בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ/ חלומות של גדולי עולם| דף 2 | פורום אוצר התורה בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ/ חלומות של גדולי עולם| דף 2 | פורום אוצר התורה

בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ/ חלומות של גדולי עולם

הנה ראיתי מעשה, אחד מת לו בן קטן בחור מופלא מבני עליה ולא רצה להתנחם, עד שנדמה לו בחלום כאילו הבן חי והגדיל והמיר דתו, והיה האב בוכה ותולש בשערו על שיצא זה מחלציו, ושוב כשהקיץ והיה רק חלום יעוף, התנחם שזכה שמת זכאי, וזכה להתאבל על בן צדיק ולא על בן מומר, זה מעשה ראיתי, והיא אמת. (דרשות חת"ס ח"א עמוד קס"ד:)

ונודע המעשה שאירע עם הגאון ר"ש סופר מקראקא זצ"ל בשעה שעמד להתקבל לאב"ד בק"ק קראקא, בא לו אביו החת"ס ז"ל בחלום ואמר לו שילמוד ויחזור על הלכות ס"ת, וכשבא לשם אירע שאלה בס"ת וידע לפסוק הדין וגילה להם שאביו ז"ל אמר לו בחלום ללמוד הל' ס"ת, אמרו שבאופן כזה שאביו עומד לימינו בשמים ממעל שיפסוק כדת וכדין יכולים לקבלו. (הערות אגרא דצבי על אגרא דפרקא אות קע"ז)

ונהג החת"ס לערוך תיקון חצות בכל ליל ששי כל השנה עם בני ישיבתו, וכן בנו הכת"ס ונכדו השבט סופר אחריו, לעת זקנת השב"ס נחלש, ולא היה יכול להשתתף עם הבחורים, וממילא נחלש התיקון חצות, בא החת"ס בחלום לבתו הצדקנית זקנתי מרת שמחה לעהמן ע"ה, ואמר לה: תשאלי את נכדי מדוע הפסיק את עריכת תקון חצות בישיבתנו הקדושה, מאז התאזר השב"ס עוז והחזיר העטרה ליושנה [1]. (משנת יוסף דרשות ומאמרים ח"א מאמר ס"ג)​


[1] ובירחון וילקט יוסף (שנה ט"ו גליון י"ט עמ' 144) כתב הגאון ר' יצחק ווייס: והנה אספרה כמו זה עשרה שנים הגידה לי בדמעות שליש האשה הכבודה הצדקת המפורסמת מרת שמחה לעהמאן ז"ל בנתא דמרנא רשכבה"ג החת"ס זי"ע, זה כמה לילות רצופות ששואל אותה מרנא זלה"ה בחלום הלילה מה זה ועל מה זה אין עושין תקון חצות ברבים בקהלתו ובישיבתו שבק"ק פרעשבורג, ואז היה כבוד אדמו"ר רבינו הגדול [בעל השבט סופר] זלה"ה חלוש, והגדתי וספרתי הדבר לפניו, וגנוחי גנח וילולי יליל, ואם כי יש איזה חברה קטנה שיסדו יראי ד' מבחורי חמד אבל כמעט בי עשרה הם וראוי לעשות תיקון ומשמרת בזה.​
 
נערך לאחרונה:
ועוד אגיד לך חידוש אחר כי מקרוב חלם ת"ח אחד פה עירנו על ת"ח ויר"ש אחד, השי"ת יאריך ימיו ושנותיו, שהוא גלגול אחאב מלך ישראל, וזה הת"ח אשר חלמו עליו חלום זה היה קשה בעיניו הדבר הזה שהוא גלגול אחאב שנמנה בכלל הנזכר, והיה מצטער על זה, ואמרתי לו אל תצטער, חדא כי ודאי אתה יש לך נפש שלך, ורק חלק אחד מנפש אחאב נתגלגל בך, ועוד מי זוטר בעיניך אחאב שהיה מדורות הראשונים אשר נפשם היתה גדולה מאד, והמתגלגל הוא רק חלק הטוב, ומי יודע אם יש בדור זה אחד שקול כנגד חלק הטוב של אחאב שנתגלגל בך, ואמרתי לו השי"ת יאריך ימיך ושנותיך לטובה ולשלום, ויעזרך לתקן נפש עצמך ונפש המתגלגלת בך, אכי"ר. (בן יהוידע סנהדרין צ.)​
 
