בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ/ חלומות של גדולי עולם

[געגועים]

כאן המקום לחלומות של גדולי וצדיקי עולם

 

[געגועים]

באשר הנני מחזיקו לאוהב נאמן, בכן אכתוב לו דבר אחד אולי ידע הפתרון, ביום ה' העבר הרהרתי בענין שלמי שמחה ביו"ט, והוצרכתי לעיין בלשון המשנה בסוכה פ"ד מ"ח, וראיתי שם בתוספות יום טוב שכתב וכו' ובראותי זאת היה תמוה אצלי וכו' וכאשר הרהרתי בזה ולא מצאתי ישוב ע"ז אחר איזה שעות, כתבתי על הגליון של המשניות שם: דבריו צ"ע. ובאותו לילה בעת שינתי נדמה לי בחלום אשר אחד שוכב על הקנאפע [הספה], ואמר לי תן לי המשניות מועד, אמרתי מי הוא, אמר לי שהוא "התוספות יום טוב", ונתתי לו, האט ער גמישט [דפדף] למקום הנ"ל, ואמר לי: "דאס דארפט אויס צו שטרריכין" [את זה צריך למחוק], ואמרתי אמאי, ואמר לי "פרעגט דוא גמרא אנדערשט" [הגמרא שואלת אחרת], ונדמה לי שרוצה למחוק, ולא הנחתיו. ע"כ. אולי י"ל בזה כדאמר בגמרא דברי חלומות וכו', יש לי עגמת נפש מזה, כי לא אדע מה הוא, ומה לי לעשות[1]. (שו"ת רבי שאול משה זילברמן סי' כ"ד)​

---

[1] עוד בענין זה ראה בשו"ת דבר יהושע ח"ב סי' צ"ו ובספר זכרון שמואל (גור) עמוד כ"ד.

 

[געגועים]

ואספרה לך אהובי בני דבר נפלא, הלילה אשר למחרתו בא מכתבך האחרון, אתחזי לי בחלמא כבוד קדושת אאמ"ו זצ"ל זכותו יגן עלינו, ואמר לי בזה הלשון: "גוטע געפליך מיינע קינדער דער שכל פליעט, אבער צו געשווינד מאן מוס מיושב מעיין זיין אין יומא אונד אויך אין שבועות" ["מוחות טובים לבניי, השכל רץ, אך מהר מדי, יש לעיין מיושב ביומא וגם בשבועות"], והראה לי פנים שוחקות, ואקץ והנה חלום, וספרתי בבוקר להרבני מו"ה גאטליעב דייטש נ"י, ואמרתי לו, הן אמת אני עוסק בסוגיא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב במס' יומא, אבל לא ידעתי בזה מקום עיון במס' שבועות, והנה בא מכתבך באותו היום, ובפתחי ראיתי אתה מתמה עלי שלא נתתי לבי ליישב לשון רש"י במס' יומא שהוא נגד מסקנת הסוגיא דמס' שבועות, עמדתי משתומם כשעה חדא, והראתי לר' גאטליעב מכתבך, ואמרנו וענינו בפה הנה זה הוא פתרון החלום אשר חלמתי, ולקחתי הגמרא מס' יומא ועיינתי בלשון רש"י וכו' ואין כאן שום קושיא. (שו"ת מכתב סופר יו"ד סי' י"ז)​

 

[שלמה דייטש]

אוצר החכמה

tablet.otzar.org

 

[מעיינות]

יש בקובץ תשובות להגרי"ש אלישיב זצ"ל,
שו"ת בין האדמו"ר מערלוי זצ"ל להגרי"ש בו הרבי מערלוי כותב מכתב עם שאלה להגרי"ש והוא מציין במכתבו שהוא שאל הזו בחלומו את הגרי"ש, והוא לא זוכר מה הוא ענה לו ע"כ.

