פורים בן כרך להוציא בן עיר בקריאת המגילה (1 צופה)
- מתחיל חוט מבקש תורה
- תאריך התחלה
-
- תגים
- הלכות פורים פורים
הפמ"ג שם נקט שיוצא בדיעבד. והמ"ב שם ס"ק ח' הזכיר את שניהם. ובשעה"צ הביא את דעת הגר"א.
ולכאורה זה תלוי בפלוגתת הירושלמי והבבלי והראשונים בדין בן עיר שבא להוציא יד"ח בן כרך. ודעת תוס' יבמות יד. והראשונים בריש מגילה הרשב"א והריטב"א שלא יד"ח כיון שאינו מחוייב בדבר. ובדעת רש"י פליגי עיין בשו"ת גינת ורדים ח"א סימן יב שכ' בדעתו שבן עיר מוציא בן כפר אף שאין זמנן שווה וכך גם נקט בפמ"ג תרפח משב"ז סק"ב בדעת רש"י. אמנם בריטב"א שם כ' הסבר לגבי בני כפרים.
ומכל מקום מדברי הראשונים הנ"ל (תוס' רשב"א ריטב"א) שכתבו בסתמא שבן כרך אינו מוציא לבן עיר מבואר כהפר"ח. (אמנם במאירי מגילה יד. מבואר כפר"ח דבני כרכים שקראו ביד לא יצאו דזמנו של זה לא כזמנו של זה עיין שם).
משנה אחרונה סימן תרפח אות כד
אם בן ט"ו יכול לקרוא לבן י"ד, וכן להיפך
[משנ"ב סק"ח] כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת, וּכְרַכִּים שֶׁאֵינָם מֻקָּפִים חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בְּי"ד. מִי שֶׁדִּינוֹ לִקְרֹא בְּט"ו אֵינוֹ יָכוֹל לִקְרֹא וְלִפְטֹר לִבְנֵי י"ד בְּי"ד, וְכֵן לְהֵפֶךְצז, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב עַתָּה בַּדָּבָר [פְּרִי חָדָשׁ]צח. וְהַפְּרִי מְגָדִים כָּתַבצט, דִּבְדִיעֲבַד אִם בֶּן כְּרַךְ קָרָא לְבֶן י"ד בְּי"ד, יָצָא.
(כד) מדברי המשנ"ב ברורה מבואר שלכו"ע פרוז אינו יכול להוציא בן כרך בט"ו, אלא שנחלקו הפר"ח והפמ"ג אם בן כרך יכול בדיעבד הוציא פרוז בי"ד. ובביאור מחלוקתם כתב השעה"צק, כי הנה בירושלמי מסתפק אם בן כרך יכול להוציא בן עיר בי"ד, ושורש ספק הירושלמי, האם בן הכרך נחשב כאינו בר חיובא בי"ד משום שדינו לכתחילה לקרוא בט"ו, או שהואיל ובדיעבד הכל יוצאים בקריאה בי"ד יש להחשיבו כבר חיובא, והירושלמי לא פשט הספק. והנה דעת הפר"ח שהבבלי חולק על הירושלמי וסובר שבן כרך אינו יוצא בי"ד אפילו בדיעבדקא, ומכיון שכן סובר הפר"ח, שלדעת הבבלי פשיטא שבן כרך נחשב אינו בר חיובא בי"ד ואינו יכול להוציא פרוז. אבל הפמ"ג סובר שגם הבבלי מודה לירושלמי שבדיעבד בן כרך יוצא בי"דקב, ונמצא שספק הירושלמי הוא גם אליבא דהבבלי, וכיון שהירושלמי לא פשט הספק, נוקטים עפ"י הכלל שספק דרבנן לקולא.
אם בן ט"ו יכול לקרוא לבן י"ד, וכן להיפך
[משנ"ב סק"ח] כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת, וּכְרַכִּים שֶׁאֵינָם מֻקָּפִים חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בְּי"ד. מִי שֶׁדִּינוֹ לִקְרֹא בְּט"ו אֵינוֹ יָכוֹל לִקְרֹא וְלִפְטֹר לִבְנֵי י"ד בְּי"ד, וְכֵן לְהֵפֶךְצז, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב עַתָּה בַּדָּבָר [פְּרִי חָדָשׁ]צח. וְהַפְּרִי מְגָדִים כָּתַבצט, דִּבְדִיעֲבַד אִם בֶּן כְּרַךְ קָרָא לְבֶן י"ד בְּי"ד, יָצָא.
