצג בפרק הראשון וזו שתוצג בפרק השני. (ולכן הושחלה בפרק הראשון באגב..).
והמפגש ביניהם -שמתואר בפרקים הבאים- ממחיש את האבסורד בנוגע לפער בין הזהות האמיתית לזהות הווירטואלית.
בעולם האמתי הם מוצלחים ביותר, ומנגד בעולם הווירטואלי או שלא מתחשבים בדעתם או שאינם יודעים להביע את דעתם וכיו"ב. ולהיפך.

קריאה מהנה ומועילה!
הערת צד: כל הנכתב בעלילה לא בא לשקף דמות ספציפית. אז במטותא תפסו את המסר שעומד בבסיס העלילה.

------------------

פרק א​

הוא ידע להתנסח בבהירות, להשתמש במילים מדויקות, לנתח את העניין בשכל רב, לתבל באמרה שנונה ובלי לשכוח גם לקרוץ לקורא בחידוד לשון או לסנן לעברו בדיחה מרנינה.

כשצריך היה מתבל את מילותיו ברכות, ולפעמים במשפט מוחץ ותקיף, הוא ידע להתאים את התוכן, לקלוע אל הנקודה, לעורר את האמפתיה של כולם ולגרום להם להזדהות עם דבריו, והכל בשכל ובתבונה.

אט אט הוא צבר עדת מעריצים לא קטנה, שהשתוקקה לקרוא עוד תגובה ועוד תגובה מהאיש הכל כך מעניין ושנון שכותב בגובה העיניים. אין ספק הוא הצליח לעורר עניין אצל הקוראים, ולכבוש גם את אחרוני הנמושות.. שלא מתרגשים או שלא יודעים להתרגש מכל אחד לבד מעצמם.

פעמון ההתראות לא פסק מלהתריע על תודות שהורעפו על תגובותיו, כמו על עוד ציטוט מני כמה של משתמשים שדבריו עוררו אצלם עניין.

גם התיבה הפרטית שלו לא נחה לרגע, הודעה ועוד הודעה נחתה לה בשקט, מצטרפת בכך לעשר הקודמות שממתינות עד כלות לקבל את התייחסותו.
בחלק ניכר מהם אנשים ביקשו לברר את זהותו של הניק הפופולארי והמעניין כל כך, או סתם כאלה שביקשו להחמיא לו על התגובה האחרונה שכתב.

***********

כולל "יגיעת התורה" מנה שתי קבוצות.

חבורה אחת של לומדי קדשים, האריות שבכולל. וחבורה שניה של אברכים צעירים שנישאו בשנים האחרונות, ולמדו "נשים נזיקין", ואליהם הסתפחה קבוצה קטנה של אברכים מבוגרים יחסית, שלא שפר עליהם "גורלם" ללמוד בחבורה הראשונה.

מנחם קפלן אב לחמישה ילדים בן 30, אברך אפרורי, לא מבריק, גם לא מתמיד גדול, ויהיה מי שיאמר אפילו יבשושי, הסתפח לקבוצה השניה... וכעת הוא מתנענע בעצלתיים מול הסטנדר מפריח פיהוק מפעם לפעם, וממתין עד בוש לחברותא הצעיר שקפץ "רק לרגע" לברר נקודה בסוגיית "גיטו וידו באין כאחד" אצל החברותא השכנה, אבל נתקע שם כבר קרוב לשעה..

מנחם רטן לעצמו, 'זה כבר פעם השנייה 'הסדר', שהאברכצ'יק הולך לברר אצל חבריו הצעירים איך הם הבינו את הפשט בסוגיא, וזאת למרות שהצעתי בפניו פשט טוב והסברתי לו בבהירות את הנקודה העמומה בסוגיא, אבל לא, הוא חייב ללכת לשמוע מה 'כץ' הבין בסוגיא.. מה יהיה הסוף איתו?!'
אבל בד בבד מנחם ידע שאם לא אותו אברכצ'יק, היחיד שהסכים מבין כולם לקבוע איתו חברותא בתחילת הזמן, הוא היה מוצא את עצמו בחברותא עם הסטנדר והגמרא... אז הוא שתק. ובסדר ב' הדבר חזר על עצמו רק שאז מנחם היה יותר עייף.

