דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽה֑' מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם אִם־עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙ מִן־הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶ֑נּוּ.
הכתוב התחיל בלשון יחיד (אדם) וחזר ללשון רבים (תקריבו) וחזר ללשון יחיד (קרבנו).
וצ"ל שאמרו 'מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם' הוא מאמר המוסגר, והמשך אמרו 'אדם כי יקריב' הוא 'אם עולה קרבנו'.
הכתוב התחיל בלשון יחיד (אדם) וחזר ללשון רבים (תקריבו) וחזר ללשון יחיד (קרבנו).
וצ"ל שאמרו 'מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם' הוא מאמר המוסגר, והמשך אמרו 'אדם כי יקריב' הוא 'אם עולה קרבנו'.