ואתה המעיין המשכיל שמע נא את הדברים האלה אשר אני אומר וכותב ומודיע, ומדברים האלה תבין ותלמוד לכמה עניינים, והוא, שזה קרוב לחמישים שנה חלם חכם אחד חסיד ומקובל פה עירנו על חכם רשום שהיה עודנו חי פה עירנו, שהוא גלגול אחז מלך יהודה, ראה כמה שנים יש מזמן אחז עד דורות אלו, ועדיין לא נשלם התיקון בגלגול. (בן יהוידע סנהדרין צ.)​
 
טעם תקנת והוא רחום, מעשה היה בספינת יהודים שהגיעה מגלות ירושלים למקום שהיה שם הגמון, אמר להם מאיזה עם אתם, אמרו לו מעם היהודים, אמר להם אם מהיהודים אתם רצוני לנסות אתכם כמו שהתנסו חנניא מישאל ועזריה בתוך כבשן האש, אמרו לו תן לנו זמן ג' ימים, נתן להם זמן, ישבו בתענית, וכל יום מי שהיה רואה חלום היה מספרו בפני הקהל, וכמעט עבר ג' ימים, היה שם זקן אחד ירא חטא ולא חכם כל כך, ואמר להם ראיתי בחלומי שהקריאו לי פסוק אחד שהיה כתוב בו שתי "כי" ושלש "לא", ואיני יודע מה הוא, אמר לו זקן אחד חכם, ודאי הקריאו לך הפסוק כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ (ישעיה מג, ב), אתה ודאי תכנס באש ותנצל, שהרי ודאי זה סימן משמים, עשו מטעם ההגמון אש גדולה ונכנס אותו זקן בעל החלום בתוך האש, מיד נחלק האש לשלשה חלקים, ונאחזו ונכנסו לתוכו שלשה צדיקים לקבל פניו של אותו זקן, ואותם ג' זקנים התחילו לשבח, ואמרו והוא רחום, הראשון אמר עד אנא מלך רחום וחנון, השני אמר עד אין כמוך, והשלישי משם ולהלן. (מתורגם מתוך ספר כל בו סי' י"ח)​
 
זמן מוצ"ש לרבינו תם. הגאון מהרי"ף (רבי יעקב פראג'י, מגדולי הפוסקים במצרים, חבירו של הגאון בעל גינת ורדים), חיבר קונטרס שלם להוכיח שהעיקר להלכה כדעת רבינו תם, ושלא כמו שנוהגים ברוב קהילות ישראל. וכתב בהקדמה: שבחלום אמרו לו מן השמים, שטוב הדבר שיתפרסם הקונטרס הזה בעולם, שעל ידו הרבה ינהגו כשיטת רבינו תם, ואפשר שעל ידי זה תתקרב הגאולה.
 

קבצים מצורפים

וזה מה שנשאר בזכרוני ממה שראיתי בספרים אודות אביו הקדוש יוחאי, הוא היה משבט יהודה והיה מגדולי הדור ועשיר ונכבד וקרוב למלכות, וחבה יתירה נודעת לו בבית הקיסר אנדריינוס שחוק עצמות, ואשתו היתה שמה שרה מזרע הנשיאים זרעו של הלל הזקן ע"ה.

ותהי שרי עקרה אין לה ולד, ועלה בדעתו של יוחאי הצדיק לגרשה או לישא אשה אחרת עליה. ויצו שדכן אחד להמציא לו אשה צנועה והגונה ובת טובים, ויוגד הדבר לשרה אשתו ולא אמרה לו דבר, רק הרבית צום וצדקה ותפלה יום יום בהיותה לבדה, בחרדה, ותבך בכי גדול לפני ה' בלב נשבר להצילה מגירושין, גם לא תהיה צרתה בצדה, וזה במה שיתן לה הריון ותלד בן. וה' שמע קול צעקתה.