בערב, כשמנחם חזר הביתה, הוא כבר היה מותש, והרגיש כבוי לגמרי. הוא סעד קלות וניגש בזריזות לפתוח את המחשב.
בידיים מיומנות הוא הקיש את הסיסמא ושם המשתמש בפורום (למה לא לשמור?)
ובאותו רגע שהוא התחבר, זיק של אושר ניצת בעיניו הכבויות, שבע הודעות פרטיות שכנו אחר כבוד בתיבה הפרטית שלו דורשות בשלומו מבקשים את התייחסותו, ועוד עשרות תודות שהורעפו על תגובותיו.

מעתה הוא כבר לא מנחם קפלן 'היבשושי', הוא @נחXXמן ניק פופולארי, זורם, קורץ, שנון ומבריק. ניק, שבעצם הוא לא מנחם.
 
פרק ב​

צירופי מילים ואותיות זו נקודת התורפה שלו, כשרון הכתיבה ממנו והלאה, אמנות הניסוח, הליטוש, התמצות, עולם הביטוי, ואוצר המלים הדל שלו, זה לא הקטע שלו, כי בקטע שלו הוא חזק, והמון, הוא כריזמטי ושנון, משדר בטחון ועוצמה, חריף ולמדן, אבל לארוז את המילים לרכוס משפטים, ס'פאסט נישט...

והוא יודע את זה, ובכל זאת הוא לא הרפה, כי משהו בער בו, בעבע בתוכו, וכמו ציפור קטנה לחשה לו שהוא מסוגל ליותר, שהוא לא ממצה את הפוטנציאל שבו, את החשיבה היצירתית, את הרעיונות המקוריים, את התובנות העמוקות, את החריפות הממולחת, את כל סט הכישורים שהוא ניחן בהם, ואכן הוא כמעט ונכנע להסתפק במה שכן יש לו, אבל ברגע של אומץ החליט להתעמת עם עצמו, עם ידו הכהה, להתגבר על המקלדת, לצרף מילה למילה משפט למשפט איך שזהו זה יובן, ואם לא העיקר הרעיון, כל השאר זה רק דמיון. כך חשב לעצמו בנאיביות, אם כי אמיץ היה.

פתח אשכול, העלה נושא הלכתי מעניין, אבל התאכזב לגלות שאין דורש, פתח אשכול חדש, הפעם ברעיון יותר מקורי, אך לשווא, היענות דלה, וגם היא מצד ניק שתיים די אלמונים שהעירו באגביות בלי לרדת לשורש העניין.. כך שהבסטה נסגרה מהר, ועוד אשכול שלו שבק חיים בטרם עת צולל לטמיון, ספק אם יחזור בשנית.. (עוד סיבה למה צריך למפתח..)

בלילה הבא הבריקה לו תובנה עמוקה, הוא החליט לצאת בכל הכוח, כנגד כל המגבלות, שלו, של המקלדת, ולחשוף אותה לעולם, לא להיתקע איתה לבד, לשתף אותה עם כולם, שיכירו בו, ידעו ממנו, אפילו יריעו לו, יודו לו. אבל אשמורות עיניו כבר נסגרו.

בבוקר התחבר, ניסה מחק, רשם שוב, ערך בשנית, טיפ טיפ נרתע ולבסוף ביד רועדת ועין מכווצות שיגר את ההודעה, מצפה בדריכות לבאות.

התראה ראשונה הופיע בפעמון מצד שמאל, מישהו ציטט את תגובתו, מסביר בשום שכל למה הוא טועה, ומיד לאחריה התראה נוספת מנוסחת היטב שהסבירה לו בטוב טעם מדוע מילותיו כמעט חסרות כל תוכן אמתי, ובהתראה שלישית כבר נטען לו שתגובתו מופרכת מיסודה, אפילו מזלזלת בחברי הפורום, ומכאן והלאה המצב רק החמיר, הוא קיבל על הראש סדרה של תגובות שחלקם לא היו מובנים גם לא לו.

ניסה להסביר את עצמו, לחדד את הדברים, לצטט שוב ושוב מה שכתב, שלא ביקש לבוז או לבקר מאן דהו, אלא להיפך, לשתף, לחלוק, להחכים, אפילו לעודד, ושזה רק בעיה בניסוח, אבל כל מילותיו היו לשווא, ומהודעה להודעה הוא נכתש ונכתש, ותגובתו החפה מכל תודה, עמדה אומללה אל מול הודעות המגיבים העטורים בתודות רבות לעומתית.

חפן את פניו בייאוש, רתת קצת שוב, התעלם מעיניו הרטובות, נזף בעצמו - כולה תגובה כולה ניקים אלמוניים.
אבל מהר מאוד הופתע לגלות שהוא מכיר מדי טוב את אחד 'האלמוניים' בחיים האמתיים...
 
