ביטויים בלי מקור ברור - אימרות מחז"לות [אימרות חדשות שנעשו עם הזמן מחז"ל]

[תורה תמימה]

הביטוי "אין נביא בעירו".
היעב"ץ (אבות פ"ג מט"ו) והחתם סופר (חו"מ סי' כב) מביאים אותו בשם "אמרו חז"ל". אבל לא נמצא.

 

[תורה תמימה]

הביטוי "האוכל דג ביום דג ניצול מן הדג" לא נמצא בחז"ל. אבל מוזכר בשירת האבן עזרא.

 

[שר האוצר]

ושכנתי בתוכו לא נאמר אלא ושכנתי בתוכם בתוך כאו"א
הובא בספרים אין קץ אך לא נמצא מקורו

 

[וחי בהם]

ושכנתי בתוכו לא נאמר אלא ושכנתי בתוכם בתוך כאו"א
הובא בספרים אין קץ אך לא נמצא מקורו

כמדומני המקור הכי קדום זה באלשיך הק', [אמנם הרבה ספרים העתיקוהו כמאמר חז"ל].

 

[הדעת והדיבור]

הביטוי "האוכל דג ביום דג ניצול מן הדג" לא נמצא בחז"ל. אבל מוזכר בשירת האבן עזרא.

אכן אין לו מקור בחז״ל והוא מובא רק באחרונים
אמנם הראשון שמביא פתגם זה הוא שולחן לחם הפנים, (סימן רמב ד"ה הרב עמ' ג) וכך הוא כותב "ועל זה רמזו ז"ל, כל האוכל דג ביום ד"ג ניצול מד"ג, כי יום ד"ג רצונו לומר שבת, כי ד"ג עולה ז', ניצול מד"ג, מדין גהינם", משמע שמביא זאת מקדמונים שלפניו.

 

[תורה תמימה]

כמדומני המקור הכי קדום זה באלשיך הק', [אמנם הרבה ספרים העתיקוהו כמאמר חז"ל].

בספרו על התורה? איזו פרשה?

 

[הדעת והדיבור]

בספרו על התורה? איזו פרשה?

על הפסוק בתהילים פרק ע״ח פסוק ס' כותב האלשיך בפירושו על המקום:
"ויטוש משכן שילה, להיות שורה שם. ואם יאמר איש האם יאבד משכנו מפני השוטים כי אם מאס בישראל שחטאו, משכנו מה חטא להחריבו, לזה אומר אל יעלה על רוחך כי הוא יתברך מכין מושבו בבית או באהל כי אם "באדם" כי היכל ה' המה. וזה מאמרו יתב' באומרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח) כי בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, כי לא באהל ובמשכן עושה ית' מושב לו, כי אם באנשים אם שלמים וראויים המה, אך אם יעברו רצונו יטוש בית מקדשו כי גם בעשותם רצונו לא מהמשכן עושה מושב כי אם מהאדם. וזהו אומרו "ויטוש משכן שלו"תדע למה הלא הוא כי "אהל שכן באדם"הוא ולא בעצים"

 

[אוראל סולטן]

הביטוי "אין נביא בעירו".
היעב"ץ (אבות פ"ג מט"ו) והחתם סופר (חו"מ סי' כב) מביאים אותו בשם "אמרו חז"ל". אבל לא נמצא.

ספק גדול. יש אומרים כי הוא לא מהמקורות היהודים, וי"א שכן, וי"א שהאברבנאל כתבו.

ועין בספר 'מגדולי ישראל' - עמוד 147 הערה 5, ובספר 'להעיר להורות ולהשכיל - ג', עמוד 108, שם מרחיבים בנושא בפירוט.

 

[געגועים]

הביטוי "אין נביא בעירו". היעב"ץ (אבות פ"ג מט"ו) והחתם סופר (חו"מ סי' כב) מביאים אותו בשם "אמרו חז"ל". אבל לא נמצא.

וכן: אהבת עולם למהר"ש אלגזי (עמוד עבודה ע' צה.); אהל יוסף להר"י מולכו (יו"ד סי' כט); לקוטי תשובות חת"ס חלק מכתבים מכתב ט'.

