איני זוכר שעמדתי בזה בעוניי
כוונתי לספרים כמו 'דבר יעקב' וחבריו אשר תשב''ר רגילים בהם
במחשבה שניה. הרי לשיטת הסמ"ע באופן שהשליח אינו בר חיובא לא נאמר הכלל אשלד"ע, כי המשלח לא יכול לטעון שחשב שהשליח לא יעבור על דברי הרב, כיון ואינו מצווה על עבירה זו. וכמו שכתב שם הסמ"ע מפורש. וז"ל: "ויכול המשלח לומר סברתי שלא ישמע לי לעשותו, לכך אין המשלח חייב. אבל אם אין השליח בר חיובא, לא שייך האי טעמא".
ואם כך, לא שייך לומר, שהסיבה שהשליח לא יעשה את העבירה בגלל שסו"ס הוא יוצר מציאות שנוגדת את רצונו של הקב"ה, כי אז גם באופן שאינו בר חיובא, הוא יוצר מציאות כזו. ומדוע בכה"ג המשלח לא יוכל לטעון שעשה כן על דעתו בלבד. ובהכרח כמו שהעיר @דברי יושר
אינני מבין,
סבור הייתי שלא ישמע לי "דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין"
כלומר יש לשליח בעיה לעבור איסור בעצמו פני שהרב אסר עליו ומה שייך איסור לייצר עבירה וכו'
אתמהה??
לא ברור לי מה הכרחו שכתב "איסור בפני עצמו".
ולא די בכך שסו"ס במעשה השליחות הוא גורם למעשה עבירה.
ובכל מקרה, ראה מה שנכתב כאן. כך שלמעשה בדעת הסמ"ע כמו שנכתב.
הכרחו פשוט
שאם הטעם שהשליח ימנע מהאיסור הוא מחמת שהוא צריך להקשיב לדברי הרב
אין טעם שלא יעשה עבירה שמתייחסת לאדם אחר שהרי אין לו שום איסור לעשות זאת
וממילא הוא מחויב בביצוע שליחותו
מה לא נכון במה שכתבתי לעיל
זה אומנם דחוק.
אבל יתכן שבכה"ג אינו מרגיש בחומרת האיסור, כיון שהוא בעצמו איננו מצווה בזה.
אם כך תעבור שוב על האשכול ומה שנכתב.
כי אתה חוזר שוב על הדיון. האם עצם התוצאה שנגרמת ממעשה השליח היא לא סיבה שימנע?
ועל זה היה דיון. אבל מה שכתבת "איני מבין" ואתממה, לא פותר את הדיון הנ"ל, כי כאמור אין הכרח מהלשון דברי הרב וכו', למה שמר רוצה לאחוז בקרנות המזבח.
ובד בבד, כבר כתבתי, שמדברי הסמ"ע בהמשך דבריו, נראה כפותח האשכול.
הנחת היסוד היא ש'סבור הייתי שלא ישמע לי' היא אך ורק בעבירה שעובר השליח.
האם דבר זה כתוב מפורש בסמ"ע?
- פותח האשכול
- #31
ברור שכך.
אחרת למה שלא ישמע לו, הרי אין לו שום בעיה הלכתית לעשות זאת.
כי בלא זה אפשר לומר, שלאו דווקא אם השליח עצמו עובר העבירה יש את סברא זו - אלא אפילו אם אינו עובר אלא כיוון שזה מעשה עבירה סבור היה המשלח שלא ישמע לו השליח.
- פותח האשכול
- #33
עיין לעיל שעסקנו בזה באריכות.
- הודעות
- 38
- תודות
- 86
- נקודות
- 18
ההבנה הפשוטה היא שכיון שסו"ס הקב"ה אסר מעשה זה מסתמא לא ישמע לו, וכמו שברור שלא ישמע לאדם ברציחה או בגזילה, אך צ"ע ע"ז מהא דתלי אם חשיב בר חיובא או לא, (עי' ב"מ י, ב וראשונים שם), שלכאורה אם הטעם שלא ישמע לו הוא שלא רוצה שתבוא עבירה על ידו אין טעם לחלק אם הוי בר חיובא או לא, ומבואר שגם הדרישה שלא תבוא עבירה על ידו היא תולדה מהתביעה של הציווי, ולכן כאשר אינו נאסר במעשה מסוים ל"א אשלד"ע.
אך לכאורה צ"ב, שהרי הנידון כאן הוא בדעת בנ"א, ושוב אין טעם לתלותו בתורת בר חיובא, שהרי ודאי אין אנשים נמנעים יותר משליחות עבירה כאשר הם מצווים, וצ"ל שגם לשי' הסמ"ע אין הסברא של 'כסבור שלא ישמע לי' עומדת לעצמה, אלא שהיא סיבה להטיל הציווי אצל המשלח ולא אצל השליח*, ומשו"ה כאשר אין המשלח בר חיובא הדרי' להעמיד הציווי אצל השליח.
*וזהו עיקר הנידון אם יש שליח לד"ע, אך אכמ"ל.
אך לכאורה צ"ב, שהרי הנידון כאן הוא בדעת בנ"א, ושוב אין טעם לתלותו בתורת בר חיובא, שהרי ודאי אין אנשים נמנעים יותר משליחות עבירה כאשר הם מצווים, וצ"ל שגם לשי' הסמ"ע אין הסברא של 'כסבור שלא ישמע לי' עומדת לעצמה, אלא שהיא סיבה להטיל הציווי אצל המשלח ולא אצל השליח*, ומשו"ה כאשר אין המשלח בר חיובא הדרי' להעמיד הציווי אצל השליח.
*וזהו עיקר הנידון אם יש שליח לד"ע, אך אכמ"ל.
חברים מקוונים לאחרונה
- מידה טובה
- גרינפלד
- ארצישראל
- דבר היושר
- ב. שלמה
- מבקש תורה
- איש יהודי
- עמך
- צריך עיון
- לב טוב
- אוצר הידיעות
- ברזילאי
- הרועה בשושנים
- דוד המלך
- חתם סופר
- החש בראשו
- הצעיר שבחבורה
- יהודי
- בד קודש
- בעל בעמיו
- ממגד שמים
- אוצר של יראת שמים
- היושב בישיבה
- מה ידידות
- עול תורה
- יואל שילה
- רחמים
- בן עזאי
- זוטא
- משנת התורה
- וועלוועל'ה
- איש
- סבא
- לענ"ד
- חד וחלק
- אוצר המועדים
- מגנא ומצלא
- רוצה להבין
- אמרי שפר
- הרב מרודוש
- חזיא לרדיא
- אברהם העברי
- י"ג מידות
- קולמוס
- איש אשכולות
- דורש ומבקש
- אב"ר