פרק ג​

בוקר. כולל "יגיעת התורה".
מנחם התנועע מול הסטנדר ממתין בעצבנות לחברותא הצעיר שהלך להכין לשניהם כוס קפה. אך דקות ארוכות לא הוא ולא הכוס קפה נראו באופק... מה שגרם למנחם להגביר את קצב הנענועים.

"מנחם, פגשתי את דודי כץ, הראש כולל כל כך נהנה מהחבורה שלו, וביקש ממנו למסור גם השבוע". סיפר החברותא שחזר בידים ריקות. ומבלי להתנצל על כך.

"בגלל זה התעכבת כל כך הרבה זמן?" סנט בו מנחם. "ובכלל היכן הכוס קפה שלי?!"

"אויש, סליחה, הנחתי את זה בחדר קפה כשספרתי לדודי שלפי 'החבורה' שלו – יתיישבו הערות נוספות בסוגיא". ניסה להצטדק.

מנחם הניף את ידו בתנועת ביטול. "מוחל טובות. 'מסתמא' זה כבר התקרר. אלך להכין לשנינו חדש". החברותא הניד את ראשו.

בדרך מנחם פגש קבוצת אברכים שהתגודדה מסביב לדודי כץ.

"לא כל כך הבנתי איך המהלך שלך מיישב את הערה השנייה". שמע מנחם את מוישי השמנמנן שואל את דודי כץ, בעודו נמלט מהחבורה.

כשחזר לחברותא בידים מלאות, האחרון לא היה שם. אבל קולו נשמע היטב מקצה השני של האולם, מתווכח בלהט עם חיימי - החברותא של דודי כץ – על המהלך שהציע החברותא שלו.

"והיכן אני בתמונה? מדוע הוא לא מזכיר את הפשט שאמרתי לו אתמול?!". מנחם שאל את עצמו, והמשיך להתנועע ביובש.

---------------

בערב @נחXXמן רפרף בהודעות הפרטיות שקיבל במשך היום. אחת מהם לכדה את עיניו.

זו הייתה הודעה של הניק 'קאץ', ניק יבשושי, חסר טעם וריח, שמספר התודות שלו פחות מעשירית הודעותיו, ניק חסר כישורי כתיבה, חסר קאץ' אמיתי. כזה שלא מעורר עניין.

"מה הוא רוצה ממני עכשיו?" מה יש לו כבר למכור לי, סינן ברוגז.
רגעים בודדים חלפו והוא קיבל התראת ציטוט על הודעה שכתב בנוגע לסדרי הכולל, ראשי כוללים, והמלגה.

"הניק 'קאץ' מנסה להתגלח בהודעה שלי היה לא תהיה..."
אך טרם ניסה לחנך את הניק הסורר.... גילה בעל כורחו שההודעה מלאה בדברי טעם, גם אם אינה מנוסחת ברמה גבוה. אז הוא שתק.
עד לרגע שהניק קאץ ציטט אותו שוב... והפעם באשכול "גיטו וידו באין כאחת" - שפתח לאחרונה.

מנחם התרעם. הלא זה סוגיית "גיטו וידו באין כאחת"... שלמדתי בכולל.. מה כבר 'החתול' הזה יכול לחדש לי?

שרשור שלם, של ויכוחים התנצחויות, ופגיעות הדדיות.
מנחם לא נרתע לרגע, הוא המשיך לכתוש את 'קאץ' ברצף הודעות.
אבל 'קאץ' כמו חתול שיש לו שבע נשמות, המשיך להתקוטט עם מנחם.

"כשהצעתי את המהלך זה בפני אברכים ת"ח, הסכימו עמי באמיתות הדברים, ותמוה מדוע אתה מבטל את הדברים במחי הקלדה". הגיב 'קאץ' במענה להודעה ששיגר מנחם על המהלך, "דברי הבל אלו באים כאחת עם הכותב".....

בשלב הזה מנחם החליט להכות בו בכל הכוח, שימצא לו את מקומו הראוי.
הוא עקץ אותו בין השיטין, מעל השיטין, במודגש, במוקטן, כל הקשת מקלדת שיש בכוחה להנפיק תצוגה שחורה לניק שעומד מולו הוא לא בחל להשתמש בה...

מנחם לא זוכר באיזהו שלב, 'קאץ' קיפל את זנבו, אבל בזה הסתיים הויכוח. בנוק אאוט...סיבוב ראשון.
והוא כבר התכונן לסיבוב השני, עם קאץ.

