מאמר מחשבה - בחירת האדם הישראלי כתכלית הבריאה | פורום אוצר התורה מאמר מחשבה - בחירת האדם הישראלי כתכלית הבריאה | פורום אוצר התורה

מאמר מחשבה בחירת האדם הישראלי כתכלית הבריאה

בחירת האדם הישראלי כתכלית הבריאה - יציאת מצרים​


במעמד הר סיני הקדוש ברך הוא מתגלה על עם ישראל בנוסח "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים".
הדבר לכאורה מצריך תלמוד מאי טעמא לא התהדר הקב"ה בבריאת האדם או בקיומו, הרי היה מסתבר יותר לומר "אנכי ה' אלוקיך אשר בראתי אתכם" או כהאי גונא, דברים שיותר יחייבו את האדם המקבל את התורה להיות כפוף להוראות הנותן.

ולכאורה ביאור הדבר שבנתינת התורה הקדוש ברוך הוא בא להראות לעם ישראל שיש מטרה מיוחדת בבריאת האדם, והיינו שהאדם אינו סתם עוד איזה בריה דוגמת הינשוף או הדומה לו, האדם הוא בריה שהקדוש ברוך הוא פועל עבורו דברים מיוחדים, האדם אינו פירור אבק בעולמו של הקב"ה אלא הוא תכלית הבריאה [כמובן בכדי להשלים את הבריאה כנת' בארוכה בסה"ק דרך ה'], הוא יצור אלוקי עליון וכביכול הקב"ה "טורח" עבורו - וזה היה סמל יציאת מצרים,

כדברים האלו ניתן למצוא במהר"ל (נצח ישראל פרק י') וז"ל: "כי לא נחשבו ישראל כאשר היו במצרים, שהיה להם מציאות כלל. שאם נחשבו ישראל שהיה להם מציאות, אם כן היו ישראל זמן מה, ולא היה שם ה' נקרא עליהם, כי עדיין לא לקחם השם יתברך לעם, ואם כן אפשר שהיו ישראל בלא זה. אבל לא היו כך, ואם כן, אי אפשר שיהיו ישראל, ולא יהיה שם ה' נקרא עליהם, כמו שאמרנו. לכך אמר כי היו ישראל כעובר ששמטו הרועה מקרב אמו, כאשר הוציא אותם משם. ולא היה לישראל שום מציאות קודם זה. ומזה תדע כי אי אפשר לישראל שיהיו בלא זה כלל, שלא יהיה שם ה' נקרא עליהם. ואם כן אי אפשר שיהיה בטל דבר זה בשום אופן" ע"כ.

עוד מצינו במהר"ל (נצח ישראל הקדמה) וז"ל: "ולפיכך סבירי להו לחכמים שיש זכר ליציאת מצרים אף לימות המשיח, כי איך לא יהיה זכר לסיבה עם המסובב, כי מן המדריגה שקנו ישראל כשיצאו ממצרים קנו עוד מדריגה יותר עליונה, ואם לא שהוציאנו ממצרים, ולקח ישראל לו לעם, לא זכו לאותה מעלה עליונה שיקנו לעתיד, כי יציאת מצרים הוא סיבה בעצם אל הגאולה העתידה. ולפיכך כשהשיב בן זומא אל דברי חכמים "וכי מזכירין יציאת מצרים לעתיד, והלא כתיב הנה ימים באים וגו'", שמזה יש להוכיח שלא יהיה נזכר יציאת מצרים לעתיד. ועל זה השיבו חכמים, "לא שתהא יציאת מצרים עיקר, אלא שיהיה שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לה". וכל זה, מפני שאי אפשר שיהיה המסובב בלא הסיבה, ולכך ראוי שיהיה עם שעבוד מלכיות, זכר אל דבר שהוא סיבה אליו, והוא יציאת מצרים. ולפיכך מביא לראיה שם יעקב וישראל, שלא נעקר שם יעקב, כי שם יעקב גם כן הוא סיבה לשם ישראל, כי שם יעקב נקרא מלשון שהיה יעקב מקטין עצמו כמו עקב, ואין דבר יותר שפל מן העקב, ודבר זה הסיבה שיהיה השם יתברך מגביה אותו עד שיקרא ישראל, על שם "שרית עם אלהים ועם אנשים" (בראשית לב כח), "שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביה אותו" (עירובין דף יג:). ומפני כך ישראל גם כן נקראו בשתי שמות אלו, כי בשביל שהם מקטינים עצמם הקב"ה מגביה אותם. ומפני כך, אלו שתי הגאולות הם מתחברים ביחד כאילו הם גאולה אחת" ע"כ.

