מאמר תורני בגדר שעבודא דר"נ (פסחים לא.)

א) פסחים לא. איתמר בעל חוב אביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה וכו' ומי אמר רבא הכי והאמר רמי בר חמא ואמר רבא אי פיקח שמעון מגבי להו ארעא והדר גבי לה מינייהו דאמר רב נחמן יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה שאני התם דאמר להו כי היכי דמשתעבדנא ליה לאבוכון משתעבדנא נמי לבעל חוב דאבוכון מדר׳ נתן דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו, והקשו התוס' שם מ"ט מטלטלי לא הא שעבודא דר"נ שייך גם במטלטלין ותירצו דרק בקרקע אמרי' הכי דבת שיעבוד היא דכשהקרקע זו משועבדת לראובן חשבינן ליה כאילו היא בידו דהא אם מכרה או משכנה חוזר ראובן וגובה אותה ולכך משועבדת נמי לבע״ח אבל מטלטלים אין להחשיבם כאילו הם ביד ראובן כיון שאילו מכרם או משכנם אין גובה מהן, וצ"ע בכונתם, ועי' קצוה"ח (סי' פ"ה סק"ה) מה שביאר בזה ע"פ דרכו ועי' ש"ך שם (סקכ"ה), אמנם המהרש"א שם כתב דבתירוצם חידשו התוס' דודאי אין לנו לומר מדר׳ נתן כאלו ב״ח דאבוהון היה חייב לו אלא דחשבינן הקרקע המשועבד לאבוהון כאלו היה בידו כיון דאם מכרה חוזר אבוהון וגובה אותה ולכך משועבדים נמי לב״ח דאבוהון משא״כ במטלטלין דאין להחשיבם כו' ואע״ג דההיא דר׳ נתן לענין מטלטלין נמי איתמר היינו לענין דגובה מיניה אף מטלטלין כשאבוהון קיים ולא מצי למימר לאו בעל דברים דידי אתה עי"ש וצ"ע בביאור הדברים, ועוד קשה דבהדיא משמע שם דרק אם גבו יתומי שמעון הקרקע מלוי חוזר ראובן וגובה אותה אבל אינו יכול לגבות מלוי אפי' קרקע וכן אמרו שם דליגבי ניהלייהו קרקע והדר ליגבי מינייהו וכן לכאו' מפורש שם גבי בע"ח דאבוהון שלא היתה לו זכות לגבות משמעון דהוא לוה שני אפי' קרקע עי"ש וצ"ע הטעם.

ב) והנה ידועה פלוגתת האחרונים בגדר שעבודא דר"נ דשיטת הש"ך והב"ח והקצוה"ח דחשיב כאילו לוה שני חייב למלוה הראשון ממש ושיטת המהרש"א והסמ"ע והט"ז והחכ"צ דהחוב שיש לשמעון על לוי משתעבד לראובן שהוא המלוה הראשון וכמו שיבואר בעזה"י, ונראה לבאר הדברים ע"פ השיטה הנ"ל דהוא מטעם שעבוד דב' דינים חלוקים יש, דשעבוד הגוף דיש לשמעון על לוי אינו עובר לראובן אלא דמ"מ יכול לגבות משמעון מיניה דידיה ואפי' מגלימא דעל כתפיה ואפי' מחובא דאית ליה ויש לו זכות לגבות משמעון חובו שביד לוי, והשעבוד נכסים נקנה לראובן ממש ויש לו שעבוד על נכסי לוי וכמ"ש התוס' שם דכיון דחשיבי כמונחים ביד שמעון א"כ נשתעבדו לראובן הנכסים עצמם, והא בלא הא לא סגי דאף אחר דמשמעון יכול לגבות חובו שביד לוי מ"מ היאך מוציא מלוי ובאיזו טענה בא עליו הא אמר ליה לאו בע"ד דידי את, ושעבוד הנכסים לבד ג"כ לא מהני דאיך יגבה החוב ע"י שעבודו והוא אינו חייב לו כלום ולאו בע"ד דידיה הוא (וכמ"ש כעי"ז בנתיה"מ סי' פ"ה סק"ח עי"ש, ועי' רש"י כתובות פה: ד"ה מחול ודוק) ולזה צריך שיהיה לו זכות גבית החוב ואין זכות זו תלויה בגדרים ממוניים אלא במציאות אם יש לו טעם ותפיסת יד בחוב זה שיוכל לגבותו וכאן כיון שיש לו זכות לגבות משמעון חובו שעל לוי היא זכות גבייתו, וזכות זו היא לכאו' סברא פשוטה שיוכל לגבות מיניה דידיה ואפי' מחובא דאית ליה אלא דמן הדין אין הנכסים משתעבדים דשעבוד נכסי לוי שביד שמעון אין גופן ממון דשמעון שיוכל להשתעבד לראובן כמ"ש הרשב"א בקידושין (טו. ויובא להלן) ולזה חידשה התורה דהנכסים עצמם משתעבדים לראובן ממש מצד עצמם ומשום דחשיבי כמונחים ביד שמעון וכמ"ש התוס' וע"כ בע"ד דידיה הוא ומוציא ממנו.