מהעבר השני, 'קאץ' השעין את מרפקיו על השולחן, רכן קדימה ועצם עיניים.
"מה חטאתי ומה פשעתי, שמגיע לי קיתון של צוננים על הראש, ועוד מהניק הפופלארי נח מן". הרהר בעצב עמוק.
האמת שהוא קינא ב@נחXXמן, 'הלוואי שהיה לי מהברק שלו קצת ...'

לאחר הרהורים נוגים, עיניו נעצמו בשעה מאוחרת.
 
פרק ד​

בוקר. תנועה ערה של הולכים ושבים ברחוב צדדי שקם לתחייה.
מנחם סגר את דלת ההסעה ונופף שלום לילדיו הקטנים, שמצדם החזירו לו נפנוף אוהב. מנחם חייך.
הוא סידר את חולצתו שהשתרבבה מהמכנס, והמתין בכיליון עיניים לרכב שאמור לאסוף אותו בזמן הקרוב.

דקות ארוכות חלפו אך הרכב בושש מלהגיע.
עיניו נעו בכפייתיות לעבר השעון בפעם המי יודע, וכל תזוזה במחוגים העצימה את כעסו להתפקע.
"הוא מקבל ממני טבין ותקילין, אני לא איזה טרמפ-שנור...!", סינן בזעם.

רבע שעה של המתנה מורטת עצבים, ולבסוף רכב כחול מנצנץ - עצר בסמוך אליו.
מנחם הזדרז להיבלע במלוא הדרו, להוט לחסוך עוד כמה שניות יקרות.

"בוקר טוב דודי". זרק לעבר הנהג בנימה מלגלגת.
דודי שתק.
"מה קרה איחרת היום?!". מנחם משך את החגורה המעצבנת, שכמו להכעיס נתקעה שוב ושוב.
"ומה נסגר עם החגורה הזו?". הוא כיווץ את גופו הרחב.. עד לרגע הקליק.

- מה קורה מנחם? נגמרו התלונות? שאחליף חגורה בשבילך?
"אם כבר להחליף את הנהג"... עקץ אותו בחזרה. "וספק אם קיים בעולמנו פראייר שמוכן לשלם הון תועפות לנהג שמאחר". הדגיש את המובן לו.. מאיליו.

אבל גם הפעם דודי שתק.
ובתגובה.. מנחם החליט לדרוך לו על העצבים.
"אתה יודע שבעיני דקה של לימוד בכולל זה לא סתם שישים שניות שחולפות, זה דקה של תיירה! כך שנצטרך להתקזז החודש, והרבה..."
-בסדר מנחם, אם ה'כמה' שקלים יעשו לך טוב על הלב, נתקזז... ועכשיו עשה לי טובה ושחרר אותי מכל העקיצות שלך!
מנחם הופתע מהתגובה. דודי בטבעו בנאדם רגוע, כזה שמבין בדיחה או שתיים ואוהב להתבדח בעצמו.

"דודי, לא נראה שהכל בסדר. למה אתה זועם.."?!
- עזוב, אני קצת מצוברח. מתנצל על מה שאמרתי.
"מה קרה? התינוקת החליטה לעשות משמר בליל רביעי?". מנחם גיחך.
- לא קשור אליה.
"אז מה קרה, לא תשתף חבר מבוגר בטרגדיה....?".
- קמתי מאוחר יחסית, לא קרה לך מנחם הבוגר...?
"קרה וקורה, אבל לא כשהתחייבתי על כך".
דודי שתק.
"הכל בסדר דודילה..?"
- כן ברוך ה'. השיב בקול סדוק.

למרות פער גילאי לא קטן ביניהם, מנחם זוכר את דודי עוד כשהיה בוועד ראשון, בחור כריזמטי, שופע בטחון, פיקח ומוכשר, שניצב בשורה הראשונה של הלמדנים בישיבה. בחור שעונה בקלות על ההגדרה, כליל המעלות, וזו לא תהיה קלישאה אם גם הנמושות וביניהם מנחם הודו על כך עם שמץ לא מבוטל של קנאה....
וכצפוי, דודי נלקח אחר כבוד לחתנא דבי נשיאה.. הגביר 'יוסלה', שעסקיו השתרעו על פני תבל. שרכש לזוג הצעיר דירה נאה ומכובדת שמרחיבה דעתו של עילוי... כולל מאזדה 3 מהניילון.
"שלא יהיה לך ביטול תורה בדרך הלוך וחזור מהכויילל"... אמר השווער הגאה ששרף את זמנו בביזנעס, בלי שהקדיש כמעט זמן ללימוד התורה...

