בירור והנהגה | פורום אוצר התורה בירור והנהגה | פורום אוצר התורה

בירור והנהגה

דבר היושר

משתמש רגיל
פרסם מאמר
הודעות
186
תודות
557
נקודות
116
רבותינו מעתיקי השמועה העמידו לנו שני סוגים של הכרעות, הראשון, הוא הכרעות שיש בהם בירור, דהיינו שהם מבררים [לכאורה ואינו כן כפי שאבאר בסמוך] שהתרחשה המציאות כפי צד מסוים ולא כפי שהעמיד הצד האחר, והשני הוא ההכרעה שאינה אלא כי אם הנהגה בעלמא, דהיינו שאף על גב שלא התבררה לנו המציאות ההיסטורית, מכל מקום הורתה לנו התורה כיצד להתנהג כהצד האחד ומאידך להתעלם מהצד השני, ועל פי זה התהלכו רבותינו ודנו בכל פרשה ופרשה, האם יש בה בירור או שמא אינה אלא הנהגה בעלמא, הנה ידועה התמיהה בשער בת רבים מהו החילוק בין בירור להנהגה, הרי כל בירור אינו בטוח ומוברר לנו שכך באמת התרחש בפועל באותו הזמן, שהרי לכאורה המציאות שהתרחשה במקרה הנידון כבר אינה קיימת, ואין לנו דרך אמיתית וברורה לברר באופן ש"נדע" מה באמת התרחש שם, אלא באופן שננהיג ונתלה שכך באמת היה שם וזהו כבר לא נקרא "בירור" אלא "הנהגה" אז מהו החילוק השורשי בין אותם שני הכרעות.
אני חיוותי את דעתי במאמר שבצד הפורום.
ועל כל פנים אשמח לשמוע מהי דעתכם.
בברכה.​
 
האם יש בה בירור או שמא אינה אלא הנהגה בעלמא, הנה ידועה התמיהה בשער בת רבים מהו החילוק בין בירור להנהגה, הרי כל בירור אינו בטוח ומוברר לנו שכך באמת התרחש בפועל באותו הזמן, שהרי לכאורה המציאות שהתרחשה במקרה הנידון כבר אינה קיימת, ואין לנו דרך אמיתית וברורה לברר באופן ש"נדע" מה באמת התרחש שם, אלא באופן שננהיג ונתלה שכך באמת היה שם וזהו כבר לא נקרא "בירור" אלא "הנהגה" אז מהו החילוק השורשי בין אותם שני הכרעות.
לטעמך א"א להכריע כלום והכל זה רק הנהגה מה שודאי אינו נכון אלא הכרעה היא שנקט כצד כזה כי כך הכריעה והנהגה היא שאע"פ של הכריעה כצד מסוים נהג כצד מסוים.
 
לטעמך א"א להכריע כלום והכל זה רק הנהגה מה שודאי אינו נכון אלא הכרעה היא שנקט כצד כזה כי כך הכריעה והנהגה היא שאע"פ של הכריעה כצד מסוים נהג כצד מסוים
אז למעשה אין שום הבדל, ומה הועלת בדבריך?
 
לטעמך א"א להכריע כלום והכל זה רק הנהגה מה שודאי אינו נכון אלא הכרעה היא שנקט כצד כזה כי כך הכריעה והנהגה היא שאע"פ של הכריעה כצד מסוים נהג כצד מסוים.
אתמהה.
וכי הנהגות בממון אינם מכריעות כמו צד מסוים, אלא אומרות סתם כך רק לנהוג אותו, וכי קא סלקא דעתך למר הכי.
 