 

[איך]

הפסוק: אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם פשוט לא קיים (הביטוי נכון, אבל לפעמים כתוב על זה כמו שכתוב אני ה' וכו' - וזה לא נכון)

 

[געגועים]

הביטוי "האוכל דג ביום דג ניצול מן הדג" לא נמצא בחז"ל. אבל מוזכר בשירת האבן עזרא.

אכן אין לו מקור בחז״ל והוא מובא רק באחרונים. אמנם הראשון שמביא פתגם זה הוא שולחן לחם הפנים, (סימן רמב ד"ה הרב עמ' ג)​

וראה שו"ת מים חיים משאש או"ח סי' ק"י

 

[שלום הלוי]

יש הרבה אימרות מחז"ל או אימרות קדומות שמתייחסים אליה בחרדת קודש, ולמעשה לא היו ולא נבראו.
אני פותח אשכול זה עם אימרא אחת, אבל המטרה באשכול שכל אחד יביא את ה"טעויות" שאנשים חושבים על אימרות שהם מחז"ל וכו'.
הראשון:

המקור שדעת תורה היפך מדעת בעלי בתים?​

ראיתי בכמה ספרים שכתבו את המשפט "דעת תורה היפך מדעת בעלי בתים", וכתבו ע"ז "כמו שאמרו חז"ל".... [אפשר לראות את זה בחיפוש באוצר החכמה, זה לא בדיחה...]

למעשה אין כזה חז"ל, המקור היחיד שמצאו רמז לזה הוא מדברי הסמ"ע (סימן ג ס"ק יג) שכותב על ישיבה עם דיין שאינו יודע הלכות, וז"ל: "בתשובת מהרי"ו סימן קמ"ו כתב למהר"ש ז"ל, ואם תשמע לעצתי לא תשב אצל הקהל בשום דין, דידעת שפסקי הבעלי בתים ופסקי הלומדים הם שני הפכים, ואמרו בפרק זה בורר [סנהדרין כ"ג ע"א] כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים, לא היו יושבין בדין אא"כ היו יודעין מי ישב עמהם כו', ע"ש".

כלומר, שבחו"מ יש דינים ואנשים שלא יודעים את הדינים יפסקו אחרת מהתורה. כיון שאין להם את כללי ההלכה א"א להם לדעת ברוח הקודש, ודעת אדם, כל אדם יחשוב אחרת, וע"כ אל תשב איתם וזהו.

ולדעתי אסור לכתוב כך, כיון שדעת תורה הוא הדבר הכי מסתבר שיש בעולם, וגם דעת בעלי בתים יכוונו לדעת תורה, רק אדם יש לו נגיעות ודברים שמטים את לבו, לכן לא בהכרח יכוון לדעת תורה, וע"כ תודה לה' נתן לנו את תורתו תורת אמת, וכך אנו יודעים מה האמת בכל פעם ואין הנגיעות האישיות גורמים לנו לטעויות.

אבל לבוא ולומר "דעת תורה היפך מדעת בעלי בתים", כלומר, שתמיד ה"דעת תורה" היפך מדעת בעלי בתים, כלומר, התורה תמיד חושבת הפוך מאדם פשוט, תמיד דבריה לא מסתברים וכו', נ"ל בזיון התורה, ואין להשתמש בפתגם הזה כלל, כשאין לזה כלל מקור.

אבל כמובן, הרבה פעמים התורה אומרת הפוך ממה שהלומד חשב, ואחרי העיון יראה את אמיתית התורה, אבל מוכרח שלא תמיד המושכל ראשון כמו התורה, שהרי אין דעת בני אדם שווים, ואיך יכוון תמיד לתורה, וכן התורה הוא שכל אלוקי ולא אנושי, אבל בד"כ התורה מסתבר מאוד ומובנת מאוד.

 

[חכימא]

האימרה המפורסמת היא שדעת בעלי בתים היפך מדעת תורה, ובזה אין בזיון לתורה ח"ו אלא לדעתם של בעלי בתים.

 

[שלום הלוי]

האימרה המפורסמת היא שדעת בעלי בתים היפך מדעת תורה, ובזה אין בזיון לתורה ח"ו אלא לדעתם של בעלי בתים.