וכעת מנחם נוסע באותה מאזדה עם חגורה שחוקה ומצב רוח נורא של בעל העגלה...

לפתע דודי נצמד עם הרכב לשולי הכביש.
"דודי, מה החלטת לעצור כאן אנחנו מאחרים לכולל!"
- בקשת לשמוע מה מפריע לי, הלא כן?...
"אוקיי, אבל למה צריך לעצור את הרכב?!".
-כי לא מדובר בסיפור קליל, מנחם.

מנחם נכנע.
למרות שהחודש היה חשוב לו להוכיח לרעייתו שהוא אברך רציני שמקבל מלגה גבוהה וכרגע זה חומק לו מבין הידיים אבל מה לא עושים בשביל חברים...

- אז תקשיב מנחם, אתה בוודאי יודע שממני בניגוד לרוב בני החבורה מצפים לשמוע חבורה רצינית.
מנחם התעלם מהעקיצה.
-אתמול כשישבתי להכין חבורה רצינית למסור בכולל, נקלעתי לוויכוח רציני שהרס לי את המצב רוח.
"היכן, בבית מדרש של שפיגלמן?"
- לא לא במקום אחר, לא משנה איפה.
"אוקי עם זה סודי אני מוכן לשמור על סודיות"..
- עזוב.
"לפחות זרוק עצם קטנה על מה היה הוויכוח או שאחליף נהג.." גיחך מנחם.

הפעם זה היה תורו של דודי להיכנע. והוא גולל בפניו סיפור ארוך.
בהתחלה בהססנות תוך ניסיון להתגבר על היובש בפה. אבל מנחם בעדינות אך בתקיפות דרבן אותו להמשיך בלי לקטוע אותו בשאלות.
-האמת שאני מעריך את הניק הזה, הלוואי שהיה לי קצת מהברק שלו, רק חבל שהוא מתייחס אלי בצורה הזו.
סיים דודי את המונולוג בעיניים לחות, מצפה לקבל תגובה מעודדת מבן שיחו.

ברגע הראשון מנחם כמעט בלע את הלשון.
ואז הכתה בו המחשבה.
'דודי כץ זה בעצם קאץ מפורום אוצר התורה!'

וכעת הוא.. יושב במאזדה עם חגורה שחוקה ומצב רוח נורא של בעל העגלה.
ומתחיל לעכל מה גרם אתמול בלילה ליריבו "האלמוני"....
 
פרק ה​

באותו ערב, כשהמחשב נפתח ואור המסך האיר את החדר הקטן, מנחם התיישב מולו בהיסוס. המראה של עשרות התודות, הודעות פרטיות, ציטוטים, והמון תיוגים שמזכירים את שמו, פחות חיממו את ליבו.

בדרך כלל מול המסך המואר, הוא היה מתנתק ממנחם, שוכח את היום המייגע בכולל ואת תחושת הבינוניות שליוותה אותו כשישב לבדו מול הסטנדר, מחכה לשווא לחברותא הצעיר. אבל כאן, הוא כבר לא מנחם קפלן, האברך הפשוט שכולם בקושי זוכרים את שמו. כאן הוא ניק שנון ומוביל, אבל עכשיו במקום השמחה הרגילה שהייתה מבעבעת בתוכו, הוא הרגיש משהו אחר - כבדות. מעיקה.

'בסך הכל האירוע עם דודי כץ הוריד לי את ההתלהבות', ניסה להרגיע את עצמו.

הוא גלל את ההודעות הפרטיות, חלקן נלהבות יותר מאחרות.

משתמש אחד תהה על חידה שמנחם הציע באחת מתגובותיו. ומשתמש מוביל ניסה לברר מה עוד ידוע לו על ההסתדרות הציונית...

אבל בין ההודעות, צצה אחת יוצאת דופן. היא הייתה קצרה, רק שלוש מילים:

"מי אתה באמת?"

זה לא פעם הראשונה שמנחם קיבל הודעה ממשתמש שהתעניין בזהותו.
אחת ההודעות אפילו נפתחה במשפט: "נח היקר, אני בטוח שאתה לא סתם אברך מהשורה. תגלה קצת על עצמך, למען הסקרנים הרבים?"...