 

[קטלא קניא]

יש ספר "מגילת סתרים" מהרה"ק ר' יצחק אייזיק מקאמרנא זי"ע, עבר בכתב יד דור אחר דור ונדפס לראשונה לפני כשבעים שנה.
הספר מלא בחלומות וחזיונות טמירים ונפלאים שראה הרה"ק.

 

[הבית]

יש ספר "מגילת סתרים" מהרה"ק ר' יצחק אייזיק מקאמרנא זי"ע, עבר בכתב יד דור אחר דור ונדפס לראשונה לפני כשבעים שנה.
הספר מלא בחלומות וחזיונות טמירים ונפלאים שראה הרה"ק.

 

[מעיינות]

יש בקובץ תשובות להגרי"ש אלישיב זצ"ל,
שו"ת בין האדמו"ר מערלוי זצ"ל להגרי"ש בו הרבי מערלוי כותב מכתב עם שאלה להגרי"ש והוא מציין במכתבו שהוא שאל הזו בחלומו את הגרי"ש, והוא לא זוכר מה הוא ענה לו ע"כ.

 

[געגועים]

עובדא ידענא שאא"ז מצאנז נתגלה בחלום לאחר הסתלקותו לאא"ז בעל ייטב לב ואמר לו, בתור מחותן וידיד נאמן הנני מייעץ אתכם שתעסקו יותר בנגלות התורה מבנסתרות, ושני ידידים היו לי כשהייתי בעלמא הדין שיעצתי להם זאת, אחד קיבל דברי ואחד לא, זה ששמע בקולי אינו מתחרט והשני מתחרט על זה כעת, על כן הנני גם כן מייעץ אתכם כנ"ל. (שו"ת דברי יציב ח"ד יו"ד סימן קל"ח)​

 

[געגועים]

ושמעתי ברור דהנו"ב בעצמו (אם כי סובר דאין מצוה בקבורתו) בא לאחר הסתלקותו לבנו הגאון מהר"ש שיניח לו השן שמונח באוצר הספרים שלו בקברו, והגאון מהר"ש מצא השן בדרך נפלא, כן שמעתי. (עמק שאלה יו"ד סי' צ"ז)

עוד לפטירת הרמב"ם. ושמעתי אומרים ששכחו אצבע של רגלו כי לא מצאוהו באותה שעה, ואחר כך בא לחכם אחד מחכמי מצרים בחלום והגיד לו כי במקום פלוני מונח, וכך היה, ולקחו אותו משם וקברוהו בטבריה עמו. (דברי יוסף להרב יוסף סמברי ז"ל עמוד 221, מובא בשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' קמ"א ובשו"ת יבי"א ח"ט סי' ל"ו)​

 

[געגועים]

שמעתי מפי הגאון בעל דברי גאונים ז"ל, ההוא אמר לי שהוא נהוג לבלתי הסכם על שום היתר ב' נשים, יען כי שמע פ"א מפי הרב הקדוש בעל צמח צדיק זצ"ל שהי' למשפחתו אב זקן וצדיק וגאון (כמדומני שאמר שהי' אבידק"ק קראקא), שהי' נהוג להתיר חדר"ג בזה וכיו"ב, וחלם לו שנפטר מן העולם ויצאו נשמות כל הצדיקים לקראתו ורק רגמ"ה לא רצה לצאת יען שהי' תמיד מצדד להתיר חרמו, ומני אז משך ידו מזה. (שו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' קפד בהערה)​

 

[מתחילים מחדש]

הרה"ק הפני מנחם מגור זי"ע היה לו מגיד בחלום הרה"ק ר' מנחם מנדל מפאבניץ זי"ע - אחיו של האמרי אמת זי"ע.
והפנ"מ שאל לו למה יש כ"כ צרות ל"ע.
ענה לו, שאם היו כולם מרגישים כמו משפחה א' היה די בצרה אחת לעורר את ישראל כולה מתרדמתם, אבל מכיון שלדאבון לב יש פירוד לבבות, ולא מרגישים אחווה, מוכרח להיות כ"כ צרות ל"ע כדי שכולם ירגישו.
והדברים מבהילים.