ויהי בליל ר"ה וירא יוחאי בחלומו והנה הוא עומד ביער גדול מלא אילנות לאלפים ולרבבות מהם רעננים נותנים פירות ומהם יבשים, והוא יוחאי נשען על אילן יבש, וישא עיניו וירא והנה איש מדה מראהו נורא מאד, ועל שכמו נאד אחד מלא מים, ויעבור בכל היער וישקה איזה אילנות מהיבשים, ואיזה אילנות עבר עליהם והניחם כמות שהם יבשים. ויגיע עדי האילן אשר נשען עליו יוחאי, ויוציא מחיקו צלוחית אחת קטנה מלאה מים חיים טהורים, וישקה את האילן אשר נשען עליו יוחאי, ויברכהו, ואז ראה יוחאי כי שרתה הברכה באותם מעט מים וגאו מאד ויכסו כל סביבות האילן, ואז תיכף האילן נשא פרי תפוחים גדולים ויקרים וסביבם מלא עלים רעננים, ויגדל האילן עד מאד בסעיפים ופארות ועלים ופירות נותנים ריח חזק למרחוק.

וישמח יוחאי מאד על המראה ויקץ משנתו מתוך שמחה, ובכן דובב הכתוב "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה".

ויספר את חלומו לאשתו, ויאמר לה חלום חלמתי ופתרונו פשוט לדעתי, היער הוא העולם והאילנות הם הנשים, מהם נותנים פירות ומהם עקרות כאילנות היבשים, ובר"ה נפקדות יש מהם להוליד ויש מהם נשארות עקרות, ואת בתי היא האילן שהייתי נשען עליו והשקו אותך ממעין הברכה להוליד בנים צדיקים וחכמים, ואמנם דבר אחד נשאר לי להבין בפתרון חלומי, מדוע כל האילנות השקה אותם מהנאד, והאילן שהייתי נשען עליו השקהו מהצלוחית, ושפך עליו את כולה לא השקה ממנה לא קודם ולא אחר שום אילן אחר, רק את כולה שפך על אותו אילן שהייתי נשען עליו.

ותאמר לו אשתו תמיהתך תמיהה, ובכן תרשיני לילך אצל הקדוש ר' עקיבא להגיד לו את החלום והוא יגיד לנו את פתרונו, ויאמר לה בתי טוב הדבר, שנינו יחדיו נלך אליו ונספר לו את החלום והוא ברוה"ק אשר האציל אותו אלקים יגיד לנו את פתרונו, ותאמר טוב הדבר.

ויהי במוצאי ר"ה הלכו שניהם יחדיו אצל התה"ק ר' עקיבא, ויספר לו יוחאי את חלומו, ויפתור לו כאשר פתר יוחאי, ואמנם הודיעו סבת השקאת אותו אילן רק מהצלוחית, ויאמר לו: דע יוחאי, כי חלומך הוא משל על הנשים היולדות והעקרות, ואשתך שרה היא מהעקרות שאי אפשר לה להוליד בשום אופן, ואך תפלתה ורוב דמעותיה אשר שפכה לפני ה' הם שזיכו אותה ונהפכה מעקרה ליולדת, והצלוחית שראית היא צלוחית של דמעותיה שנאספו, ומהם השקוה ורווה להוליד לך בנים, ולכך לא השקו מאותה הצלוחית שום אילן אחר רק אותו אילן הרומז לאשתך. ויאמר ר' עקיבא אל שרה הנך בזאת השנה הרה ויולדת בן שיאיר לישראל בחכמתו ובמעשיו.

וישמחו יוחאי ושרה אשתו מאד מדברי ר' עקיבא וילכו לביתם לשלום. ותלד אשת יוחאי בן ביום חג השבועות שבו ניתנה תורה לישראל, ותמלא הבית אורה מההוד וההדר שהיה חופף עליו, וידעו כל רואיו כי ברכה בו ויאיר לישראל אור גדול, וישמחו הוריו בו מאד, ויהללו את ה', ויחלקו צדקות, ויעשו משתה גדול ביום מילתו, ויקרא את שמו שמעון כי שמע ה' לקול תפלת אמו ובכייתה. ומהיום ההוא נתנו עיניהם עליו לשומרו מכל טומאה ולגדלו בקדושה ובטהרה, ומעת החל לדבר הרגילוהו רק בדברים שבקדושה פסוקים ומאמרים, ובהיותו בן חמש שנים מסרוהו לבתי אולפנא שהעמיד ר"ג בירושלים, ויהי כמעין המתגבר, ובהיותו קטן היה שואל שאלות בדיני התורה להתנאים הגדולים ר' יהושע בן חנניה ורבן גמליאל, כמ"ש בברכות כ"ז דשאל לר' יהושע תפלת ערבית רשות או חובה וחזר ושאל את ר"ג וא"ל חובה ע"ש המעשה, וסיים הש"ס ואותו תלמיד רשב"י היה. כל זה ראיתי בס' מעשיות כת"י.

