חולין בהמה לגדל עומדת או לאכילה עומדת - וסוגיא דברירה

[ולא כלום]

הגמ' בחולין י''ד א' סברה לומר דבהמה אם לגדל עומדת או לאכילה עומדת היא דבר שתלוי בשאלת יש ברירה או אין ברירה,
ואם ניימא יש ברירה הרי שאם שחטו את הבהמה בשבת איבררא מילתא למפרע שלאכילה עמדה כבר מקודם השבת או יו''ט, ואם לא נשחטה איבררא מילתא דלאכילה עמדה כבר מקודם,
ולכאו' צ''ע שהרי למה לא ניימא שבאמת יש שתי אפשריות ואין אחת מהם מוכרע והחלטתו שלבסוף באמת נעשה עכשיו,
ושאר הציורים שדנים בהם מדין ברירה באמת צריכין להיות מוכרעים מתחילה, וכגון שתי לוגין שאני עתיד להפריש וכו' שכדי שיוכל לאכול צריך הדבר להיות מוכרע בתחילת אכילתו, וכן בסוטל''צ וכו',
ומכיון שכן קשיא דאפי' אם ניימא אין ברירה אכתי אפ''ל דאין הבהמה מוקצה מכיון שיש גם צד כזה שעומדת לאכילה, (ולמימר שזה לא מספיק הכנה מחודש טובא),

ועוד מבואר מזה חידוש בדין ברירה דאפי' באופן שאין הכרח כלל שהתכוין למשהו ספציפי אעפ''כ הברירה מברר גם את זה, (בשוני משאר הציורים שאפשר לומר בהו שעכשיו נתברר שמתחילה זה היה כך).​

 

[מתקרב]

מכיון שכן קשיא דאפי' אם ניימא אין ברירה אכתי אפ''ל דאין הבהמה מוקצה מכיון שיש גם צד כזה שעומדת לאכילה, (ולמימר שזה לא מספיק הכנה מחודש טובא),

לא הבנתי דאם אין כאן התבררות למפרע והוא ספק א"כ בביה"ש הוא ספק ומיגו דאיתקצאי והוי מוקצה גם כשנתברר אח"כ, ואי נימא דכיון שהוא ספק יש כאן הכנה א"כ לעולם ינו מוקצה כיון שיש צד אכילה והרי כל מה שהתרנו הוא כשנתברר שלאכילה עומדת וע"כ שמתברר למפרע והוא פשוט לכאורה.

 

[ולא כלום]

לא הבנתי דאם אין כאן התבררות למפרע והוא ספק א"כ בביה"ש הוא ספק ומיגו דאיתקצאי והוי מוקצה גם כשנתברר אח"כ, ואי נימא דכיון שהוא ספק יש כאן הכנה א"כ לעולם ינו מוקצה כיון שיש צד אכילה והרי כל מה שהתרנו הוא כשנתברר שלאכילה עומדת וע"כ שמתברר למפרע והוא פשוט לכאורה.

ע''ז אנו דנין,
שבאמת היה אמור להיות מותר גם בלי דין ברירה מכיון שבכל אופן זה מוכן, ולא זהו הנידון של ברירה בד''כ, שהציורים האחרים של ברירה הם דוקא באופן שאין אפשרות ששתי הצדדים יתקיימו, ואז צריכין להכריע על חד מינהון.​

 

[מתקרב]

ע''ז אנו דנין,
שבאמת היה אמור להיות מותר גם בלי דין ברירה מכיון שבכל אופן זה מוכן, ולא זהו הנידון של ברירה בד''כ, שהציורים האחרים של ברירה הם דוקא באופן שאין אפשרות ששתי הצדדים יתקיימו, ואז צריכין להכריע על חד מינהון.​

אז אם מבואר שכל ההיתר זה בנשחטה ובלאו הכי אסורה, על כרחך שכן יש כאן מוקצה רק דין ברירה מתיר למפרע ולכאורה הוא פשוט

 

[ולא כלום]

אז אם מבואר שכל ההיתר זה בנשחטה ובלאו הכי אסורה, על כרחך שכן יש כאן מוקצה רק דין ברירה מתיר למפרע ולכאורה הוא פשוט

אלא שדבר זה צע''ג שהרי הבהמה שפיר הוכנה גם לזה ולמה לן לאוסרה משום מוקצה בגלל שיש עוד משהו שגם לה הוכן, ואטו אין הכנה אא''כ מוכנה רק לדבר הזה ותו לא, אתמהה.​

 

[ולא כלום]

אבל לדידי כבר נתיישבה העניין על נכון תלי''ת,

והוא - כי אחרי דאמרינן ברירה למה לא ניימא כן גם בנד''ד, וכמו שברירה מברר הודאות למה לא יברר את הספק, וסו''ס הובררה שלגדל היתה עומדת, ונמצא שדוקא מכח הברירה נאסרה, ולא היתה נאסרת על הצד שבאמת היה מסופק ומוכנת לשתיהן, ובאמת למסקנת הגמ' דר''י לית לי' ברירה אין הכוונה שא''כ בהמה רק לאכילה עומדת אלא כמ''ש דהיינו גם לאכילה וגם לגדל, וזה מספיק שלא יאסר מטעם מוקצה.
ונמצא דעל הצד דיש ברירה צריך שיתברר שלאכילה עומדת שאל''כ אי''כ הכנה, אבל על הצד שאין ברירה גם הספק מספיק הכנה.
ובלא''ה לא מסתברא למימר דבהמה עומדת רק לאכילה, דמתי חזר בו והחליט לגדל, והא בהחלט יש גם מציאות כזה של בהמה העומדת לגדל, משא''כ לגדל לחוד שפיר מובן דכל פעם שלבסוף נשחטה זה חזרה, ועכשיו החליט לשחוט.​

 

[מתקרב]

ונמצא דעל הצד דיש ברירה צריך שיתברר שלאכילה עומדת שאל''כ אי''כ הכנה, אבל על הצד שאין ברירה גם הספק מספיק הכנה.

ברש"י מבואר להדיא שלא כדבריך "והא לית ליה לרבי יהודה ברירה - ואי בהמה בחייה לאו לאכילה לחודה קיימא כי שחיט לה ביום טוב היכי מישתריא דלמא מאתמול דעתיה לגדל הוה:".

 

[ולא כלום]

ברש"י מבואר להדיא שלא כדבריך "והא לית ליה לרבי יהודה ברירה - ואי בהמה בחייה לאו לאכילה לחודה קיימא כי שחיט לה ביום טוב היכי מישתריא דלמא מאתמול דעתיה לגדל הוה:".

מלשונו של רש''י ז''ל בסיומו מבואר שהכוונה שאם יש אחד משתים ואין הכרע על איזה מהם ויתכן שהוא חשב על א' מהשתים אז הוי לן לאסור 'דלמא מאתמול דעתיה לגדל הוה' וכמובן הכוונה על לגדל לחוד.
ומה שאני אומר זה שיתכן שבאמת מוכן לשתיהם, ואין א' גורע מהשני.​