שבועות - בו"ח בחג השבועות - נועם אלימלך | פורום אוצר התורה שבועות - בו"ח בחג השבועות - נועם אלימלך | פורום אוצר התורה

שבועות בו"ח בחג השבועות - נועם אלימלך

הפקדתי ש.

משתמש רשום
הודעות
33
תודות
60
נקודות
13
בספר נועם אלימלך כתב הטעם שהתירו חז"ל בחג השבועות שלא להמתין בין בשר לחלב שיעור זמן כבשאר ימות השנה, מחמת ששבועות הוא שעת מתן תורה ואנו מראים עצמינו שאנו דומים למלאכים בשעת מתן תורה ע"י התורה.

נועם אלימלך פרשת משפטים בזה"ל-
לא תבשל גדי בחלב אמו. נראה לפרש ע"ד הרמז, דיש ליתן טעם לשבח למה נאסר לנו בשר בחלב, והמלאכים כשהיו אצל אברהם אבינו ע"ה נתן להם דוקא בשר בחלב. וגם אנחנו בחג השבועות התירו לנו חז"ל שלא להמתין אחר הגבינה השיעור כמו בשאר ימות השנה.
ויש לומר כי "בשר" רומז לגשמיות, וע"י שהצדיק אוכל הגשמיות ביחודים, הוא שואב השפעות מעולמות העליונים, ע"ד שאמרו חז"ל באשה דם נעכר ונעשה חלב, כמו כן הצדיק באכילתו, אכילתו נעשה "חלב", דהיינו השפעה נקרא ע"ש חלב, ומחמת שאין בנו כח לעשות היחוד למטה, לכן ציוה השי"ת שלא לאכול בשר בחלב, כדי שלא לערב מה ששייך למעלה עם מה שלמטה. ולא כן המלאכים שכח בידם לעשות היחוד אמיתי גמור למטה כמו למעלה, ולכן לא היו צריכין לשאוב דוקא מלמעלה, לכן אכלו בשר בחלב. וזה הטעם שהתירו לנו בחג השבועות לאכול [בשר] אחר גבינה בלא המתנת שיעור, מחמת שאז הוא שעת מתן תורה הקדושה, ואנו מראים עצמינו שאנו דוגמת המלאכים בשעת מתן תורה ע"י התורה עכ"ל.


ונבוכתי בדבריו, אם אנו דומים למלאכים ולכך התירו קצת בהרחקת בשר וחלב, מהו שלא התירו שאר דברים. ואם משום שמצינו כך אצל אברהם שנתן למלאכים בשר וחלב יחדיו, אזי למה לא הותר לאכול בשר וחלב יחדיו בשבועות, רק הותר להרחיק פחות משאר ימות השנה.
ועוד היא הנותנת אחר שחג השבועות הוא יום מתן תורה בו נתנו לאדם חוקים המבדילים אותו מהמלאכים (שלא קיבלו את התורה) הדעת לכאו' נותנת שאף נחדד את ההבדלים בין בשר ודם למלאכים.
ועוד צ"ב לפ"ד, דהנה מובא במדרש מה שהכריע לבסוף שעמ"י יקבלו את התורה ולא המלאכים, שאמר להם הקב"ה היאך אכלתם בשר וחלב אצל אברהם וא"כ צ"ב לסה"ק הנ"ל.

(נ.ב להלכה לא נפסק כך, עיין בפמ"ג א"א סי' תצד סק"ו ובמ"ב שם בזה"ל ואין להתיר בשבועות כלל כ"א כמו בשאר השנה להמתין שש שעות דוקא אחר בשר או אחר גבינה קשה". אמנם עיין בפתחי תשובה שם מביא את ד' הכל בו מטעם אחר.)
 
דברי המדרש הנ"ל הובאו בכמה נוסחאות אבל הצד השווה בכולם, שהמלאכים אכלו בשר וחלב, ובזה טען משה כנגד המלאכים ראה בזה-

במדרש [שוח"ט תהילים, ח] איתא שאמר להם ה' כשבקשו שיתן להם התורה אין אתם ראוים לקבלה, שמיד שהתינוק בא מבית הספר מביאין לו חלב ואוכל מביאין לו בשר ונוטל ידיו, ואתם אכלתם בשר וחלב, ע"כ.
ובפי' תוס' עה"ת (בראשית פרק יח פסוק ח) הובא המדרש בלשון הזו -כשעלה משה למרום לקבל התורה אמרו המלאכים לפני הקב"ה מה אנוש כי תזכרנו וכו' לתת להם התורה אמר להם משה מה לכם לדבר עלינו והלא אכלתם בשר בחלב בבית אברהם כדפי' א"ל הקב"ה יפה דברת כתוב לך את הדברים כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית: ע"כ.
ועיין עוד בשמות רבה (כ"ח, א) שירדתם אצלי ואכלתם מתוך ביתי עיי"ש.
ובחזקוני שם כתב בזה"ל -ויאכלו - נמצא באגדה שאכלו, וזהו ששנו רבותינו שאמר להם הקב"ה למלאכים תנוק הנמול בבית ישראל משמרה יותר מכם שאכלתם בשר בחלב.
 