(נחלת אבות לר' יוסף משאש, חלק ג', אבות פ"ג דרוש קמ"ו)​
 
בתחילת התמנות בנו הכתב סופר על כס הרבנות בעיר פרשבורג בהגיע שבת הגדול שבו היה עליו לפתוח פיו במילי דאגדתא ובמילי דשמעתתא להרצותם לפני בני הקהילה הקדושה ומשום מה נסתמו ממנו מעיינות החכמה ולא עלתה בידו לחדש חידושי הלכה ואגדה כראוי וכיאות לקהילה מופלגה זו כאשר היתה באמנה מאז ומקדם, ומרוב צער ועגמת נפש נפל על הכסא שלפניו, ונפלה עליו תרדמה קלה ובא אליו אביו במראה החלום ואמר לו בני חביבי מה לך נרדם ולמה אתה דואג, הלא למדת כל הצורך, ואם בכל זאת נסתמו לפי שעה מעייני החכמה לחדש חידושים כרצונך, הלא ברכתיך "וגם אני אבא אחריך ומלאתי את דבריך", בכן הא לך שמעתתא ואגדתא ונתונים המה לך ועשה בהם כטוב בעיניך, וערך לפניו חידושים נפלאים ודברים בעתם. וכשסיים הכתב סופר סיפור זה היה אומר בדרך צחות "דרשה זו היתה אב מלאכה". (סנה בוער באש עמוד רח"צ)​
 
יום אחד נודע לרבינו הכתב סופר על מקרה מביש שקרה בעירו פרשבורג, באחד מבתי היהודים הועסק משרת גוי ערל אחד, שהיה אדם נבזה רע מעללים, ויהי כראותו בהזדמנות אחת את המושל שר העיר מתהלך ברחובות העיר לענייני עסקיו, הצליח בערמומיותו לשלוף ולקייס את ארנקו התפוח של השר היישר מתוך התיק שהחזיק בידו... כשקלט הפריץ את שהתחולל עמו, שנחטף ממנו הארנק מתחת האף כך לאור היום, מבלי ששם לבו לכלום, היה זה כבר זמן רב לאחר שאותו בר נש נוכל ברח והתחבא במקום מבטחים. חמתו של השר בערה בו, חוצפה שכזו לא העלה על דעתו שעלולה לקרות אצלו בעיר שלו, כך באמצע היום בהתהלכו ברחובות שלו. הוא לא היה מסוגל לעכל פגיעה שכזו, וציוה על אתר לכנס את גדולי היועצים והפקידים הממונים על שמירת העיר וניהולה התקין, הוא הציג בפניהם את המקרה המביש שקרה עמו בעצמו, ודרש במפגיע למצוא ולאתר את הפושע הגנב הממולח הזה בכל מחיר! "אסור בשום אופן להפקיר כך את בני העיר!" זעק המושל, כאשר קייס נוכל שכזה מסתובב כאן בינינו. חיש מהר יצאה הפקודה, ושוטרים ז'נדרמים התפרסו על פני כל העיר בחיפוש מדוקדק אחר הגנב - "עד שימצא!!!" היתה הפקודה, החיפושים הקדחתניים לא ייפסקו עד שיימצא הגנב ויובא לדין! כשקלט הגוי הרשע שמצבו בכי רע ואין לאן לברוח, כאשר שוטרים חמורי סבר מסתובבים בכל מקום ובולשים אחר כל אדם, החליט כדרכם של גויים שונאי ישראל מדורות עולם לחלץ עצמו מצרתו על גבו של היהודי הנכבד מעסיקו, כך - חשב - אתפטר משתי צרות גם יחד, גם מן הארנק הבוער הזה, שהמחזיק בו עכשיו מובל היישר אל הגרדום, וגם מן היהודון הזה המעביד אותי קשות. הלך אפוא הגוי והטמין את הארנק הכבד והיקר במקום סתר בביתו של מעבידו היהודי, ואכן לא חלפו כמה ימים והנה הגיעה פלוגת שוטרים שעברו מבית לבית בחיפוש אחר הארנק האבוד, ולאחר בדיקה קפדנית נמצאה הגניבה בביתו של היהודי המופתע והנדהם, שידיו לופתו תיכף ומיד בשלשלאות של ברזל. הוא בכה במר נפשו על חפותו, אך כמובן שבכיו לא הועיל ולא כלום, טענתו שאין בו אשם כלל, ומאן דהוא הטמין את הארנק בביתו שלו, העלתה גיחוך על פני המפקדים, "אם הגניבה נמצאה בביתך, הרי אתה הוא הגנב"! פסק מפקד הפלוגה. והנה להשתוממותו הרבה של היהודי ניגש משרתו הנוכל אל המפקד בפיק ברכיים מעושה, כשהוא מעמיד פני תם מתוודה, והודה כביכול על כך שהוא ביצע את הגניבה בשליחותו ובמצוותו של אדונו היהודי בהבטחה שיקבל חלק נכבד מן השלל. ליותר מזו כבר לא נצרכו המפקד ופלוגתו, הרי הארנק נמצא בבית זה, וגם עדות ברורה לפנינו על כל השתלשלות מעשה הגניבה במדויק. היהודי הובהל מיד בבושת פנים אל בית הסוהר, ודינו נחרץ במשפט מהיר למוות בתלייה על הגרדום בכיכר העיר, למען ישמעו וייראו!

