מעשה זה לא היה ולא נברא,מאכילת השבת למדנו לקדש את האכילה
אחר הגיעו של הגאון רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג לארץ הקודש, חשקה נפשו להכיר את מרן הגרי"ז אחר ששמע על רוב גאונותו, ובלוויית משמשיו עלה לירושלים לביתו של הגרי"ז.
מיד כשנפגשו הרבנים החלו נושאים ונותנים בעמקה של הלכה, ועד מהרה הפליגו ארוכות בים התורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
לאחר מכן, כששוחחו הרבנים על עניני השעה, שאלו מרן הגרי"ז כיצד הוא עורך שעות רבות טיש עבור חסידיו ובו אוכלים ממטעמי השבת, וכי אין זה בכלל ביטול תורה לישב זמן כה רב.
השיב לו האדמו"ר, כי ראוי להביא בענין זה את דברי הט"ז [אהע"ז סכ"ה] שביאר הפסוק 'שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שינה', שאותו השכר הניתן לאלו שמשכימים קום לאכול מלחמה של תורה, ומעצבים וממעטים בשינה בכדי שיוכלו לעסוק ולהגות בתורה, כן יתן ה' שכר באותה מידה לידידו שינה, והיינו למי שהולך לישון לשמו יתברך, ביודעו כי שינתו היא בכדי לחדד את מוחו שיהיה פנוי לתורה, ושכרו גדול אף על כך.
והנה, הרי בודאי שמרן משקיע כל זמן הנדרש לקיום מצות האכילה בפסח, שהרי עיקר המצוה היא האכילה לשמה בלילה זה, ולמדנו מדברי הט"ז, שכן הוא בכל השנה אם אדם ילמד לקדש את האכילה שתהיה האכילה לשמו יתברך, הרי מקיים בכך מצוות ה', ונמצא שבכל אכילה ואכילה אם עושים זאת לשם שמים הרי שהיא מצוה גדולה, ומה לי אם לומד לשמו יתברך או עושה לשמו באופנים אחרים, ובלבד שיקיים מצוותו יתברך.
באותם זמנים לומדים אנו לקדש את האכילה ויתר הדברים כפי שעושים בפסח בעת אכילת המצוה, וכך זמנים אלו בשבת קודש מנוצלים היטב לקדש שמו יתברך, והיה זה שכרינו.
שמע הגרי"ז את דברי תשובתו של האדמו"ר ושמח על כך.
שכו הרבי מקלויזנבורג למד אצל הגרי"ז בוורשא.
ודון מינה ואוקי באתרה.