(כד) מדברי המשנ"ב ברורה מבואר שלכו"ע פרוז אינו יכול להוציא בן כרך בט"ו, אלא שנחלקו הפר"ח והפמ"ג אם בן כרך יכול בדיעבד הוציא פרוז בי"ד. ובביאור מחלוקתם כתב השעה"צק, כי הנה בירושלמי מסתפק אם בן כרך יכול להוציא בן עיר בי"ד, ושורש ספק הירושלמי, האם בן הכרך נחשב כאינו בר חיובא בי"ד משום שדינו לכתחילה לקרוא בט"ו, או שהואיל ובדיעבד הכל יוצאים בקריאה בי"ד יש להחשיבו כבר חיובא, והירושלמי לא פשט הספק. והנה דעת הפר"ח שהבבלי חולק על הירושלמי וסובר שבן כרך אינו יוצא בי"ד אפילו בדיעבדקא, ומכיון שכן סובר הפר"ח, שלדעת הבבלי פשיטא שבן כרך נחשב אינו בר חיובא בי"ד ואינו יכול להוציא פרוז. אבל הפמ"ג סובר שגם הבבלי מודה לירושלמי שבדיעבד בן כרך יוצא בי"דקב, ונמצא שספק הירושלמי הוא גם אליבא דהבבלי, וכיון שהירושלמי לא פשט הספק, נוקטים עפ"י הכלל שספק דרבנן לקולא.
וזה סותר למש"כ הפמ"ג בסימן תרצ"ב והובא במ"ב שם ס"ק טז דספיקא דדברי קבלה לחומרא.
וז"ל המ"ב: "כתב הפרי מגדים ספק אם קרא את המגילה, אפשר דלא אמרינן בזה ספקא דרבנן לקולא משום דהוא דברי קבלה". ע"כ.
(ולכאורה כש"כ בספיקא דדינא שהוא חמור טפי).
- הודעות
- 94
- תודות
- 235
- נקודות
- 30
מה הדין להלכה?
הן בן כרך להן עיר והן להיפך בשנה זו?
הן בן כרך להן עיר והן להיפך בשנה זו?
סב"ל.
השאלה אם צריך לחזור ולקרוא בלי ברכה
- הודעות
- 94
- תודות
- 235
- נקודות
- 30
לכתחילה בכזה שנה אין לבן כרך לשמוע מגילה מבן עיר???
השנה ברור שאין בעיה, כולם קוראים באותו זמן.
ר' שריה דבליצקי כותב
שגם השנה אין לבן כרך להוציא בן עיר
שקריאת מוקפים בער"ש אינה אלא מדרבנן ופרזים חיובם מדברי קבלה
ואין דרבנן מוציא דברי קבלה
אבל בן עיר יכול להוציא בן כרך.
- הודעות
- 94
- תודות
- 235
- נקודות
- 30
מידיעה?
מישהו אמר לי שיתכן שלכתחילה עדיף שיקרא לבד
מעתיק מדוה"מ
אם בן ירושלים יכול להוציא בן עיר בקריאה, [המדובר בפורים המשולש].
מחמיר.
מקראי קודש (פורים סי' נ"א).
ישועת משה (ח"ג סי' נ"ו) – "אף בפורים המשולש אין לפרוז לעלות בשחרית בע"ש ארביסר לשמוע מגילה ע"י הכותל המערבי".