ובספה"ק קרי ליציאת מצרים "יציאה נצחית". ועניינו יציאה שבו הראה הקדוש ברוך הוא את העדפתו [כביכול] לישראל, ועדיין מחמת אותה היציאה אנחנו אל השם יתברך אשר הוציאנו משם, וקודם שהוציאנו משם הרי היינו כשאר אומות, וכדכתיב "ויהי שם לגוי גדול עצום ורב" כלו' שלא היו עם ישראל אלא גוי ככל האומות.

ומה דאיתא במגילה (כט א) "תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל, שכל מקום שגלו - שכינה עמהם. גלו למצרים - שכינה עמהם, שנאמר (ש"א ב, כז) 'הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים" יש לפרש דההבטחה לאבות גרמה אבל רק ביציאת מצרים זכו למעלה מכח עצמם ודו"ק.

ובפרק קמא דעבודה זרה (י ע"ב), איתא "קטיעה בר שלום, ההוא קיסר דהוי סנאי ליהודאי אמר לחשיבי מלכותיה, מי שעלתה נימא ברגלים, יקטענה ויחיה, או יניחנה ויצטער. אמרו ליה, יקטענה. אמר ליה איהו; חדא - דלא מצית מכלית להו, דכתיב (זכריה ב, י) "כי כארבע רוחת השמים פרשתי אתכם". מאי קאמר, אלימא דבדרינהו בארבע רוחות, לימא 'בארבע רוחות'. אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אין לעולם בלא ישראל. ועוד, קרי לך מלכות קטיעה. אמר מימר שפיר אמרת, מיהו מאן דזכי למלכא שדי ליה לקומינא הלילא, פירוש בית מלא עפר (רש"י שם). כד נקטוה ליה ואזל, אמרה ליה ההיא מטרוניתא, ווי ליה לאלפא דאזלא בלא מכס. גחון ונפל על ערלתיה, וקטעיה בשניה. אמר, יהבת מכסאי, יהבת שדי, חלפא ועברה. יצאת בת קול ואמרה, קטיעה בר שלום מזומן לחיי עולם הבא. בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים".

וכתב ע"ז במהר"ל (נצח ישראל פרק נו) דאף על פי דבמצרים לא היו ישראל מפוזרין לא קשיא כיון דבמצרים עדיין לא היה לישראל המעלה הגדולה הזו עד שיצאו ממצרים ואז לקחם השי"ת לעם וקיבלו מעלה זו.

ובאמת כבר אצל אדם הראשון מצינו דברים מעין אלו, שהרי אמר הקדוש ברוך הוא "אני מלך בעליונים ואדם מלך בתחתונים" (פסיקתא רבה עמ' קצג).
לכשתרצה זוהי משנתו של אדמו"ר הסבא מסלובודקה זיע"א, וקיצרתי במקום שאמרו להאריך.
מעתה אתי שפיר דהקב"ה בנתינת התורה אמר לעמ"י אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים - כי הקב"ה בא להורות על הקשר בינו לבין עם ישראל, הקשר האמיתי של להיות עמו, ולהיות תכלית הבריאה ומטרתה.

[שוב ראיתי בשם הרה"ק ר' שמחה בונם מפשיסחא שאמר שאם הקב"ה היה אומר "שבראתי שמים וארץ" לא היו מעיזים עם ישראל להתקרב לה' יתברך, והיו אומרים איך נבוא ונתקרב לבורא כל העולמים כשאנחנו כאלה ברואים ויצורים קטנים.
לכן הקב"ה אמר, "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" אני הוא זה אשר ירדתי עליכם עד המקום הנמוך-במצרים, כל זה עבורכם, "אני ולא מלאך" התמסרתי עליכם, אם כן יכולים אתם להתקרב עלי ולשמוע תורתי, ותמיד להיות קרובים אלי].
 
לחץ כדי להרחיב...
הדברים נפלאים אם כי לא חידד מר כדה''צ מדוע יציאת מצרים דייקא מבטאת את שעבוד הבריאה לכלל ישראל
 
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
חזור
חלק עליון