לא הבנתי איזה הנהגות בממון אתה מדבר.
רוב המשפטים שנפסקים בממונות הם הנהגות גרידא.
כגון יחלוקו דלפי חלק נרחב מהראשונים הוא דין פשרה בלבד [ואף התוס' בריש ב"מ הידוע כהקיצוני ביותר כבר דקדק בדבריו הגרא"ו דגם לשיטתו זהו דין הנהגה גרידא].
וכן כל דאלים גבר [דגם לפי הרא"ש שגם כן ממוקם בתחילת ב"מ ידוע לבאר שאין זה סיבת ההכרעה דהא הנה הרא"ש גופיה כתב שבמקום כזה הסתלקו הבית דין].
וכן שודא דדייני, המוציא מחברו עליו הראיה, חזקת מרא קמא וכו' וכו'
ובעזהי"ת אעלה בפורום את משנתי בכל העניינים הנ"ל ועוד, אבל רק אם תהא השתתפות מינמלית בתוכן הדברים [כוונתי למאמרים שבצד הפורום, שכבר העליתי בהם שני מאמרים והחברים לא כל כך רצו להגיב].
בברכה.
 
רוב המשפטים שנפסקים בממונות הם הנהגות גרידא.
כגון יחלוקו דלפי חלק נרחב מהראשונים הוא דין פשרה בלבד [ואף התוס' בריש ב"מ הידוע כהקיצוני ביותר כבר דקדק בדבריו הגרא"ו דגם לשיטתו זהו דין הנהגה גרידא].
וכן כל דאלים גבר [דגם לפי הרא"ש שגם כן ממוקם בתחילת ב"מ ידוע לבאר שאין זה סיבת ההכרעה דהא הנה הרא"ש גופיה כתב שבמקום כזה הסתלקו הבית דין].
וכן שודא דדייני, המוציא מחברו עליו הראיה, חזקת מרא קמא וכו' וכו'
ובעזהי"ת אעלה בפורום את משנתי בכל העניינים הנ"ל ועוד, אבל רק אם תהא השתתפות מינמלית בתוכן הדברים [כוונתי למאמרים שבצד הפורום, שכבר העליתי בהם שני מאמרים והחברים לא כל כך רצו להגיב].
בברכה.
ומאידך הנה לפנינו סוגיות רבות הנקראות כבירור.
למשל עדים, אנן סהדי, חזקת אומדנא, שטר, ואלי גם הודאת בע"ד [כמדומה להחזו"א].
 
לא הבנתי איזה הנהגות בממון אתה מדבר.
סליחה עכשיו ראיתי את המאמר ואיני מבין כלל הקושיא בממון ההכרעה היא תמיד רק לפי מה שלפנינו אצל מי אנו רואים את הממון מוחזק וכשאין אנו רואים אחד מהם מוחזק נאמר דין פשרה המילה הנהגה בממון אינה נכונה כי לאחר הפשרה הממון הוא ודאי ואכמ"ל.
 
סליחה עכשיו ראיתי את המאמר ואיני מבין כלל הקושיא בממון ההכרעה היא תמיד רק לפי מה שלפנינו אצל מי אנו רואים את הממון מוחזק וכשאין אנו רואים אחד מהם מוחזק נאמר דין פשרה המילה הנהגה בממון אינה נכונה כי לאחר הפשרה הממון הוא ודאי ואכמ"ל.
המילה 'הנהגה' היא ההגדרה הכי מדויקת לפסקים הנ"ל.
דהא הנה הגע עצמך דאין לקרותה כ'פשרה' שהרי זהו מצב הממון במציאות, ואין זוהי סתם פשרה בין הטוען והנטען אלא שזוהי המציאות והמצב הנמצא לפנינו.
ואין לקרותה כ'הכרעה' דהא הנה אם יבואו עדים הממון יחזור לבעליו, ומשמע שאין זה הכרעת פסק הדין, שהרי הדין משתנה בהתאם לחוזק אחד מהצדדים, וכעין זה לא קרוי 'הכרעה'.
ואין לקרותה כ'בירור' שהרי אין כל קשר בין הפסק ההלכתי של ההנהגות [כגון המוציא מחברו עליו הראיה וכו'] למציאות ההיסטורית שהתרחשה בזמנו אלא היא מעמידה רק את המצב העכשווי, כפי הנסיבות העבדיות הקיימות לפנינו ומתהוות בשטח, וכעין זה לא קרוי 'בירור'.
ועל כרחך דוק ותשכח שההגדרה הכי מדוייקת להפסקים ההלכתיים במצב כזה הוא 'הנהגה'.
 