אבל אז מנחם מעולם לא חשף מידע אישי בפורום, גם לא ברמז.
הוא ידע שאם יגלו שהוא "סתם מנחם קפלן", אברך אפרורי ש"מצליח בקושי" בכולל, האשליה תתפוגג כמו עשן. הכוח שהרגיש כאן ייעלם, והוא יחזור להיות לא יותר משם נשכח ברשימת המשתמשים, ואי לכך היה מסרב בנימוס להשיב על השאלה הפולשנית.

אבל הפעם למראה השאלה הקצרה, מנחם קפא.
השאלה הזאת לא הייתה רטורית, והוא ידע את זה. משהו בה, בניסוחה הפשוט, פילח אותו עמוק יותר מכל ביקורת שקיבל אי פעם.

מי הוא באמת? שאלה טובה. יותר מדי זמן עבר מאז שחשב עליה ברצינות.

ראשו נשמט מול המסך. ובפעם הראשונה הוא סגר את המחשב מבלי לענות לאף הודעה.

--------------

למחרת בבוקר הוא התעורר לקול בכיו של איציק בנו הקטן. הוא מלמל משהו על עייפות, ואילץ את עצמו לקום.

כבר שמונה בבוקר, הוא הזדרז נואשות אולי עוד יספיק ל'ברכו' במניין המהיר.

"מנחם ראית את פנקס החיסונים של איציק?" שאלה נוות הבית.

"תחפשי לבד. אני עלול להפסיד את המנין המסודר.. של רייכמן". השיב בחפזה לרבקי שסדרה את השולחן משאריות הסנדוויצ'ים.

"עוד לילה מול המחשב, אה?" שאלה בלי להרים מבט. מנחם שתק.

"אתה נראה מותש. אולי במקום כל ההקלדות האינסופיות שלך תשתמש בכישרון הזה כדי לשנות משהו כאן, בחיים האמתיים?"

מנחם שתק שוב, אבל המילים שלה חלחלו פנימה. הוא ידע שהיא לא מתכוונת להעליב.
למעשה, היא כמעט ולא שאלה מה הוא עושה כל ערב, כאילו קיבלה את זה כעובדה מוגמרת.

אך עכשיו, אחרי שכבשה את המילים שלה בקושי, הן צצו וערערו אותו סופית.
 
כדי שאקבל אינדיקציה נכונה לכתיבת הפרקים הבאים.
נא סמנו כדלהלן:
אם התחברתם לדמות של מנחם קפלן היבשושי סמנו תודה. (מה זה אומר עליכם?:)
אם התחברתם לדמות של @נחXXמן הפופולארי סמנו יישר כח. (כנ"ל..)
אם התחברתם לדמות של דודי סמנו שכוייח. (כנ"ל כנ"ל..)
:)
 
פרק ו​

בכולל היה יום רגיל. החברותא הצעיר שוב נעלם באמצע ה"סדר", אבל הפעם במקום להתעצבן, מנחם מצא את עצמו שקוע בשאלה הנוקבת מליל אמש.

'מי אתה באמת? מי אני?!'

מנחם הפליג במחשבות לאחור. מנסה לפשפש ברגע "מכונן" שהפך אותו להיות מנחם בקונספט הזה...

"מנחם, מנחם, יש לך פלאפון לשיחה קצרה"? ביקש החברותא שנזכר להגיע.

מנחם ננער ממחשבותיו. והושיט לו את המכשיר.

בצהרים הוא חזר הביתה, נטל ידיים ואכל בשקט. רבקי לא אמרה דבר, אבל הוא ראה את הדאגה בעיניה.

בסיום סדר ב' הוא ניגש לדודי ועדכן אותו שלא יצטרף בנסיעה חזור.
משם פנה לפנינת חמד סמוכה, ופסע בין משעוליה הלוך ושוב - מהרהר במצבו. השקט שרר בגן, אבל רעש פנימי הטריד את מנוחתו. משהו ניקר בו מאז אמש , תחושת פער בין מה שהוא לבין מה שהוא רוצה להיות.

כשחזר הביתה הילדים כבר ישנו.
הוא נכנס למטבח ומצא את רבקי רעייתו מנצלת את השקט שלאחר הסערה לארגן כריכים לילדים.

"מה קרה הגעת מאוחר?" היא שאלה, מבחינה במבטו.

"רבקי", אמר לפתע, "את באמת חושבת שאני מבוזבז?"

היא הופתעה מהשאלה הישירה. "למה אתה מתכוון?"