ובזה באמת מובן האי דינא דמחיים דשמעון גובה ראובן מלוי אפי' מטלטלי משום שעבוד הגוף וכמש"נ, אבל לאחר מיתת שמעון דפקע שעבוד גופו לראובן א"י לגבות מלוי אלא ע"י שעבוד נכסיו וא"כ אינו גובה אלא קרקעות [דאפי' דמטלטלי משתעבדי מדאורייתא הא כאן אינו ככל שעבוד אלא חידוש שחידשה תורה דחשיב כמונח ביד שמעון והוא דוקא בקרקע אפי' מדאורייתא כמ"ש התוס' שם], ואפי' קרקעות א"י לגבות מלוי עצמו כדמשמע שם דהא בשעבוד קרקעות לבד לא סגי כמ"ש לעיל וכיון שפקע שעבוד הגוף לאו בע"ד דידיה הוא [וכ"נ באמת מדברי הסמ"ע בסי' ק"ז סק"א דא"י לגבות מלוי עצמו קודם תקנת הגאונים עי"ש [אמנם אחר תקנת הגאונים דמטלטלי משתעבדי ודאי יכול לגבות כיון דהחוב עצמו משועבד לו ואין לך זכות גביה גדולה מזו ודוק], אמנם הקצוה"ח ע"פ דרכו לכאו' צריך לחלוק ולומר דלאו דוקא אמרו שם ובאמת יכול לגבות מלוי וצ"ע, ועי' ש"ך בסי' ק"ז סק"ג שם] אלא דאם גבו יתומי שמעון קרקע מלוי יכול ראובן לגבות מהם דהא כבר משועבד ליה קרקע זו מחיי אביהם ומיתומי הלוה יש לו זכות גביה בעצם אף בלא שעבוד הגוף כיון שהלוה לאביהם.

[וכעי"ז הוא ג"כ בלוקח ממלוה ראשון דנראה מדברי השו"ע (סי' פ"ה סק"ה) דאינו גובה מלוה שני עצמו אא"ע גבה לוה ראשון קרקע מלוה שני דמשועבד לו עי"ש והביאור הוא כנ"ל כיון דלא קנה אלא שעבוד נכסים ובזה לא סגי לגבות אלא דמלוה ראשון גופיה יש לו זכות גביה בעצם מה שקנה ממלוהו אבל לענין לוה שני ודאי דלא סגי בזה ודוק, ורק קרקעות שנשתעבדו לו גובה מלוה ראשון וכנ"ל, ועי' ש"ך שם שדימהו לדין זה דמת לוה ראשון].

ג) והנה כתב הרשב"א בקידושין (טו.) דל"א שעבודא דר"נ אלא דוקא במקום שאינו מוצא לגבות מיניה דבע"ח אבל מקום שמוצא לגבות אין מוציאין מזה ונותנין לזה, וכן פסק בשו"ע (סי' פ"ה ס"ב), וכתב שם הרשב"א הטעם משום דא"ל הנחתי לך מקום לגבות הימנו דבע"ח כעין משועבדים הוא ואין מוציאין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין עי"ש.

ולכאו' נראה בדבריהם כשיטה הנ"ל דהוא בגדר שעבוד וע"כ חשיב כנכסים משועבדים, [והש"ך והקצוה"ח דס"ל דחשיב כאילו לוי חייב לראובן ממש הסכימו באמת עם דברי המהרש"ל דפליג על הרשב"א, עי' מש"כ הקצוה"ח על השו"ע שם (סק"ב)], אמנם אחר זה הקשה הרשב"א (בהשמטות שבסוף המסכת ובדפוסים חדשים הוכנס למקומו) מ"ט דרבנן דפליגי עליה דר"נ הא שעבודא דאורייתא ותי' דחוב אינו משתעבד כיון דאין גוף החוב ממונו של לוה ואין שעבוד אלא על נכסי לוה ממש, ושוב הקשה דלר"נ כיון דמ"מ מוציאין מזה ונותנין לזה מאי נפק"מ אי מדין שעבוד אי מחידוש דונתן לאשר אשם לו [ואף שכבר כתב דמדין שעבוד אי אפשר מ"מ נראה בכונתו דמה היתה התורה צריכה לחדש דין חדש הא אפשר היה לחדש דחל עליה שעבוד. ידי"נ הבה"ח ש. ג.] ותי' דאי היה מדין שעבוד היה גם על מטלטלין דמדאורייתא מטלטלי משתעבדי ועכשיו אינו אלא על קרקעות [והיינו אם מת שמעון דאין ראובן גובה אלא קרקעות ועי' בזה לקמן] עי"ש שדן בזה, וא"כ נראה לכאו' בדבריו אלו דאין הדין דשעבודא דר"נ מדין שעבוד דעלמא וסותר דבריו שלעיל. וגם בדברי השו"ע יש להקשות שכתב שם (ס"א) דאפי' נתחייב לוי לשמעון אחר שנתחייב שמעון לראובן איכא דינא דר"נ ואי מדין שעבוד הוא הא אין שעבוד אלא על נכסים שהיו בעת ההלואה, וגם כתב שם (ס"ה) דאין שמעון יכול למחול ללוי משום שכבר נתחייב לוי לראובן, ומבואר דאינו שעבוד בעלמא וא"כ אמאי כתב לעיל מינה דאין מוציאין מלוי אם יש לשמעון נכסים וצ"ע.