תשובות והנהגות (ח"ג סי' רל"ט אות ב') – "ומצדד אני עוד, לדברי המ"ב ועוד פוסקים שבני כרכים אינם כבן עיר וחיובם בע"ש כשחל בשבת בציבור דוקא, חזינן דלבני כרכים אין חיובם השנה כבן עיר רק חיוב שונה, ויש לומר שדקדקו לשנות לחייב רק בציבור ולא ביחיד, לקיים דברי חז"ל שזמנו של זה אינו כזמנו של זה, ושינו החיוב דט"ו השנה בע"ש כבן כפר לבד ושפיר אינו כבן עיר, ובחיוב בכפר קיל שמבואר בגמרא מגילה (יד א) שאם שוב נמצא בי"ד בעיר קורא עמהם. ומעכשיו אם כנים הדברים, הנה חיוב בן עיר מדברי קבלה הוא כבכל השנים, אבל בן כרך חיובו מדברי קבלה הוא בשבת, וחז"ל עקרו את החיוב והוא כבן כפר לבד, ויש לומר שאם עוזב את הכרך בליל ששי לאחר שמיעת המגילה לעיר לחוג שם, והוא בערב שבת בעה"ש בעיר, הנה חיובו תמיד מדברי קבלה הוא כבן עיר, ויש לומר שבכה"ג לא יצא יד"ח המגילה כששומע בכרך, שהבעל קורא חיובו הוא מדרבנן וקיל מחיובו כבן עיר כיון שיהיה שם בעמוד השחר, ואם כן אינו יוצא יד"ח המגילה בלילה כלל שאינו בן חיובא כמוהו. מיהו יש לצדד כיון דמגילה בלילה מדרבנן, אין נ"מ בין בן כרך לבן עיר, וכדמצינו לענין ציבור דדעת הרשב"א והר"ן דבלילה אי"צ ציבור. וכ"ז צ"ב, ולהעיר באתי".
פסקי תשובות (אות ט"ו) – "ובס' טורי אבן (מגילה ה' ע"א) שלפי דברי רבה (בגמ' שם) שהטעם שאין קוראין את המגילה בשבת הוא משום גזירה שמא יעבירנו, אין הקריאה לבני המוקפים ביום שישי מדברי קבלה אלא מדרבנן. ולפי"ז יש להקפיד שבן עיר פרוזה לא יצא ידי חובתו ע"י שמיעת המגילה מבן כרך (אבל בן עיר פרוזה יכול להוציא בן כרך ידי חובתו), ואם לא הקפיד על כך ושמע הקריאה מבן כרך, לכתחילה יקרא שוב את המגילה בלי ברכה".
מיקל.
הגריש"א זצ"ל (שבות יצחק ח"ז קונ' בדיני פורים המשולש עמ' קפ"א, אשרי האיש או"ח ח"ג פרק מ"ט אות י"ב) – "בשנה שחל פורים המשולש, בן עיר מוציא בן כרך ידי חובה בקריאת המגילה כי שניהם חייבים ביום י"ד. וכן בן כרך יכול להוציא בן עיר".
חוט שני (שבת ח"ד עמ' שס"ד) – "כיון שתקנו חז"ל שכשחל ט"ו בשבת בני הכרכין קורין המגילה בי"ד, א"כ גם מי שלא יהיה בכרך בשבת חייב לקרוא מגילה וליתן מתנות לאביונים בי"ד בתורת ודאי, ואף אי נימא דבכה"ג נפטר מט"ו ופטור מסעודת פורים [עי׳ בסמוך מש"כ בזה], מ"מ בקריאת המגילה ומתנות לאביונים חייב בי"ד, דאחר שתקנו חז"ל שבני הכרכין קורין בי"ד הרי כולם חייבים בקריאה זו, וגם מי שלא יתחייב בפורים בט"ו, ולפי"ז יכול גם להוציא אחרים ידי חובתן".
שלמי תודה (פורים סי' ל"ט אות א') – "מיהו אף דיכול בן הכרך להוציא את בן העיר בקריאת י"ד בערב שבת, כיון דשניהם חייבים בקריאה היום, מ"מ לענין ברכת 'שהחיינו' שמברכים ביום, אפשר שלא יוציא בן הכרך את בן העיר, אלא יברך בן העיר בעצמו ברכה זו, דהרי כתב המ"ב בסי' תרצ"ב סק"א בשם הפוסקים ...".
הגרח"ק זצ"ל (מישרים אהבוך עמ' רמ"א אות כ"ד) – "שאלה: האם בפורים המשולש שקוראים הכרכים והמוקפים בזמן אחד, יכול מוקף להוציא ידי חובת קריאת המגילה את הפרוז. אנא ישיבנו רבינו שליט"א. תשובה: יכול".
מיקל במקום הצורך.
הלכות חג בחג (הע' י').
הגר"י רובין שליט"א (שמעתי).
יש לחלק בין מגילה בלילה [דרבנן] או מגילה ביום [מדברי קבלה].