ובמה שהערנו על סה"ק הנ"ל, מצאתי אח"ז תימוכין לדברינו מד' מרנא הבית הלוי (פרשת יתרו) שם כותב בטעם המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות, בכדי להראות הזריזות וההרחקה שבין אכילה זו לאכילת הבשר, לא כמו שעשו המלאכים שאכלו תיכף זה אחר זה, שמשום כך לא זכו לקבל את התורה אלא ישראל. הרי מדברי הביה"ל ובפרט ובעיקר מד' המדרש הנ"ל, ה"ה סתירה לסה"ק נועם אלימלך.

בית הלוי על משלי פרק ב פסוק א (ובספר הודפס בפ' יתרו) בזה"ל-
(בפסחים דף ס"ח) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה לישראל. לכאורה אינו מובן הטעם דגם בפסח יש בו מעלה שיצאו בו ממצרים וגם דעיקר הטעם אינו מובן דכי בשביל שניתנה בו תורה יהיו החיוב לאכול ולכאורה אדרבה יותר היה צריך לקיים ביום זה הך דלה'. רק הענין דביו"ט יש בו שתי מצות אחד לה' ואחד הוא לכם ור' יהושע ס"ל דצריך לקיים בו שניהם חציו לה' וחציו לכם ור' אליעזר ס"ל דהברירה ביד האדם איזו מצוה לברור או כולו לה' או כולו לכם. והנה המלאכים ביקשו שיתנו להם התורה ואמרו (תהלים ח) אשר תנה הודך על השמים מה אנוש כי תזכרנו ומשה רבינו נצחם ועיקר הנצחון היה במה שהמלאכים אינם יכולים לקיים מצות שבגוף ומש"ה בעצרת צריך לקיים המצוה דלכם מה שאין המלאכים יכולים לקיימה דהך דלה' הרי הם יכולים לקיים עוד יותר מבני אדם. ומעלה זו שיש באדם שיוכל לקיים מצוה שבגוף הועיל לו הרבה זה היום דעי"ז נתן התורה לישראל. וזהו הענין שנוהגין בעצרת לאכול מאכל חלב, ועיקר הכוונה בזה דביו"ט מצוה לאכול בשר דאין שמחה אלא בבשר ובעצרת אוכלין גם חלב מקודם כדי לקיים ההבדל והזריזות שיש בין אוכל חלב לבשר והוא הקינוח והדחת הפה כדי לקיים מצוה שבאכילה, ועיין במדרש תהלים (מזמור ח) על פסוק מפי עוללים ויונקים יסדת עוז וע"ש שמסדר הויכוח של המלאכים על נתינת התורה ולבסוף אמר וז"ל אמר הקב"ה והלא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב שנאמר (בראשית יח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ותינוק שלהם כשבא מבית הסופר ואמו נותנת לו פת ובשר וחלב ואומר היום לימדני רבי לא תבשל גדי בחלב אמו. הרי דבזריזות זו שזהירים מתערובת של בשר בחלב זכו לקבל התורה. ומכאן יצא המנהג לאכול חלב כדי להראות הזריזות וההרחקה שבין אכילה זו לאכילת הבשר ולא כמו שעשו המלאכים שאכלו תיכף זה אחר זה. וזהו כוונת הילקוט פרשת ראה (רמז תתצב) בג' מקומות כתיב לא תבשל גדי אחד לעניינו ואחד לענין תורה כו' לענין תורה מה כתיב לא תבשל גדי מה כתיב בתריה (שמות לד) ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה. א"ל הקב"ה למשה עד דסנדלך ברגלך דרוך כובי כך מלא תבשל גדי כתב לך את הדברים האלה, ולכאורה דברי הילקוט אינו מובן כוונתו כלל, רק הכוונה מבואר דהולך על דברי המדרש תהלים דמלא תבשל זכו להתורה ונצחו להמלאכים:
 
ומכח הקושיא האלימא ע"ד הנועם אלימלך מד' המדרש הנ"ל שעיקר הטענה שבה ניצח משה את המלאכים ומשום כך זכו ישראל לקבל את התורה, היתה משום בשר וחלב וסותר לד' הנועם אלימלך וצ"ב. על כן לענ"ד אפשר ליישב ולתלות ד' המדרש בפלוגתא עם הש"ס שבת פח: וכמו שנבאר.
במדרש הנ"ל מבואר שהטענה הניצחת של משה כנגד המלאכים היתה בדבר אכילתן בשר וחלב אצל אברהם. אולם בגמ' שבת פח: עולה תיאור אחר לטענות משה והמלאכים, משה מונה את עשרת הדברות אחת אחת, ומוכיח למלאכים שאינם שייכים בהם ולמה לכם תורה. אבל ענין בשר וחלב שאכלו אצל אברהם לא מוזכר כלל ואם כך לא יפלא שהמדרשים חלוקים. (וכד' הגמ' שבת הנ"ל כך גם מופיעה בילקוט שמעוני במדבר פט"ז רמז תשנב - ילקוט שמעוני תהלים פ"ח -רמז תרמא ובפסיקתא רבתי פרשה כ -שמא)