אמנם לפמש"נ י"ל דמה שצריך שלא יהיו ללוה נכסים הוא משום דזכות גבייתו הוא רק מדין מיניה דידיה דשמעון שגובה חובו שביד לוי הרי הוא כעין משועבדים וצריך לגבות מלוה תחילה וכן ע"י שעבוד נכסיו ודאי דא"י לגבות מהם תחילה דמדין ערב הוא וצריך לגבות קודם מהלוה עצמו.

ואח"כ הקשה הרשב"א דאף אם ישתעבד מדין שעבוד שבכל התורה יוכל לגבותו מטעם הנ"ל ולמה חידשה התורה דחשיבי כמונחים ביד שמעון וכנ"ל ומאי נפק"מ בין זה לזה ותירץ דא"כ היה יכול לגבות מיתמי אפי' מטלטלי דמדאורייתא מטלטלי משתעבדי ועכשיו אינו גובה אלא מקרקעי וכמש"נ.

[ובזה עלו יפה ג"כ דברי התוס' בכתובות (יח. ד"ה וכגון) שכתבו בתחילה דמהני מחילת לוי לשמעון בשעבודא דר"נ כמו במכירת שט"ח ואח"כ דחו דהתם ה"ט דמשום דמדרבן הוא ושעבודא דר"נ דאורייתא הוא עי"ש, ולכאו' מה ענין זה אצל זה, אמנם להנ"ל י"ל דהנה אי מכירת שט"ח דאורייתא הטעם שיכול למחול כתבו הר"ן (לקמן מד: מדפי הרי"ף) והרא"ש (לקמן פ"ט סי' י') בשם ר"ת דהוא משום שאין שעבוד הגוף נמכר ולא מכר לו אלא שעבוד נכסיו וכיון שפקע שעבוד גופו ממילא פקע שעבוד נכסיו [ומה שלא כתבו דאפי' נשאר שעבוד נכסים מ"מ בזה לא סגי שיוכל לגבות כדלעיל ה"ט משום דלוקח יש לו בעצם זכות גביה כיון שקנה החוב ורק לעיל בשעבודא דר"נ שאין בין ראובן לחוב לוי כלום צריך זכות גביה ע"י שעבוד גופו של שמעון וכמש"נ], וע"כ דימוהו התוס' דבין בזה ובין בזה אין לו עליו אלא שעבוד נכסים וכמו דכאן מהני מחילה ה"נ הכא וע"ז כתבו דאפשר לומר דבאמת אף אם אין לו אלא שעבוד נכסים א"א למחול ושאני התם דמדרבנן הוא. וע"ע בדברי הר"ן (כתובות יח.) שחילק בזה אפי' אי מכירת שט"ח דאורייתא עי"ש בלשונו, וביאור דבריו נראה דבמכירת שט"ח אין הקרקעות עצמם משתעבדים לקונה עצמו ממש אלא דשעבוד המוכר נקנה לקונה והוי כערבות על שעבוד גופו של המוכר וע"כ אם מחל המוכר ופקע שעבוד גופו פקע שעבוד נכסיו משא"כ בשעבודא דר"נ הרי נכסי הלוה עצמם הרי הם משועבדים לראובן ממש כמש"נ ואי"ז ערבות על שעבוד הגוף אלא שעבוד בעלמא על זכות גבייתו וע"כ אף אם מחל שמעון לא פקע שעבוד ראובן ואף זכותו לא פקעה כיון שכבר נשתעבד לו ודוק].