משהגיעה השמועה לאזני רבינו הכתב סופר, נחרד ונזדעזע על הריגת איש כשר בישראל בעל משפחה, על לא עוול בכפיו, הוא הכניס עצמו מיד בעובי הקורה, כשהוא מפעיל את כל קשריו, ושולח את טובי העסקנים לנסות למשוך בחוטים הנכונים, אך ללא הועיל. גם כששלח את נגידי ושועי העיר עם מעטפות שוחד משומנות היטב לא הועיל לשנות הגזירה, נראה היה שמקרה זה שונה, חמת המושל שר העיר בערה בו עד להשחית, ולא היה ניתן לצנן את כעסו בשום אופן. הוא זעק ורגז על חוצפתו של היהודי, ותבע נקם מיידי באותו יהודון שההין להעיז פניו כנגדו. משראה הכתב סופר שבפרשבורג נסגרו כל השערים בפניו, קם ונסע אל עיר הבירה, בשתדלנות מייגעת ומפרכת בכל דרך אפשרית, שם בבודפשט הוא נפגש עם שרי המלוכה מהדרגים הגבוהים ביותר, וטען בפניהם ברהיטות ובלשון ברורה שהיהודי הזה חף מפשע, ובהיותו מאנשי קהילתו מכירו היטב מקרוב כאדם ישר ונקי כפיים שמעולם לא רימה איש אף לא בפרוטה אחת, והדבר ברור שיד המשרת הנוכל בנידון. אך דבריו נפלו על אזנים ערלות. ולאחר ששר העיר לא הסכים לשמוע מכלום, והגיש בפני השלטונות את ההחלטה הברורה והחד משמעית של בית המשפט שבעירו שיהודי זה הנאשם הוא אכן אחראי על כל העלילה, נחרץ משפטו ונחתם לעילא ולתתא למוות רחמנא ליצלן.

כשנוכח הכתב סופר שהמצב בכי רע, וששתדלנותו וטרחתו בבודפשט אינם מועילים מאומה, חזר אפוא פרשבורגה, הוא הגיע לביתו שבור ורצוץ באישון הלילה האחרון שלפני ביצוע גזר הדין, כשכל העיר ממתינה בציפייה דרוכה למחרת בבוקר כשיתאספו יחדיו בכיכר העיר לחזות בעונש הכבד המוטל על היהודי הנבזה שהעיז להתעסק עם ארנקו של מושל העיר בכבודו ובעצמו.