"אני מתכוון… למה שאמרת לי בבוקר, שאני משקיע שעות על גבי שעות במחשב, אבל כאן, בבית, בכולל, אני בקושי משאיר חותם".

הוא נעצר לרגע, נאנח והמשיך.

"היום חשבתי על זה, אולי במקום לכתוב לאנשים זרים, אני צריך לכתוב את החיים שלי מחדש".

רבקי חייכה חיוך קטן, מעודד. "אני חושבת שזאת מחשבה חכמה מאוד, מנחם".

"ומה אם אני לא אצליח?". הוא שאל בכנות.

רבקי חייכה. "נח הצליח. למה שמנחם לא יצליח?"

עיניו נפערו.
"איך את יודעת שקוראים לי נח?!"

"נחXXמן תפסיק לשאול שאלות. האישה יודעת הכל!".

מנחם צחק. הוא ידע שהיא צודקת.

למחרת במקום להמתין לחברותא שמדלג עליו לסירוגין, מנחם פתח את הגמרא ונכנס לעומקה של סוגיית "גיטו וידו באין כאחד".

מהלכים עלו מהלכים ירדו, ומנחם שלף מחברת והציע בכתב כל מה שהתחדש לו.

תחושת הסיפוק שהייתה מנת חלקו בעבר כשהשיב תגובה מנוסחת היטב בפורום התחלפה בשקט פנימי, בביטחון גובר ביכולת שלו ללמוד ולהבין גם בלי אישור מאחרים.

בערב, כשחזר הביתה, הוא עמד מול המחשב הכבוי והבטיח לעצמו לא לגעת בו.
במקום זאת, הוא שלף מחברת ישנה. היו בה שרבוטים שרשם מזמן על רעיונות ללימוד יומי, דרכי חידוד ההבנה, ותוכניות שמעולם לא יצאו לפועל.

--------------------

השבועות הבאים לא היו קלים למנחם.

ההודעות הפרטיות בפורום נותרו ללא מענה. משתמשים התחילו לשאול בפומבי "מה קרה ל'נחXXמן'? לאן הוא נעלם?"

ולמרות שליבו של מנחם רעד בכל פעם שהוא נזכר ב'נחXXמן' הוא נותר נאמן להחלטתו.

בכולל התחולל שינוי קטן אך מורגש. אט אט התחילו לפנות אליו אברכים לברר כיצד הבין את מהלך הסוגיא. ומנחם השיב כפי יכולתו.
אפילו אחד הלמדנים הגדולים בכולל הציע לקבוע איתו חברותא. ומנחם עט על המציאה.

לראשונה מזה זמן רב, הוא הרגיש שהוא לא צריך להתחבא מאחורי דמות וירטואלית. היה לו די והותר כוח להיות מנחם - בחיים האמיתיים.

"המסך נשאר כבוי מאז. אבל החיים רק התחילו להידלק". הרהר לעצמו מנחם.

האמנם?
 
נדיב לב אמר:
"נחXXמן תפסיק לשאול שאלות. האישה יודעת הכל!"
לחץ כדי להרחיב...
ידידי ר' @יואל שילה הציע לי במייל אנקדוטה משעשעת.
אנסה להציג את זה בדיאלוג הבא. (כתבתי את זה ממש הרגע והתוצאות בהתאם).

"מנחם, מי אתה חושב שלייק את כל ההודעות שלך ביישר כח?" שאלה בקריצה.

"שאלה קלה. הניק @אחד יחיד 2". השיב מנחם בעינים עורגות.

"ולידיעתך מי זה @אחד יחיד 2"?

מנחם הופתע מהשאלה.
"אחד שאוהב לפרגן. מה הסיפור רבקי?"

רבקי חייכה. "זוכר שלפני כמה חודשים היית עצוב נורא בגלל המחלה של איציק".

"בטח שזוכר. אבל מה זה קשור לניק המפרגן?"

"כי אז החלטתי לפתוח ניק בפורום, ולהרעיף עליך תודות"!

מנחם שתק. לא יודע אם לצחוק או לבכות.

"כל התודות זה בלוף אחד גדול?" שאל את עצמו ושתק.
 
כתבתי לרב @נדיב לב:
הרגת את הסיפור על רבקי!
התודות הן לא תמיד בלוף, הן הדרך לפרגן בלי להיות מחויב למשהו, כי פרגון ישיר מחייב יחס שונה לאדם.