לדעתי זה לא נכון, כיון שדעת בעלי בתים נתפס כריאלי, וכשאומרים שהם תמיד חושבים הפוך מהתורה הופכים את התורה ללא ריאלית ח"ו, וההיפך הוא הנכון, רוב הפעמים דעתם שווה, ואפילו כשלא זה רק על המשכול ראשון, אבל כשמעיינים גם דעת בעלי בתים מסכים בד"כ. וזה מה שכתבתי.

 

[שלומי]

האימרה
"יותר משישראל שמרו את השבת, השבת שמרה עליהם"
האגרות משה חשב שיש כזה מאמר חז'ל
ובמחילה, המקור לזה הוא ח. נ. ביאליק

 

[צריך עיון]

אין דבר העומד בפני הרצון

[יש קצת בדומה לזה בזוה''ק]

 

[נדיב לב]

כבדהו וחשדהו

פרדס יוסף שמות פרק ד פסוק ב וז"ל: כמו שאמרו כבדהו וחשדהו (לא נמצא בשום מקום רק במסכת דרך ארץ רבה (פ"ה) לעולם יהיה כל בני אדם חשודין לפניך כלסטים והוי מכבדן כרבן גמליאל):

על הדרך מצאתי בספר הנזכר שמרבה לצטט משפטים השגורים בפי העם ומוצא לתלות מקורם בדברי חז"ל. ב"ה אשתדל בהודעות הבאות לעלותם לפורום.

כמו"כ מציין שם לכמה ספרים שדנו בנושא וז"ל: בש"ס יש הרבה היינו דאמרי אינשי, ובמדרש תלפיות [ענף היינו דאמרי אינשי דף קס"ב] מונה אותם עפ"י א"ב, וגם יש הרבה בספר מילין דרבנן [לר' פנחס שורץ] ונתיב הישר [דף ל"ג ט"א] ומפתח האגדות [לר' מרדכי צבי מרקוס], ועיין עוד בשו"ת אבני חפץ (סימן כ"ט). וגם יש הרבה שלא נמצא בש"ס ומדרשים אך שגורים הם בפי העם, ומנה אותם בספר ארח מישור הנדפס מחדש [לר' אריה גרונם גורדון] ובטח יש להם מקורים נאמנים.

 

[נדיב לב]

אעלה מדברי הספר הנזכר, ומי שיש בכוחו ללקט מהאשכול מקורות נוספים שכתבו החברים מפי ספרים וסופרים או מפי עצמם, למשפטים השגורים בפי העם ורמוזים בחז"ל, יעלה ויבוא ויישר כוחו.

פרדס יוסף שם:
ובאתי לציין רק אותם מאמרים שיד כל ממשמשים בהם, ונמצא רמז מהם בש"ס ומדרשים ורק בצורה אחרת מכפי שהם שגורים:

א) הרודף אחרי כבוד הכבוד בורח ממנו, אולי לקוח מעירובין (י"ג ע"ב) כל המחזיר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מגדולה גדולה מחזרת אחריו, וכן הוא בתנחומא (ויקרא ג):

ב) אחר כל קטטה חרטה, אולי לקוח משמות רבה [ל, י"ז] אין דבר טוב ואין שלום מתוך מריבה:

ג) אין אומן בלא כלים, אולי לקוח משמות רבה [מ, א] נגר שאין בידו ארגליא אינו נגר:

ד) בעוד הברזל חם הלמו, אולי לקוח מסנהדרין (ל"ג ע"ב) אדמוקדך יקיד זיל קוץ קרך וצלי:

ה) די לחכימא ברמיזא, אולי לקוח ממדרש משלי [כ"ב, ט"ו] לחכימא ברמיזא כורמיזא באגרוף. ו) ויחכם מכל האדם (מלכים א' ה, י"א) אפילו מן השוטים, ממדרש תהלים (ל"ד) עיין שם. ז) ההכרח לא ישובח ולא יגונה, עיין מהרש"א [חולין ז. ח"ה בגמ' ד"ה אמר ליה]. ח) טוב צפור אחד בידים ממאה בשמים, קהלת רבה [ד, ו] טבא חדא ציפרא כפותא מן מאה פרחין, ובכתובות (פ"ג ע"ב) בוצינא טב מקרא. ט) יחס בקברות בבית צרות, אולי לקוח ממנחות (נ"ג.) בר אבהן ולא בר אוריין אשא תיכליה, ועיין מה שכתבתי בפרשת וארא [אות ג ד"ה ועל דרך זה] י) כלי זיין לנצח מחרפו היא השתיקה, אולי לקוח משבת (פ"ח ע"ב) ויומא (כ"ג.), ועיין כלי יקר דברים (כ"ג, י"ד) על פסוק ויתד, ובפרדס יוסף וישב [דף תשכ"ח ד"ה ובגיטין]. יא) מאן דיהיב חיי יהיב מזונא, בתענית (ח ע"ב) איתא דכי יהיב רחמנא שובע לחיי הוא דיהיב:
יב) מי שיש לו מנה רוצה מאתים, אולי לקוח מקהלת רבה [פ"א, י"ג] על פסוק ונתתי את לבי אית ליה מאה בעי תרתי מאה, ועיין עוד קהלת רבה [ג, י] על פסוק ראיתי את הענין:

יג) מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם בשר וניתן בעצמות, בפענח רזא [פרשת בא דף ק"ד ע"ב]:

יד) סכין מסוכן ביד חכם וכל שכן ביד שוטה, תשבי [אות ס' ערך סכן]:

טו) צרת רבים חצי נחמה, אולי לקוח ממדרש רבה [דב"ר כ, כ"ב] צרה שהיא של יחיד צרה וכל צרה שאינה של יחיד אינה צרה:

טז) קבל האמת ממי שאמרו, אולי לקוח מסנהדרין (ק ע"ב) אסור למקרי בספר בן סירא עם כל זאת מילי דמעלייתא דאית בהו דרשינן:

יז) המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא, מדרש תהלים [ק"כ, ד], ועיין יד שאול [יו"ד סימן שמ"ה סעיף א'] ומה שכתבתי בזה הרבה בפרדס יוסף נח [אות מ"ז], וביתרו [אות ק"ב]:

יח) איזה כשרה בנשים העושה רצון בעלה, הובא ברמ"א (אהע"ז סימן ס"ט סעיף ז) בשם תנא דבי אליהו (רבה פ"י):

יט) המתחיל במצוה אומרים לו גמור, במדבר רבה מטות [כ"ב, ד] למה שלח פנחס אמר מי שמתחיל במצוה הוא גומר, ובסוטה (י"ג.) העושה דבר ולא גמרה ובא אחר וגמר כאלו עשאו, ועיין מה שכתבתי בזה בפרשת בשלח [אות ח]:

כ) אין אורח מכניס אורח, לא נמצא רק בבבא בתרא (צ"ח ע"ב) בן סירא לא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו, וקל מזה אורח מכניס אורח:

כא) כל הכועס כעובד עבודה זרה, בשבת (ק"ה ע"ב) איתא רק שובר כלי בחמתו, ועיין מה שכתבתי בזה בפרשת וארא [אות א ד"ה וברמב"ם]:

כב) כבד את ה' מהונך אל תיקרי מהונך אלא מגרונך, לא נמצא ורק ברש"י משלי (ג, ט) הביא זה, ועיין בית יוסף (או"ח סימן נ"ג) בשם שבלי הלקט [סימן ו], ובאר היטב (סקי"ב). והגהות הגאון ר' זלמן מרגליות על פסיקתא [פסקא כ"ה] ובתניא רבתא:

כג) אזנים לכותל, מדרש תהלים [ז, א] ורש"י ברכות [ח ע"ב ד"ה אלא]:

כד) העולם דומה לסולם זה עולה וזה יורד, אולי לקוח ממדרש רבה [במדב"ר כ, א] ותנחומא (מטות ו) ה' נוטל נכסים מזה ונותן לזה שנאמר (תהלים ע"ה, ח) זה ישפיל וזה ירים:

כה) יום ראשון אורח שני טורח שלישי סורח, בראשית רבה [כ"ב, ו] מדרש תהלים [כ"ג, ג] תנחומא (פנחס י"ז):