בשעה מאוחרת מאוד בלילה הניח הכתב סופר את ראשו הקדוש על יצועו, כשהוא לאה ויגע מכל עמל וטרחת הימים האחרונים, וכשכולו אפוף דאגה רבה וצער נורא על גורלו המר של איש ישראל כשר וישר מבני קהילתו החשובה, עשתונותיו נבוכו, ומחשבותיו לא עזבוהו, מה עוד ניתן לנסות להצלתו של האיש שעוד לא ניסינו? ומתוך מחשבות ודאגות שכאלו נפלה עליו תרדמה, והנה מגיע אליו בחלום הלילה אביו הקדוש מרן רבינו החתם סופר זצוק"ל, והנה רואה הוא את פני אביו זועפות עליו, הוא רעד ופחד מפני אביו הקדוש שהתקרב אליו בפנים קשות, "הייתכן? זעק החתם סופר על בנו מנהמת לבו, יהודי חף מפשע צועד אל מותו, משאיר אחריו אלמנה ויתומים חלילה, ואתה שוכב על מיטתך, ואינך פועל להצלתו? הכתב סופר נבהל לשמע תוכחת אביו הקדוש, והחל בוכה בכי נורא מאין הפוגות, "הלא כל אשר ביכולתי עשיתי, ואף מעבר למה שיכולתי, לא חסכתי בשום טרחה ויגיעה ועמל כדי להצילו, וכי ישנה איזה דרך נוספת שעדיין לא ניסיתי?" שאל הכתב סופר כשכל כולו רוטט מבכי. "יש ויש!" ענה לו אביו החתם סופר בנחרצות: מדוע אינך מתפלל? דאווענענן! דאווענענן!!! בלילה שכזה אין שוכבים לישון! עליך להפוך ולהרעיש עולמות, להעתיר בתפילות חמות, ולהקיש על כל שערי שמים, עד ירא השם וירחם, בלילה שכזה לא יושנים!!! פסק החתם סופר.

הכתב סופר קם תיכף ומיד ממיטתו בגבורה עזה ובהתלהבות עצומה, וקרא היישר למשמשו, כשהוא מצווה עליו לגשת תיכף ומיד אל ראשי הקהל שיעוררו את כל יהודי העיר כולם ממש אנשים נשים וטף ללא יוצא מן הכלל, ועל אף השעה המשונה שבאמצע הלילה, יתאספו כולם אל היכל בית הכנסת המרכזי לתפלות וזעקות עד לב השמים להצלת נפש מישראל. ואכן את פקודת רבם שמרה רוחם, התכנסו יחדיו כל אנשי ישראל קדושים וטהורים לעצרת רבתי בלב אותו לילה אפל. רבינו הכתב סופר ניגש אל הדוכן בקול בוכים, והרים קול זעקה וצווחה, שגזירה קשה זו מרחפת על בני העיר כולם, שמצד ברית הערבות הרי ערבים כל ישראל זה בזה והכל חייבים בתפילה זו. "ניסינו כוחנו בכל הדרכים והאמצעים האפשריים," הרעים הרב בקול נרגש, "אך נראה שהכל סגור ומסוגר בעדנו! עלינו אפוא לזעוק בקול גדול לבקוע ולקרוע שערי שמים בתפילותינו, כאשר תולעת יעקב אין כוחה אלא בפיה, וגדולה צעקה שמקרעת גזר דינו של אדם!" למותר לתאר את גודל הבכיות וצעקות שהיו באותו לילה בבית הכנסת הגדול של פרשבורג, בראותם את רבם הנערץ הרועה הנאמן בשבירות ליבו ורוחו זועק מרה וגונח ונאנח בתפילות נוראות. ואכן תפילת הצדיק ותפילת הציבור עשה רושם למעלה, ובעזרת תפילת הצדיקים שלמעלה, ואביו הקדוש החתם סופר זי"ע שלא נח ולא שקט כל אותו הלילה, אכן נשאו התפילות חן בעיני המקום ברוך הוא והגזירה נתבטלה.

ויהי בבוקר עם התאספותם של כל אנשי העיר אל המשפט הגדול, משהגיע ראש השופטים אל ביצוע גזר הדין, ביקש לברר היטב בירור אחרון את אמיתת הפסיקה, והאם מיצו היטב את תהליך כל החקירות. לאחר בדיקה החליט ברגע האחרון ממש להעמיד לחקירה את אותו גוי נוכל בר נש, שעל עדותו היחידה נסמך כל המשפט, והוא שהפליל את היהודי. הגוי הנבל הזה שלא היה מוכן לחקירה פתאומית זו, סתר את עצמו בכמה פרטים בחקירתו הצולבת, הוא נתפס בשקרים רבים, עד שמתוך חקירתו נודעה כל האמת, שהוא עצמו ביצע את הגניבה לבדו, והיהודי הזה אכן חף מפשע. בו במקום התחלפו הנאשמים, הגוי הגנב האמיתי נשלח אל הגרדום, ונפשו של היהודי היתה לו לשלל, לשמחת לב כל בני העיר, שראו עין בעין גודל כוחה של תפילה להפוך הגזירה על פיה גם אחר שהיתה כתובה וחתומה, ולשמחת לב רבו מרן הקדוש בעל הכתב סופר זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה אמן.
​
(טיב הקהילה ויחי)​
 