נערך לאחרונה:
סליחה עכשיו ראיתי את המאמר ואיני מבין כלל הקושיא בממון ההכרעה היא תמיד רק לפי מה שלפנינו אצל מי אנו רואים את הממון מוחזק וכשאין אנו רואים אחד מהם מוחזק נאמר דין פשרה המילה הנהגה בממון אינה נכונה כי לאחר הפשרה הממון הוא ודאי ואכמ"ל.
וחוץ מכך במחמכ"ת.
גם אם כבודו צודק לא הובנו מדבריו מה החילוק המהות בין הכרעות הבירור להכרעות ההנהגה.
בברכה.
 
המילה 'הנהגה' היא ההגדרה הכי מדויקת לפסקים הנ"ל.
דהא הנה הגע עצמך דאין לקרותה כ'פשרה' שהרי זהו מצב הממון במציאות, ואין זוהי סתם פשרה בין הטוען והנטען אלא שזוהי המציאות והמצב הנמצא לפנינו.
ואין לקרותה כ'הכרעה' דהא הנה אם יבואו עדים הממון יחזור לבעליו, ומשמע שאין זה הכרעת פסק הדין, שהרי הדין משתנה בהתאם לחוזק אחד מהצדדים, וכעין זה לא קרוי 'הכרעה'.
ואין לקרותה כ'בירור' שהרי אין כל קשר בין הפסק ההלכתי של ההנהגות [כגון המוציא מחברו עליו הראיה וכו'] למציאות ההיסטורית שהתרחשה בזמנו אלא היא מעמידה רק את המצב העכשווי, כפי הנסיבות העבדיות הקיימות לפנינו ומתהוות בשטח, וכעין זה לא קרוי 'בירור'.
ועל כרחך דוק ותשכח שההגדרה הכי מדוייקת להפסקים ההלכתיים במצב כזה הוא 'הנהגה'.
בממון אני אף פעם לא דן מה היה אלא רק איך הממנן מוחזק ולפעמים מה שהיה פעם מראה לי איך הממון מוחזק עכשיו.
 
בממון אני אף פעם לא דן מה היה אלא רק איך הממנן מוחזק ולפעמים מה שהיה פעם מראה לי איך הממון מוחזק עכשיו.
מה זאת אומרת.
ברור שזהו עיקר הנידון בבית דין, שהרי מי שהוא הבעלים והוא זה שזכה בו באופן חוקי [על ידי שמכרו לו, נתנו לו, הורישו לו וכו' וכו'] הממון שייך לו בכל מצב, ואפילו אם המוחזק יזכה בו מצד זכויות המשפט [וכלשונך 'איך שהממון עומד כיום'].
אם יפתיעו לפתע שני עדים ויעידו לטובת שני המוחזק הממון ישוב לבעליו.
ואף שבאופן עקרוני [ואף באופן משפטי] הוכרע הממון כאחד מהצדדים.
נ.ב. אשמח אם תדבר באופן קצת יותר מובן כי אני ממש צריך להתאמץ כדי להבין את כוונתך.
 
לא הבנתי את מסקנתך במאמר.
אשמח אם תבארו קצת יותר.
אם אתה בעניינים שם אוכל לתמצת לך בקצרה.
בירור - אל תקרי 'בירור' אלא 'ברור' [וכיון שזהו מוברר לנו כיום נוצר כוח תפיסה בהממון מכוח ההבררה הזו].
הנהגה - כיון שיסוד הבעלות מבוסס על התייחסות בני אדם, ממילא באופן שאין לנו ידיעה כיצד להתייחס אל הממון אז יש תוקף להנהגה מחמת שממנ"פ אין התיחסות מיוחדת לממון, ואנו יכולים לנהוג בו כפי איך שנראה שצריך להתנהג.
 
