אילת השחר פרק א אות א - שרשים

[הצעיר שבחבורה]

דעת חז"ל מסכמת עם דעת חכמי הלשון שאין שורש בלה"ק יותר משלש אותיות, ועל המרובעים אמרו שהם מורכבים משתי תיבות או ג' ושמקצתם נבעו מלשונות אחרות. (ויקרא ס' קנב):​

 

[הצעיר שבחבורה]

קנב. כרמל. מוסכם מחכמי הלשון שאין שורש בלה"ק יותר מג' אותיות. ועל המרובעים והמחומשים יאמר הבחור (מאמר ד' בסופו) שהם מלשונות אחרות. ורבים יאמרו שהם מורכבים. וכמו שהביא הראב"ע (ס' צחות דף נא וס' מאזנים דף מב) דעת המפ' שמלת יכרסמנה מורכבת. ימלא כרסו ממנה. וכ"כ הרד"ק במכלול אות א' על אחשדרפנים שמורכב מן אחש דרי פנים. אחשתרנים. אחשי תרין. ובשרש בל, בליעל בל יעל. ובאות ז' בשם אביב על זרזיף. זרזיר. ובאות ע'. עבטיט עב טיט. ובאות פ' בשם התרגום. פרשדנה. פרש שדונה. ובאות רי"ש רטפש. רטוב פש. ועל רבים מהם כתב שהם מלשונות אחרות ארמי או פרסי או מצרי. וקצת משמע שגם חז"ל דרשו מוצאם מלשונות אחרות כמ"ש בר"ה (דף כו) לא הוו ידעי מה מטאטא. אר"ע כשהלכתי לכרכי הים היו קורין לנדה גלמודה. זה לא הסכימו שתהיה לשונינו מעורבת מלשונות הלועז, רק פירשוהו כפי הדרך שהם מלות מורכבות. כמ"ש (שם) מאי גלמודה גמולה דא. אלגביש על גב איש (ברכות נד). אברך אב רך (ב"ב ג' ב"ר פ' צ). גיהנם גיא הנם (עירובין יט). דמשק. דולה משקה (כמ"ש הרד"ק די משק) (יומא כח). מחוספס נמוח על פס יד (יומא ע"ה). חרצובות חרד עצב (שבת לא). חשמל חש מל (חגיגה יג). טפסר טפש שר (ב"ר פ' צ). כדכד כדין וכדין (ב"ב דף עה). כרפס כרים של פסים (מגלה יב). מכתם מכתו תם (סוטה יוד). מדהבה מדוד הבה (שבת קנ). מלקש מל קש (תענית ו). מלתחה דבר הנמלל ונמתח (גיטין נט). פרבר כלפי בר (זבחים דף נה. תמיד דף כז). פרשז פרש זיו (שבת פח). פתיגיל פתי גיל (שבת דף ס'). צלמות צל מות. תלתלים תלי תלים (עירובין כא). תלפיות תל שפיות פונים שם (ברכות לא). וזה הוא המוסכם מן המדקדקים האחרונים כמ"ש ביסוד הנקוד (שער הפעלים ס' פ"א ושער השמות ס' נח) ובצוהר התיבה (שער השמות ס' מה). ועפ"ז אמר בספרא כרמל רך מל. ר"ל כר מל. והפך מלת כר כמו כבש כשב. וכמ"ש התוס' במנחות (דף סז). וכ"ה בירושלמי פ"א דשבת, וכן דרש וכרמל בצקלונו שם צקלן נחלק לשתים צק לנו. ומ"ש ואכלנו ונאוה היה הוא לפאר מליצתו. וכל זה כפי דרך הכבושה לכל גדולי הלשון אשר ידענו:​

 

[הצעיר שבחבורה]

מוסכם מחכמי הלשון שאין שורש בלה"ק יותר מג' אותיות.

האומנם?
נבדוק לגבי

וכ"כ הרד"ק

אֶרְאֶל – הן אראלם צעקו חוצה. ואראל שם גדולה הוא כמו שפירשתי במלת אריאל. ורבי אדונים פירש אראלם מלה מורכבת 'אראה להם' כמו 'בשלם הבשר' בשל להם, וכן כתבו אדוני אבי ע"ה. (שרשים לרד"ק).

אמנם הביא כן בשם רבי אדונים, ואביו ע"ה. אך הוא עצמו נראה שפירש אחרת.

 

[הצעיר שבחבורה]

זרזיף

זרזיף – ואדוני אבי פירש שהיא מלה מורכבת משתי מלות 'זר זיף', ויהיה זיף מגזרת מלוה, מוזיף, וזר הוא על המטר שהוא זר ואינו מטבע הארץ, והוא מלוה הארץ וחונן אותה. ויש לפרש עוד לשון נטיפה והזלה, והוא הנכון אצלי בפירוש המלה הזאת. (שרשים לרד"ק).

שוב, כך פירש אביו, אבל הוא מפרש אחרת, ומדגיש בסוף דבריו "והוא הנכון אצלי בפירוש המלה הזאת".

זרזיר

זרזיר – וכן אמר על זרזיר שהיא מלה מורכבת. ויש לפרש שהוא מין חיה, ונקרא כן לפי שהוא דק במתניו כאלו הוא חבוש או חגור במתניו, ותרגום 'חגורות' זרזין, וכן תרגום 'ויחבש' וזריז.

שוב, בשם אביו, ומציע פירוש אחר.

 

[הצעיר שבחבורה]

באות פ' בשם התרגום. פרשדנה. פרש שדונה.

פרשד – ויצא הפרשדנה. יש לפרש בו שהוא שם מקום כך. דעת התרגום בו שהוא פרש והדל"ת נוסף, ודומה כי דעתו היתה שהמלה מורכבת מן פרש ומן שדונה הוא לשון שפיכה כתרגומו.

תחילה מפרשו כשם מקום, ואחר כך מביא דעת התרגום.

ובאות רי"ש רטפש. רטוב פש.

רטפש - ענינו לפי מקומו נתרכך. ויש אומרים שהיא מלה מורכבת משתי מלות, רוצה לומר רטוב ופש. ופירשו עוד במלה הזאת רטפש הוא רטוב בא"ת ב"ש. ותרגומו אתקליש בשריה.

גם כאן, תחילה מסבירו כמילה יחידה, אחר כך מביא בשם יש אומרים שהוא מורכב, ומביא עוד פירוש נוסף. והתרגום המובא בסוף, נראה שמפרש כמו שהביא בתחילת דבריו.

 

[הצעיר שבחבורה]

האומנם?

וזאת לפני שנבדוק את יתר המקומות שבהם לא הציע פירוש אחר לשרשים בני ארבע וחמש אותיות.