הגר"ש מילר שליט"א (קול יעקב גליון קכ"ב עמ' ב') – "דעכ"פ בלילה ודאי יש להקל לבן כרך להוציא בן עיר, דבלילה י"א דגם חובת הבן עיר אינה מדברי קבלה אלא מדרבנן (כמש"כ השעה"צ סוף סי' תרצב)".
מראי מקומות – תשובות והנהגות (ח"ג סי' רל"ט אות ב', לשונו מובא לעיל).
הגרח"ק זצ"ל (מעשה כהן, מגילת אסתר אות רי"ד) – "לחזו"א שבפורים המשולש יום ו' למוקפין זהו זמנם למגילה האם מוקף מוציא פרוז י"ח מגילה. תשובה: כן (יכול להוציא)".
הגרח"ק זצ"ל (מעשה כהן, מגילת אסתר אות רט"ו) – "בנ"ל מהו להיפך שיוציא בן עיר לבן כרך במגילה דיתכן שאף ביום ו' הם ב' חובות, (א.ה. השאלה נשאלה משום שאת"ל בנ"ל דלא מהני משום דבני העיר חיובם מדברי קבלה כאן עדיף). תשובה: כנ"ל".
הגרח"ק זצ"ל (מעשה כהן, מגילת אסתר אות רט"ז) – "בנ"ל צ"ב דלבן כרך זה חובה רק מדברי רבא והבן עיר מחוייב בי"ד מדברי קבלה. תשובה: כולם דרבנן".
הגרח"ק זצ"ל (מעשה כהן, מגילת אסתר אות רי"ח) – "בליל פורים המשולש תשס"ח שאלתי מי שקרא מגילה בב"ב ואח"כ עלה בדעתו ליסע לשבת לירושלים האם צריך לקרוא שוב מפני חובת השלמת השבת דירושלים דלא כיוון אלא לחובת ב"ב. תשובה בע"פ: השנה כולם בחוב אחד ואי"צ לקרוא שוב".
פסקי תשובות (הע' קי"ח) – "וישל"ע אם קפידא זו חלה ג"כ על הקריאה בליל פורים, דגם בזמנו אינו מדברי קבלה אלא מדרבנן כמובא בשע"ת סי' תרפ"ז סק"א בשם נוב"י, ואולי יש להחמיר משום חד דרבנן ותרי דרבנן".
זה דברי ר"ש דבליצקי
ומקורו מדברי הטו"א שם
בעיקרון הייתי מחלק בין לילה ליום, אבל לא משמע.
מה יש לך לומר?
אני ר"ל שכמו שבבלי פי' הפמ"ג דזמנו של זה לא כזמנו של זה, היינו רק לכתחילה אבל בדיעבד יצא. כך נעמיד את הספק בירושלמי לענין לכתחילה, אבל בדיעבד לעולם היה פשוט לירושלמי שיד"ח. אמנם כל זה א"ש מה שהורה הפמ"ג שיוצא בדיעבד. אבל עדין צ"ע מדוע כ' שספק הירושלמי (שמיירי בלכתחילה) אזלינן לקולא.
חברים מקוונים לאחרונה
- קלונימוס הכהן
- הספרן
- בליש
- איש יהודי
- גרינפלד
- כתב מרדכי
- יקותיאל יודא
- איכא דאמרי
- והב בסופה
- יואל שילה
- אברהם העברי
- איש אשכולות
- שמעון
- ישי הכהן
- מה חובתו בעולמו
- בן צבי
- צריך עיון
- צביקה שטרן
- הלוי
- פסיק פומיה
- עול תורה
- חפץ בחיים
- נועם
- מה ידידות
- ישראל קריבוס
- אליהו
- אמרי שפר
- יהודי
- דורש ומבקש
- ברזילאי
- דוד המלך
- היושב בישיבה
- שלומי
- מבקש תורה
- בעלזער
- קרנש
- יאשע בער
- עמך
- בקופא דמחטא
- ישמח לב
- צפנת פענח
- חיים למוצאיהם
- הספר
- היא אוצרו
- אבקש
- MMH
- מתקרב
- ללמוד וללמד
- מידה טובה
- מתחילים מחדש
- חייב לדבר
- עובדיה יאיר
- אוצר המועדים
- ללמוד התורה
- הצעיר שבחבורה
הודעות מומלצות
משתמשים שצופים באשכול הזה
נושאים דומים
הלכות קריאת התורה
בעל קורא שנגע בס"ת באמצע הקריאה, יכול להוציא יד"ח?