הרב הקדוש מוהר"ר אליעזר מקאמרנא זצוק"ל סיפר שפעם אחת שכח הרב הצדיק הקדוש המפורסם מוהר"ר צבי מזידיטשוב זצוק"ל בלילה את היא"צ של אמו ז"ל, ובאה אמו אליו בלילה ואמרה לו: "בני, את הקדיש שלא אמרת, אני מוחלת לך, וגם את המשניות שלא למדת, ג"כ אני מוחלת לך, רק מה שלא נתת תיקון, זה לא אוכל למחול". ונבהל, ושלח תיכף לאנשי שלומו ולמד משניות ולא אמר קדיש, ונתן להם תיקון [1].

(טעמי המנהגים עניני שמחות קונטרס אחרון אות תתרע"א עמוד תע"ט)
​

[1] הובא בשו"ת הד"ר (ח"ב סי' ל"ד) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' קל"ה) ובאוצר פתגמים ושיחות (ע' 55).

אמנם בקונטרס דברות קודש תשי"ד (הוצאת קרית יואל תשרי תשס"ח עמוד צ"ו) כתב: ומה שמספרים שאיזה צדיק שכח פעם אחת היארצייט של אמו ובאה אליו אמו בחלום ואמרה שהמשניות והתפילה לפני העמוד מוחלת לו, רק מה שחיסר לחלק תיקון אינה מוחלת לו, אמר על זה מהר"י מסאטמאר זי"ע בשם אחד מהצדיקים שאמר על מעשה זו: "אגוטער שיכור האט עס אויסגעטראפן". אבל בשפע חיים מביא זאת כמ"פ שכך מספרים על זקינו העטרת צבי מזידיטשויב זי"ע.​
 
יש את חלום הרקנאטי (הובא בב"י או"ח תרנ"א) בליל סוכות בענין הצמדת הלולב לאתרוג.
סוד זה נגלה אלי בחלום בליל י"ט הא' של חג הסוכות נתאכסן אצלי חסיד א' אשכנזי שמו הר"ר יצחק ראיתי בחלום שהי' כותב השם ביו"ד ה"א והי' מרחיק הה"א אחרונה מן הג' אותיות א"ל מה זה עשית השיב כך נוהגים במקומינו ואני מחיתי בו וכתבתיו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין למחר ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא האתרוג והבנתי פתרון חלומי כו' כי כל הד' מינים רומזים בו ית' כדאי' במדרש כו'
 
מעשה היה בקשטלייאה, שהיה מזומן לעכו"ם שור לשחוק, כמו שהן רגילין להכות בו ולענותו, באותו היום בלילה ההוא, בא לאדם אחד יהודי בחלום וראה אביו, ואמר לו דע בני שבעונותי הרבים גלגלו אותי אחרי מותי בשור, והוא השור המזומן למחר לעינוי וליסורין קשין בשחוק העם הנזכר, לכן בני פדני והצילני, שאני אברח דרך מקום פלוני טרם יהרגוני וטרם יטרפוני, ואתה תפדני, ולא תחוס על ממונך, ותשחט השור ההוא ויצא כשר, ותאכילנו לעניים בעלי תורה, כך הודיעוני מן השמים והרשוני להגיד אליך, ובזה תחזור נפשי במעלה מגלגול בהמה לגלגול אדם, ואזכה לעבוד את ה' בעזרת האל, ומעשים כאלה רבים ארעו בישראל, שאל אביך ויגדר זקניך ויאמרו לך. (ספר חרדים פרק ל"ג)​
 
בבין הזמנים תשמ"ח שלח הפני מנחם שהיה אז ראש הישיבה לכל הישיבות שלא יסעו למקומות עם מים וסיפר שחלם שהבית ישראל הגיע אליו בחלום ואמר לו תשמור על הבחורים שלי, כידוע שהיה מי שלא נשמע להוראה ונטבעו ארבעה בחורי חמד בנהר הירדן.
 
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
חזור
חלק עליון