ד) וכזאת ס"ל ג"כ להשו"ע וע"כ כתב דאין מוציאין מלוי בדאית נכסי לשמעון וס"ל ג"כ דלא מהני מחילה וכנ"ל, ומש"כ דדינא דר"נ הוא אפי' אם נתחייב לוי לשמעון אחר שנתחייב לראובן, הנה באמת בהגהות אשר"י (פ"ד דב"ק) נחלק עליו בזה, וביאור פלוגתתם נראה דהנה ודאי דאי"צ שיהא ללוה נכסים ממש, והגע עצמך הרי שלא היו לו נכסים וכי לא יוכל המלוה למכור החוב לר"ת דמוכר שעבוד הנכסים וכן לשיטה זו דשעבודא דר"נ הוא מצד שעבוד הנכסים וכי לא יהא בזה דין שעבודא דר"נ וע"כ דאין צריך שיהא לו נכסים ממש שיחול עליהם השעבוד אלא סגי בהא דיש לו בממונו קנין שעבוד נכסים אף אי ליכא דבר מסוים המשועבד, וע"כ ס"ל להשו"ע דאף אי לוה לוי משמעון אחר שלוה שמעון מראובן אף דודאי לא נשתעבדו נכסי לוי לראובן ממש מ"מ שעבוד יש לו בממונו כיון דחל שעבוד לשמעון וחשיב כמונחים בידו והוא חייב לראובן ובזה די שיוכל לגבות ממנו אלא דאין נכסיו יכולים להשתעבד ממש לראובן כיון דהוי כמו שקנאם שמעון אחר ההלואה, וההגהות אשר"י ס"ל דכיון שלוה ממנו רק אח"כ אין חל כלל שעבוד נכסים לראובן דאין לו זכות כלל בממון לוי וע"כ אין מוציאין מלוי. אמנם אם מכר ראובן את החוב לאחר דמוציא הלוקח משמעון הקרקע שגבה מלוי ואינו גובה מלוי עצמו וכנ"ל, בזה כתבו הסמ"ע והט"ז והחכ"צ (הו"ד בקצוה"ח סי' פ"ה סק"ה) דודאי אינו גובה אא"כ נתחייב לוי קודם, וה"ט משום דבזה אינו גובה אלא משום שנשתעבדו לו נכסיו ממש וכמש"נ ובזה הרי לא נשתעבדו לו, וה"ה לכאו' אם מת שמעון דגם בזה אינו מוציא אלא קרקע שגבו יתומי שמעון מלוי דדינם שוה וכנ"ל, [והקצוה"ח שם פליג ע"פ דרכו דס"ל דלוי חייב לראובן ממש וא"כ ליכא נפק"מ מתי נתחייב וכן הביא שם בשם הש"ך והב"ח].

ה) ולפמש"נ י"ל מה שיש להקשות בדברי הט"ז הנ"ל דלכאו' סותר לדבריו באה"ע (סי' צ"ו סק"י) שכתב שם דמהני מחילת ראובן ללוי כיון דחשיב כלוה דידיה, ובפשטות הוא כשיטת הקצוה"ח ולא כדברי עצמו דהוא מטעם שעבוד, אמנם להנ"ל י"ל דכונתו דכיון דמה שגובה מלוי הוא דוקא ע"י שעבוד נכסיו שיש לו עצמו ממש א"כ כשמוחל על שעבוד נכסיו כבר א"י לגבות מלוי [אמנם שמעון יוכל לגבות מלוי].

ו) ובעיקר הדבר שכתבנו דלא מהני מחילת שמעון ללוי כיון דכבר משועבד לראובן ממש יש להקשות דהנה כתב השו"ע (ס"ה) דאם יפרע לוי לשמעון גם לשלם לראובן ג"כ ומקורו מתשובת הרא"ש (כלל ע"ג אות א'), ומבואר שם דרק אחר שנתחייב בב"ד לראובן חייב לשלם לו דאז הוי כאילו גבוי ביד ראובן או אף קודם לכן מדין מזיק שעבודו של חבירו דחייב מדינא דגרמי, ומבואר דבעצם יכול לוי לפרוע לשמעון ויפטר מלפרוע לראובן [והש"ך (בשו"ע שם) והקצוה"ח (סי' פ"ו סק"א) ס"ל דבאמת מדינא לאו פירעון הוא וחייב לראובן דוקא ואפי' קודם העמדה בדין וזהו ע"פ שיטתם דס"ל דלוי חייב לראובן ממש ולוה דידיה הוא, אבל מ"מ כן מבואר בתשובת הרא"ש], ואמאי לא נימא בזה ג"כ דכבר נשתעבד לראובן ממש, וצריך לחלק בין מחילה לפירעון דמחילה היא מחילת זכותו שיש לו בממון ואף שפקעה בזה זכות שמעון זכות ראובן לא פקעה ויש לו בזה זכות גביה ומשא"כ פירעון הרי היא סילוק כל החוב ולא נשאר בזה שום זכויות ואף שלא סילק שעבוד נכסיו שיש לו אצל ראובן מ"מ זכות הגביה דראובן שהיתה ע"י שעבוד הגוף דשמעון פקעה כיון דנפרע לגמרי שעבוד הגוף דשמעון וע"כ א"י לדבות מלוי ודוק.