תזריע בדברי הרא"ש שהסגר הנתק הוא ע"י תגלחת (4 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והתגלח ואת הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את הנתק שבעת ימים שנית (יג לג)

בתוס' הרא"ש מו"ק ז. כתב דכל הסגר בנגעי אדם הוא על ידי שיעשה סביבותיו סימן באחד מן הצבעים, כדי שיהא ניכר אם פשה, כי הפשיון מטמא בכל שהוא, והחכם שבחכמים אי איפשר לו לעמוד בטביעות עין על פשיון כל שהוא אם לא יעשה לו סימן סביב. וכתב שילמד סתום מן המפורש מהסגר דנתקים, דכתיב בהו והתגלח ואת הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את הנתק, ופירושו שמגלח כל שערות שסביב הנגע ומניח שתי שערות סמוך לנגע להכיר בהן פשיון הנגע, ובזה יהיה הנתק מוסגר שבעת ימים, עכ"ל.

מבואר מדבריו דההסגר הוא עשיית הסימן, ובנתק בשבוע שני התחדש שהסימן הוא התגלחת ועל ידו הוא ההסגר. ויש לעיין דלפי"ז היה צריך דוקא כהן לגלח את הנתק, שהרי זה גופא ההסגר ובעינן "והסגיר הכהן", ואילו בתורת כהנים איתא "והתגלח בכל אדם, לפי שמצינו בתגלחת האחרונה בכהן יכול אף זו בכהן ת"ל והתגלח בכל אדם".

והנה דעת המשנה למלך טומאת צרעת פי"ד ה"ה בדעת הרמב"ם דהסגר אינו על ידי עשיית סימן, וגם בנגעי בתים אי"צ סגירת הדלת אלא עצם האמירה שהוא מוסגר היא ההסגר. ולפי דעת המל"מ ניחא, דהתגלחת וההסגר הם ב' דברים נפרדים, והכהן צריך לעשות רק את הפסק של ההסגר, והתגלחת בכל אדם, אבל לדעת הרא"ש דההסגר הוא על ידי התגלחת, א"כ יצטרך להיות ע"י כהן.
​

◆ ◆ ◆​

ויתכן לומר, דבתגלחת המצורע לטהרתו בעינן שהכהן יעשה בעצמו את התגלחת, משא"כ הכא דסגי שיעשה אפילו על ידי שלוחו, והך שליח יכול להיות גם ישראל, דאין דין מי יהיה המגלח לכשרות התגלחת, אלא רק שהכהן יהיה המסגיר, וזה אפשר גם ע"י שליחות, וכמבואר במפרש לנדרים נו: לגבי הסגר של נגעי בתים שפירשו הראשונים דההסגר הוא בסגירת הדלת, דיכול ללכת לביתו ולהסגיר ע"י שלוחו.

אמנם החתם סופר בחולין י: כתב דגם לדעת המפרש הנ"ל דמסגיר את הבית ע"י שליח, השליח צריך להיות כהן, דכל מידי דלא מצי עביד אינו נעשה שליח. וקשה עליו, דא"כ גם הכא בנתקים דההסגר הוא ע"י תגלחת לפי"ד תוס' הרא"ש הנ"ל, יהיו צריכים דוקא כהן לתגלחת, ובתו"כ מבואר דכשר בכל אדם, וצ"ע.​

 

[גרינפלד]

והנה דעת המשנה למלך טומאת צרעת פי"ד ה"ה בדעת הרמב"ם דהסגר אינו על ידי עשיית סימן, וגם בנגעי בתים אי"צ סגירת הדלת אלא עצם האמירה שהוא מוסגר היא ההסגר.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובאמת כן כתב המאירי בחולין י: לצדד דמה שאמרו שם "ילך לתוך ביתו ויסגיר", היינו על ידי חבל ארוך, או שגמר את הדין להסגיר. ולכאורה תירוצו השני היינו כדברי המל"מ הנ"ל דההסגר הוא באמירה.

אך יותר נראה דהמאירי ס"ל גם בתירוצו השני דבעינן סגירת הדלת, אלא דעצם ההסגר הוא אמירת הכהן והפסק שיהיה מוסגר, ומלבד זאת בעינן ג"כ לסגור את הדלת, ועל שם זה נקרא "הסגר", וכן י"ל דבנגעי אדם בעינן שיעשה סימן, וכן בנתקים בעינן תגלחת, ומחמת כן יש לזה שם "הסגר", אבל עיקר החלות טומאה של מוסגר חלה ע"י הפסק והאמירה שהוא מוסגר. [והיה אפשר לומר דגם לדעת הרא"ש הוא כן, דעשיית הסימן היא מלבד אמירת מוסגר, וכן לדעת רכל הראשונים שצריך סגירת הדלת בנגעי בתים, אך ממה שלא תירצו כהמאירי שרק אומר טמא בתוך ביתו נראה דס"ל דההסגר הוא בעשיית מעשה סגירת הדלת גופא].

וגם לפי"ז ניחא, דאת סגירת הדלת אין צריך דוקא כהן לעשות, וכן בנגעי אדם אי נימא דצריך סימן סביב, אי"צ לזה כהן כלל. ולכן גם בגילוח הנתק, הכהן רק אומר מוסגר, ואת הגילוח עושה ישראל.

והנה יל"ע לדעת המל"מ דההסגר והגילוח הם שני דברים נפרדים, מה הוא הסדר, והנה בכתוב מפורש קודם התגלחת ואחר כך והסגירו הכהן, ולפי"ז חל ההסגר שני רק אחרי התגלחת, וכל הגילוח נעשה קודם אמירת הכהן מוסגר, וקצת יל"ע דלכאורה בעינן פסק של הכהן עוד לפני התגלחת, דהחיוב תגלחת הוא מחמת שהכהן פסק על הנגע שצריך להיות מוסגר, וצ"ע.

ואפשר לפי"מ שביארנו בדברי המאירי דתרווייהו איתנייהו ובאמת הכהן אומר מוסגר ובזה חל דין הסגר, אבל שם ההסגר הוא מכח סגירת הדלת והסימן, א"כ יש לצדד דבאמת הכהן אומר תחילה מוסגר, וכוונת הכתוב הוא כמו שפירש הרא"ש שעל ידי התגלחת הרי הוא מוסגר, ולא שעיקר חלות שם מוסגר נעשה עי"ז, אלא שהמציאות של ההסגר היא על ידי התגלחת, כמו שנתבאר דמחמת כן הוא שם "הסגר". [ובמשנת הדעת טומאת צרעת פ"ג ה"ג פשיטא ליה שהתגלחת לפני ההסגר, וצידד שאם הסגיר בלי לגלח שכתב הרמב"ם שם דאין הגילוח מעכב והרי הוא מוסגר, פקעה מצות גילוח, דהמצוה היא רק קודם ההסגר, ולדברינו יל"ד דתמיד הכהן אומר את הדין לפני התגלחת, וכיון דהתגלחת אינה מעכבת ממילא הוא מוסגר מיד, וא"כ תמיד התגלחת היא לאחר שחל ההסגר].​