 

[הספר התורני]

שפתי כהן על חושן משפט - סימן שלג
וכן הוא בתשו' מיי' בשם מהר"ם שהגיד לו כן בעל החלום ולפע"ד דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין בזה וגדולה מזה אמרי' בפ' זה בורר (דף ל' ע"א) הרי שהי' מצטער על מעות שהניח לו אביו ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הם במקום פלוני הם של מעשר שני הן זה הי' מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.

 

[שלמה דייטש]

בעלונים לפני סוכות התפרסם סיפור על חלום של ר' חיים פלאג'י שחלם שגוי הביא הביא לו אתרוג וחתם עליו את שמו.

אם יש למישהו אופציה להעלות את זה אשמח מאד, די אהבתי את הסיפור ואין לי אותו תחת ידי.

 

[געגועים]

בעלונים לפני סוכות התפרסם סיפור על חלום של ר' חיים פלאג'י שחלם שגוי הביא הביא לו אתרוג וחתם עליו את שמו

אולי כוונתך לזה:

שו"ת לב חיים (ח"ג סי' קמ"ג): נשאלתי בחזיון לילה במי שכתב שם ראובן וכינויו באתרוג שלו כדי שלא יתחלף ובא האתרוג ביו"ט ליד ראובן וכו' ואם מותר למוחקו ע"י גוי​

 

[געגועים]

ואני הצעיר ראיתי בקונטרס ישן אופן קבורת רב עמרם, ולא ידעתי אם הוא זה הגאון שבמתא מחסיא ששלח הסדור, או אם הוא גאון אחר, ועם כל זה בחרתי להציג לפניך הדבר. רב עמרם היה במגנצא עיר גדולה על נהר רינוס, וילך הרב להקים ישיבה בעיר קלוניה, ויהי כי זקן מאד צוה לתלמידיו שאחר מותו יקברוהו אצל אבותיו במגנצא, ויענו תלמידיו כי זה להם סכנה גדולה, והשיב להם תטהרו אותי ותשימוני בארון, ואח"כ בספינה קטנה על הנהר, ותניחו הספינה שתלך מאליה, וכן עשו תלמידיו אחר מותו, והספינה הלכה מיד אחר מרוצת המים עד שהגיעה נגד עיר מגנצא, ויתמהו אנשי העיר ויאמרו כי יש ארון ואיש מת בתוכו, אז אמרו קדוש הוא שבא להקבר בארצנו, וישלחו ידם להחזיק בספינה והיא נרתעה לאחור, וישתוממו האנשים ויגידו הדבר אל שר העיר, וישובו כולם אל שפת הנהר, ובהיות יהודים עמהם נתקרבה הספינה אל היהודים, וישלחו האינם יהודים ידיהם להחזיק הספינה ולא יכלו כי בורחת היא מהם, וכן עשו פעמים רבות עד שראו במופת כי מתקרבת ליהודים ולא להם, ויקראו ליהודים ויאמרו להם הכניסו בספינה וראו מה זה. והספינה נתקרבה להם ויכנסו ויפתחו הארון, והיה בו כתב כתוב האומר: "אחי ורעי בעלי ברית ק"ק מגנצא הנה באתי אליכם כי נפטרתי לעולמי בק"ק קלוניה ומבקש אני שתקברוני בקבר אבותי ולכלכם חיים ושלום, נאום עמרם", ובראותם המכתב, התחילו להתאבל עליו והוציאו הארון ממנה, והעיזו אנשי העיר ויתחזקו על היהודים ויכום, אבל לא יכלו לזוז הארון ממקומו, ומיד צוו לשמור אותו שם, ובנו עליה בית תפלתם גדולה מאד, והיהודים השתדלו עם תחנונים והוצאות להשיג הארון ולא יכולו. ובכל לילה היה רב עמרם בא בחלום להרבה בחורים ואומר להם תקברוני בקברי אבותי, ויתייעצו הבחורים וילכו בלילה חוץ לעיר ויקחו תלוי שהיה על העצים וילבשוהו בגדים לבנים ויגנבו את רב עמרם וישימו התלוי תחתיו, ויקברו הגאון בקבורת אבותיו, וה' היה עמם שלא נודע ולא נתגלה הדבר. (שלשלת הקבלה מובא בסדר הדורות ד"א תר"ו עמוד צ"א) ​