התבוננתי שוב בקושיא שפתחתי בה את האשכול, וכן במה שכתבתי על ענין זה כאן.
והגעתי למסקנא ברורה שצריך להרחיב בדברים מעט יותר,

אני רוצה להתחיל בשאלה עוד יותר שורשית מהו באמת החילוק בין אופני ההכרעות של 'בירור' (עדים, שטר, אומדנא וכו') ל'הנהגה' (המוציא מחברו עליו הראיה, יחלוקו, כל דאלים גבר וכו') הרי לעולם אין לנו באמת דרך להבריר את מצבו האמיתי של הממון, שהרי המציאות ההיסטורית לולי ראייתם של בית דין עצמם (וגם זה לא יעזור כמבואר ברשב"א ב"ק צ:) אין לה שום אופן להתגלות עד כדי בירור, שהרי אותה ההתרחשות אבדה ואיננה, ואנחנו בסך הכל באים לדון את מצבו של הממון איך הוא אמור להיות נידון בעת הזאת, כפי איך שנראה להנהיג ולומר, ואם כן מה יעזור לנו האם זה שני עדים, או שזה רק מוחזק, האם זה שטר ממש, או שזה רק מיגו, הרי תמיד אין לנו דרך לברר מה קרה במציאות והסיפור הנידון שהרי זה התרחש כבר, ובגלל מה יהא סיבה להאמין לעדים, מה זה מענין אותנו מה שהעידו, וכי אז התקיימה אצלנו המציאות ההיסטורית יותר?!

וגם אם אנו מבינים את כל זה, איך ניתן להגדיר את כל הפסקים הללו כשני קטוגריות של 'בירור' ו'הנהגה' הרי תמיד אין לנו יכולת לרדת לעצם ההתרחשות והסיפור שאנו דנים בו.

והנראה בעיני שהחילוק בין קטוגריית ה'בירור' לבין ה'הנהגה' הוא במי ועל מי ההכרעה, האם זהו דין בהחפצא, שהתקיים לו כוח תפיסה בחפץ עתה, ולכן יש לו זכות וכוח להחזיקו, או האם זהו דין בהגברא, שניתן לו כוח להחזיק מחמת המצב המתהווה, ש'בירור' זהו דין בחפצא, שמתקיים בו כוחו של הבעלים ולכך הוא יכול לתפסו, וכן הוא שמו 'בירור' מלשון 'ברור' היינו שהוא מוצא ומחוץ להספק וזהו נובע משורש שמשמעותו להביא לדבר לידי הבהרה והוצאה מכל ספק, ואילו הנהגה זהו דין בגברא, שלאור הנסיבות הנוכחיות והמתפתחות (מצד הגברא) ניתן לגברא יכולת להחזיק בחפץ.

ושימו לב, שזהו אופני ה'בירור' ששנינו בש"ס כדוג' 'עדים' ו'שטר' ו'אנן סהדי' 'ביטול ברוב', הם עוסקים בהחפצא של הממון, שהעדים מייעדים את החפץ לפלוני, והשטר גם כן התייחסותו למי החפצא המונח לפנינו שייך, ואילו 'יחלוקו' 'המוציא מחברו עליו הראיה', הדגש הוא על הגברא, שהוא מחזיק ובזכות החזקת הגברא יש לאותו הגברא זכות להמשיך להחזיק בו, וכן הוא בדין היחלוקו, שהרי שניהם אוחזים בטלית, ולכן כדי להעמיד ולקיים את טענותיהם והמציאות שבה אנו נמצאים, אנו מחוייבים לחלוק בינהם.

בקיצור בירור זהו הכרעה בהחפץ שמתקיים לו כוח בו, והנהגה זהו דין בהגברא שיש לו זכות להמשיך בבעלות על החפץ, לאור הנסיבות הנוכחיות המתפתחות.
 
חזור
חלק עליון