ובפרט אחר שמצאתי מש"כ בדעת זקנים (בראשית פרק י"ח פ"ח) שהמדרש הנ"ל שאכלו המלאכים אצל אברהם חלוק עם מדרש אחר שמבואר שאברהם לא האכיל את המלאכים בשר וחלב אלא נתן להם חלב ואח"כ בשר עיי"ש. (והגם שבעיקר הענין הנועם אלימלך כתב במפורש שאברהם נתן למלאכים לאכול בשר וחלב, ולא יעלה יפה כמדרש הנ"ל שלא אכלו, וגם לא יעלה יפה המדרש הראשון שהזכרנו שזו גופא טענת משה כנגד המלאכים עם זאת מצינו ללמוד שהמדרש שתלה את טענת משה הניצחת באכילת בשר וחלב, נסתר מד' מדרש אחר, ואילו הגמ' שבת ייתכן שס"ל שאכלו בשר וחלב, ועם זאת לא זוהי טענת משה כנגד המלאכים וממילא ד' הסה"ק יתיישבו).

דעת זקנים הנ"ל בזה"ל -ויקח חמאה וחלב וגו' - מלמד שהאכילם בשר וחלב וכשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו המלאכים תנה הודך על השמים אמר להם כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר וחלב שנאמר ויקח חמאה וחלב. מיד הודו להקב"ה והיינו דכתיב בפ' כי תשא כי על פי הדברים האלה כרתי וגו' וכתיב לעיל מיניה לא תבשל גדי בחלב אמו. ומדרש זה חולק על מדרש אחר קיים אברהם אבינו ע"ה אפילו עירובי תבשילין פירוש תבשילין מעורבין שלא היה אוכל בשר בחלב גם לא בשר ואח"כ חלב אלא חלב ואח"כ בשר דכתיב ויקח חמאה וחלב והדר בן הבקר אשר עשה וכן נמי פירש"י קמא קמא דתקין אמטי ואייתי לקמייהו:
 
ובעצם ההגדרה החסידית של הנועם אלימלך לאיסור בשר וחלב, ראיתי הגדרה חסידית נוספת, ודבר יפה בשם 'היהודי הקדוש'.
עיקר דבריו באו ליישב את ד' המדרש הנ"ל מה שטען משה כנגד המלאכים אכלתם בשר וחלב אצל אברהם, וע"ז מעיר רבנו החתם סופר (תורת משה וירא ד"ה שלש) דלפי פשט הפסוק נראה דמקודם אכלו חמאה וחלב ואח"כ בשר, ומאי איסור בשר בחלב יש עיי"ש.
והפרדס יוסף (בראשית פרק יח פסוק ח) הביא תירוץ בשם 'הרב הקדוש היהודי' בזה"ל -דהא דאסור לאכול חלב אחר בשר, הטעם דחלב הוא חסד ובשר הוא דין, וכשאוכל חלב אחר בשר וקיימא לן תתאה גבר ואסור להגביר הדין על החסד, אבל בשר אחר חלב דתתאה גבר מגביר חסד על דין, על כן כשבקשו המלאכים ליתן להם התורה מחמת שהם עליונים ורצו להגביר על התחתונים, א"כ סברו דעילאה גבר, והם אכלו חלב ואח"כ בשר, ולפי שיטתם דעילאה גבר אכלו בשר בחלב:
אולם עיקר ד' היהודי הקדוש אינם כד' הנועם אלימלך שפירש שאכלו בשר ואח"ז חלב.
 
ויש לדון לפלפולא לפי מה שכתב הנועם אלימלך בזה"ל וגם אנחנו בחג השבועות התירו לנו חז"ל שלא להמתין אחר הגבינה השיעור כמו בשאר ימות השנה" וטעמו משום קבלת התורה. ואם כך ה"ה גבי פורים לא יצטרכו להמתין אחר הגבינה השיעור כמו בשאר ימות השנה. וזאת עפ"י מה שצויין במק"א ד' ה"יפה ללב" וגם ה"ארוחות חיים" שכתבו שיש הנוהגים לאכול ביום פורים בבוקר, מאכלי חלב, שהתורה נמשלה לחלב וכמו שנוהגים לאכול בשבועות, כך גם ביום הפורים שקבלו את התורה מאהבה.
 
חזור
חלק עליון