מנחם היה אמור לעלות עליה, נניח שהוא היה מספר לה משהו והיא אמרה בטעות - כן, אני יודע, והוא השתומם מנין זאת לה
וכך פליטת פה אחת הצטרפה לשניה
והוא החל לחשוד ולרחרח
ואז שם לב שהניק @קוקוריקו כחול כותב לו רק בשעות שהוא לא בבית
ופעם אחת נעדר מהעיר בשעה לא רגילה - ודוקא אז @קוקוריקו כחול כתב - שלא בשעות הרגילות שהוא כותב
ואז חיפש בכל הודעות @קוקוריקו כחול ומצא שאין לו שום הודעה שלא בענין פירגון אליו
וכך החל לחשוד ברעייתו היקרה
עד שלא התאפק, ובעידנא דרעווא שאל אותה, תגידי רבקי, הוא בחור טוב הניק @קוקוריקו כחול, לא כן
והיא הסמיקה...
ומנחם הבין שהוא אמנם הפסיד ניק מפרגן מאד, אבל הרוויח את החיים האמיתיים, אשה מוקירה ומשתתפת, מעריכה ומפרגנת
וחשב עם עצמו, מדוע לי החיים הוירטואלים הללו, שהמפרגן לייקים עלול להיות השכן שמקפיד להפעיל את הבוקסה בין השעות שתים לארבע במוסיקה צורמנית, וכבר התנגשתי עמו פעמים רבות, והוא רואה אותי ובורח ממני בתיעוב
ומאידך, הניק @ינשוף סגול שכל כך מתעמת עמי בפורום - עשוי להיות דוקא ראש הכולל היקר והמסור שלי
וכו' וכו' - אני מניח את עט הסופרים וחוזר למקלדתי הרצינית יותר
 
תודה רבה עד אין קץ להרב @נדיב לב
אוסיף נקודה שכבר העיר עלי' קצת הרב הנ''ל בראש האשכול אמנם יש להרחיבה יותר,

לפעמים אברך יש לו סדר חזק בלילה ולומד טוב מ''ב וכל בני המשפחה יודעים שאפשר להתקשר אליו למראה מקום במ''ב ואפי' ליותר מזה..
ואכן הוא מגיע כל לילה מוקדם ונשאר מאוחר, אבל תכל'ס זה מקסימום שתי שעות ביום, ובמשך כל היום הוא מתנהג בהתנהגות בינונית ומנחם א''ע בסדר הלילה שלו החזק, ואם כי זה לגמרי סביר שהוא מתמצא יותר במ''ב מאשר בסוגיות בעיון, הרי זה פספוס עצום ולא הגיוני להזניח את כל היום על סמך סדר קטנטן, וכ''ה בבקיאים בנ''ך\ דקדוק\ חסידות\ הגות\ בעל קריאה מוצלח\ בעל תפילה טוב וכו' שאת העסק העיקרי שלו בחיים מוזנח בגלל איזשהו פרט.

אברך א' בכולל טיפוס מנחם הנז' הראה לי פעם מחברת נפלא שכ' על איזשהו סוגיא שלומד בלילה, ושאלתי אותו אם גם על הנלמד בכולל כ' וענה שלא, כי א''א לו להתרכז בשתי סוגיות כאחת, ואמרתי לו שא''כ אולי יתרכז רק בלימוד הכולל ובשעות הלילה ילמד בקיאות, וכך ירוויח סדר בקיאות במקום סדר מוזנח, לאחר זמן אמר לי שניסה וגילה שזה פשוט היה עצלות זה הרבה יותר נוח ללמוד טוב בלילה ולהתרשל כל היום, תלי''ת זכיתי לעורר אותו ובאמת חל שינוי בהגישה שלו.

זה לא ממש בחינה של דו פרצופים אלא שנותן כל הדגוש על על חלק לא מרכזי בחיים.

מענין לענין באותו ענין שייך גם דו פרצופים בחיים האמיתיים, היה לי למשך תקופה חברותא מעיר אחר על הטלפון והרגשתי ההרגש הנ''ל.

למעיישה מה שצריכין ליזהר הוא, שזה נפלא להוסיף עוד דברים ללמוד מ''ב ללמוד בקיאות וכו' אבל בכל אופן עיקר הדגוש צריך להיות על העסק העיקרי בחיים, ואם אתה לא מצליח בלימוד עיון אל תמשיך בסדר מוזנח אלא שב ללמוד בסדר א' באופן אחד, אם אתה אוהב הלכה ולא מתחבר לגמ' שב ללמוד הלכה, וגמ' תלמד בלילה.​
 
נערך לאחרונה:
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
חזור
חלק עליון