כו) זהב זה הב ובלעדו אין אוהב, אולי לקוח מבבא מציעא (מ"ד.) כל שהכסף בידו ידו על העליונה:

כז) ממשה עד משה לא קם כמשה, הוא הרמב"ם דלא מצינו בש"ס תנא או אמורא בשם משה:

כח) למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזיר להתירו הראשון, והביאו רבינו בחיי [פרשת שמיני י"א, ז] ובמדרש תלפיות (ענף חזיר):
ובאור החיים שמיני (י"א, ז) כתב דלעתיד לבא יעלה גרה ויחזור להיות מותר, ולא שישאר בלא גרה ויותר כי התורה לא תשתנה. ובתורה תמימה תמה על זה דלא מצינו דלעתיד לבא ישתנה טבע בעלי חיים, ובספר אור יקרות (דף מ"ז ע"ב) כתב כוונתו לדג שיבוטא עיין שם:
ובשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תתכ"ח) כתב שישראל יאכלו משמנים כאלו הותר להם חזיר, לא שיותר בשר חזיר חס ושלום, ועפ"י סוד יש שר אחד ושמו חזריא"ל והוא קטיגור ועתיד להיות סניגור, עיין שם: ובויקרא רבה [י"ג, ה] ואת החזיר זה אדום, ולמה נקרא שמו חזיר שמחזרת עטרה לבעליה וכו', ועיין עוד בקהלת רבה [א, ט] על הפסוק מה שהיה הוא שיהיה, וביפה תואר בשוחר טוב (קמ"ו) על הפסוק [תהלים קמ"ו, ז] ה' מתיר אסורים, בספר מצודת דוד טעמי המצות לרדב"ז (מצוה קפ"ה), עקרים (מאמר ג פרק ט"ז), של"ה בבית ישראל [דף ט"ו ט"ב ד"ה בית], בשם הגלאנטי, ראש אמנה (פ"ג י"ג), בפירוש יעב"ץ על פרק שירה (סוף פרק ד), פענח רזא [פרשת ראה דף ר"ו ע"א], ערכי הכינוים, זרע ברוך (פרשת תזריע), עשרה מאמרות (מאמר חיקור דין ח"ב פי"ז) ריטב"א [קידושין מ"ט ע"ב ד"ה תשעה], בני יששכר [מאמרי חודש אדר מאמר ז' אות ב], ילקוט חדש (בליקוטים סימן ל"ו), ספר נטריקן להפרי מגדים [קו י דף ל"ג ט"ד], שדי חמד (מערכת גימל אות ע"ו), יריעות שלמה על הגדה של פסח [דף רמ"ז. ד"ה בכל דור ודור], והמאסף מירושלים [שנה י"ח סימן פ סק"ב] עיין שם הרבה חדשות ומהאריכות לא העתקתי:

 

[נדיב לב]

המקור שדעת תורה היפך מדעת בעלי בתים?

אעתיק [על אחריות הקורא..] מה שסיפר פעם בהתוועדות האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל שהחסידים ברוסיה נותרו לבדם לאחר שהרבי המהריי"צ נסע משם, ופעמים רבות שנקלעו לספיקות, ורצו לשאול את הרבי אך לא היה בידם, הפתרון לכך, הוא שהיו הולכים להרב של ה'מתנגדים', מתייעצים איתו כיצד מה לעשות, ומה שהיה אומר, היו עושים הפוך...[החעה"ע, ומשם תמצאנו ב'לחיים ולברכה', עמ' 193].

נו נו...

 

[השר מקוצי]

ועשית ככל אשר יורוך לא כתוב בשום מקום.
יש בדיחה ששואלים למה כתוב ''השמר, פן, ואל הרי זה לאוים'' ולא מוזכר ''בל'' כגון בל תשחית ועוד? והתשובה פשוטה.
אבל לגופו של ענין יש בספר אוצר הידיעות של הגרי''מ שטרן שליט''א רשימת מאמרי חז''ל שלא קיימים או ששונים מהנוסח המקובל.
אמנם עד כמה שזכור לי מצאתי שם טעויות.