בהר איך שחרר רבי אליעזר את עבדו בשבת (2 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו (כה מו)

בגמ' (ברכות מז:) מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה. ומקשה הגמ' איך היה מותר לו לשחרר עבדו, הרי עובר בעשה של "לעולם בהם תעבודו", ומתרצת הגמ' דלצורך עשה דרבים שאני. והרא"ש (שם פ"ז סי' כ') צידד להעמיד ששיחררו לקריאת פרשת זכור דאורייתא.

והקשה בשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ק או"ח סי' כ'), דא"כ היה זה בשבת, וקשה איך שיחררו, הרי עבד משתחרר בשטר ובכסף, ושטר אי אפשר לכתוב בשבת, ועל כרחך שיחררו בכסף [דהיינו בשוה כסף שאינו מוקצה]. וא"כ קשה, הרי הר"ן בגיטין (כ: מדפי הרי"ף) כתב, שכל האיסור לשחרר עבד הוא דוקא בחנם, דומיא דאיסור "לא תחנם", אבל אם נותן דמים ליכא איסור, וא"כ אם שיחררו בכסף הרי אין זה בחנם, ומאי פריך בגמ' משום "לא תחנם".

ונראה לתרץ, דדברי הר"ן הם רק כשנותן כל דמי עצמו, וכלשונו שם דבנותן דמי עצמו ליכא איסורא. והנה לגבי איסור לא תחנם, מסתפק בספר נשמת כל חי יו"ד סי' נ"ה האם איכא איסור כשמוכר לו בזול. אך אף אם נימא דהתם ליכא איסורא, היינו משום דהאיסור נאמר בלשון "לא תחנם", שהוא לשון חנם. אבל מצות "לעולם בהם תעבודו", אע"פ שכתב הר"ן שהוא משום חנינה דידהו כענין לא תחנם, אבל לא בא לומר שיש עליו כל דיני וגדרי לא תחנם, ובכל גוונא דהשחרור לטובת העבד אסור.
​

◆ ◆ ◆​

עוד יש להקשות לפי"ד הרא"ש הנ"ל דנמצא שהשחרור היה בשבת, הרי עבד צריך טבילה לשחרור כמו טבילת גר, בכדי להיות כישראל להצטרף לעשרה, וא"כ איך טבל בשבת, הרי מבואר ביבמות מו: דליכא טבילת גר בשבת, דאסור משום מתקן, וצ"ע. ואפשר דהרא"ש לשיטתו בתוס' הרא"ש קידושין סב: דטבילת שחרור של עבד היא רק מדרבנן, א"כ יצאו עכ"פ ידי חובת פרשת זכור דאורייתא, ועי'.

ובצבא הלוי מגילה סי' כ"ח כתב ליישב, דהנה התוס' ביבמות שם הקשו מאי שנא מכל טבילה שמותרת בשבת משום דנראה כמיקר, ותירצו דכיון דצריכים תלמידי חכמים שמודיעים אותו מצוות בשעת הטבילה, ממילא אין נראה כמיקר. ולפי"ז י"ל לפי"מ שהביא המגיד משנה פי"ג מאיסורי ביאה די"א דאי"צ בי"ד בטבילת שחרור ניחא דשוב שייך נראה כמיקר.​

 

[גרינפלד]

הרי עבד צריך טבילה לשחרור כמו טבילת גר, בכדי להיות כישראל להצטרף לעשרה,

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

ובשמועת חיים גרים סי' צ"א כתב להוכיח מזה כדעת החזו"א (אה"ע סי' קמ"ז ענייני עבדים לדף לח. ס"ק י"ט) דאחר שקיבל העבד שטר שחרור נתחייב מיד בכל המצוות, ומה שצריך טבילה הוא רק כדי להתירו לבוא בקהל.​

 

[אוהב ספר]

א"כ יצאו עכ"פ ידי חובת פרשת זכור דאורייתא, ועי'.

לחץ כדי לכווץ...

וצ''ע דמדרבנן לא יצאו
ושמא סבר שהותר לזה גם טבילת גר בשבת, דאיסורו רק משום שבות

 

[אוהב ספר]

לפי"מ שהביא המגיד משנה פי"ג מאיסורי ביאה די"א דאי"צ בי"ד בטבילת שחרור ניחא דשוב שייך נראה כמיקר.

לחץ כדי לכווץ...

היינו שאי''צ שוב קבלת מצוות, דהבי''ד עצמם יש צד בראשונים שתמיד אי''צ שיהיו בטבילה, לולא הצורך בקבלת מצוות

 

[גרינפלד]

בגמ' (ברכות מז:) מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה. ומקשה הגמ' איך היה מותר לו לשחרר עבדו, הרי עובר בעשה של "לעולם בהם תעבודו", ומתרצת הגמ' דלצורך עשה דרבים שאני. והרא"ש (שם פ"ז סי' כ') צידד להעמיד ששיחררו לקריאת פרשת זכור דאורייתא.

והקשה בשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ק או"ח סי' כ'), דא"כ היה זה בשבת, וקשה איך שיחררו, הרי עבד משתחרר בשטר ובכסף, ושטר אי אפשר לכתוב בשבת, ועל כרחך שיחררו בכסף [דהיינו בשוה כסף שאינו מוקצה]. וא"כ קשה, הרי הר"ן בגיטין (כ: מדפי הרי"ף) כתב, שכל האיסור לשחרר עבד הוא דוקא בחנם, דומיא דאיסור "לא תחנם", אבל אם נותן דמים ליכא איסור, וא"כ אם שיחררו בכסף הרי אין זה בחנם, ומאי פריך בגמ' משום "לא תחנם".​

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה הרא"ש בד"כ סובר כתוס', ולא כהר"ן.​

 

[אוהב ספר]

לכאורה הרא"ש בד"כ סובר כתוס'

לחץ כדי לכווץ...

התוס' חלקו על הר''ן להדיא?

 

[גרינפלד]

התוס' חלקו על הר''ן להדיא?

לחץ כדי לכווץ...

לפי תוס' אין מקור לזה, כיון שהם מפרשי שכל מצווה דרבים דרבנן דוחה דאורייתא,
וכן הרא"ש בצד זה שהיה זה לזכור, ס"ל שדאורייתא דרבים או עיקרו דאורייתא למשנ"ב דוחהעשה דיחיד דאורייתא.

 

[אוהב ספר]

וכן הרא"ש בצד זה שהיה זה לזכור, ס"ל שדאורייתא דרבים או עיקרו דאורייתא למשנ"ב דוחהעשה דיחיד דאורייתא.

לחץ כדי לכווץ...

אם ככה יש להוכיח דהרא''ש עצמו לא ס''ל מהוכחת הר''ן

 

[גרינפלד]

אם ככה יש להוכיח דהרא''ש עצמו לא ס''ל מהוכחת הר''ן

לחץ כדי לכווץ...

אכן.
וגם הגירסא לפנינו בברכות שרק מצווה דרבים מותר - בפשטות אין זה כמהלך הר"ן,
והר"ן יתכן שלא גרס זאת, או שזה מחלוקת הסוגיות גיטין וברכות.
מיהו יש בזה עוד מהלכים.