 

[געגועים]

מהר"ר גדליה חיון היה מתפלל על החולים, וזימנין דלחולה אומרים לו בחלום שניצול בעבור תפלת החסיד זיע"א.

הגאון מה' העשל, שמעתי מאדם גדול זקן שקיבל שהגיד הגאון החסיד בעל של"ה בחלום, שהרב העשל היה נשמת רבינו תם, ויזהרו מאד בכבודו.

ושמעתי שפעם אחת נחלקו בלשון הזוהר מהר"ר אברהם אזולאי והרב מה' שלמה עאמר חברו, ואחר שנפטר מהר"ש עאמר בא לו בחלום וא"ל שבמתיבתא דרקיעא אמרו לו שלשון הזוהר שנחלקו, מה שפירש הוא מהר"ש הענין אמת בחכמת הקבלה, אך כוונת רשב"י היה כמו שפי' הרב מהר"א.

אף שאין רצוני לכתוב מעשיות, מ"מ להפצרתם אמרתי אגלה מה שקבלתי מרבני זקני עה"ק ירושלים ת"ו. ידוע דחזקיה המלך ע"ה מפני סנחריב סתם את מי גיחון, ועד היום יום הששי בחצות שנסגרים פתחי שערי ירושלים, כי כל הישמעאלים הולכים בעוה"ר לבית המקדש, נשארה העיר כמעט ריקנית וע"כ סוגרים השערים, וההולך שם אצל שער אחד אשר הוא סמוך למגדל, שומע קול מים רבים שהולכים מתחת לארץ. ובזמן שהרב מהרח"ו היה בעה"ק ירושלים, בא שר אחד תקיף הנקרא אבו סיפי"ן, וידע שמלך ישראל סתם מי גיחון, ושאל אם נמצא היום מי שיוכל לפתחו, וא"ל הגויים יש חכם שהוא אלהי ושמו ר' חיים ויטאל, ודאי שהוא יכול לפתחו, ושלח אחריו יום הששי, וא"ל גוזרני עליך שבעוד שהולך הוא לבית המקדש פתוח תפתח את הנהר הזה שסתם מלך שלכם, והוא נצרך הרבה לעיר, ועליך מוטל לפתחו, ואם אין דמך בראשך. ומהרח"ו עשה קפיצת הדרך והלך לדמשק, ובא אליו רבינו האר"י זצ"ל ובחלום ידבר בו: הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ, כי זה השר היה גלגול סנחריב, וכן נקרא אבו סיפי"ן שבערבי פירושו אבי החרבות, ואתה יש בך ניצוץ חזקיה המלך, והיתה שעת הכושר לתקן ולפתוח מי גיחון, כי שלא ברצון חכמים עשה חזקיה המלך ע"ה, שהוא מהדברים שלא הודו לו, ובזה היתה אתחלתא דגאולה. והשיבו מהרח"ו לא רציתי להשתמש בשמות הקודש, וא"ל האר"י אלו לא נשתמשת לבא לדמשק החרשתי, אבל מאחר שנשתמשת לזה, היית יכול להשתמש לפותחו, והיה קדוש השם ותקון גדול, א"ל מהרח"ו א"כ אחזור לירושלים לפתחו, א"ל חליף שעתא ולאו זימניה הוא[1]. ע"כ שמעתי.

[שם הגדולים להרב חיד"א ז"ל]​

---

[1] ובבן יהוידע (סנהדרין צד.) מוסיף: ודע כי אותו השר הנקרא אבו סיפ'ין, בא אח"כ לפה עירינו בג'דאד, ונקבר פה בג'דאד בתוך חצר גדול בנוי בסוף מבואות היהודים, ואומרים הזקנים של עירינו שהיה על קברו קליפה, והיו מאמינים בו הגויים ומכבדים אותו הרבה, וגם מן היהודים היו הולכים על קברו לבקש וכו', אך הרב המקובל הישיש מהר"ר ששון מרדכי ז"ל לקח בית סמוך לקברו, והיה עוסק שם בקבלה ויחודים כמה ימים עד שביטל הקליפה שלו, והנה בעתה נעשה קברו, והחצר והבנין כולו חורבה ואשפה, וגם בעיני הגוים אינו חשוב כלום אלא ככלב מת, כי בטל לגמרי וכו', ומי יודע בסוד ה' מה שהיה בהרב מהר"ש ז"ל הנזכר איזה גלגול השייך לזה, אשר נתבטלה קליפתו של זה על ידו.​

 

[געגועים]

שנת ה' של"ה, בשנה ההיא חלה אחי הר"ר משה, ואמר לי מורי ז"ל [האריז"ל] בחלום שאכוין עליו בברכת רפאינו בתיבת רופא חולי עמו ישראל, כי רופא בגימטריא עם הכולל רפ"ח ניצוצין, שמהם באים החולאים, ואכוין שאלו הרפ"ח יתוקנו בו ויתמתקו וע"י כן תמשך רפואה אל החולה, אז אמרתי לו כי רופא אינו כי אם רפ"ז, ויותר טוב לכוין בר"ת רופא חולי עמו ישראל שעולים רפ"ח, ויאמר לי כן הוא האמת, והוא לא רצה לאמרו עד שאמרתיו אני, והיה זה כדי לזכות אותי. (שבחי מהרח"ו)​

 

[געגועים]

מעשה באחד שהיה נזהר הרבה בשמירת המצה בלישה ואפיה ובכל הלכות פסח, והנה בליל פסח אחד שישן חלם דא"ל אדם אחד אוי לו שאכל חמץ משהו, ויקץ ויתמרמר מאד ויבך בכי גדול, וחזר וישן מתוך בכייתו, ויחלום והנה איש מדבר עמו, וא"ל זה החמץ שאכלת הוא שנשאר בין השיניים פירור קטן חמץ מאכילה שאכל בע"פ בבוקר, ובעת שהיה אוכל ולועס המצה בלילה נפרד אותו פירור מבין השיניים ונדבק במצה ואכלו עם המצה, על כן כמה וכמה צריך האדם לשום לבו דבר זה להזהר בנקוי שניו היטב. (בן איש חי הלכות שנה א' פרשת צו סי' ח')​

 

[געגועים]

והכי נמי הנהגתי עצמי להזהר בכל ימות השנה מלהדליק הטאבק"ו מנר של חלב, מפני שראיתי להגאון הרב רבי דוד גרשון זלה"ה שהיה נזהר מחמת כי ראה בחלומו שהיו מנדין אותו, ושאל על מה ועל מה, וענו אותו כי אכל חלב, והוא חזר לומר שיודיעו לו כיצד אכל החלב, ואמרו לו שלפי שהיה מדליק העשב הזה משלהבת הנר של חלב, שהיה נחשב לו כאילו אכל חלב, ומחמת חלום זה קיבל עליו שלא לעשות עוד כדבר הזה וכו', וכשסיפר לי חלומו זה, גם אני קבלתי על עצמי בלא נדר להיות נזהר מלהדליק כל מה דאפשר. (לקט הקמח הלכות ט"ב, מובא בשם הגדולים להחיד"א)​