- הודעות
- 1,797
- תודות
- 4,906
- נקודות
- 475
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו (כה מו)
בגמ' (ברכות מז:) מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה. ומקשה הגמ' איך היה מותר לו לשחרר עבדו, הרי עובר בעשה של "לעולם בהם תעבודו", ומתרצת הגמ' דלצורך עשה דרבים שאני. והרא"ש (שם פ"ז סי' כ') צידד להעמיד ששיחררו לקריאת פרשת זכור דאורייתא.
והקשה בשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ק או"ח סי' כ'), דא"כ היה זה בשבת, וקשה איך שיחררו, הרי עבד משתחרר בשטר ובכסף, ושטר אי אפשר לכתוב בשבת, ועל כרחך שיחררו בכסף [דהיינו בשוה כסף שאינו מוקצה]. וא"כ קשה, הרי הר"ן בגיטין (כ: מדפי הרי"ף) כתב, שכל האיסור לשחרר עבד הוא דוקא בחנם, דומיא דאיסור "לא תחנם", אבל אם נותן דמים ליכא איסור, וא"כ אם שיחררו בכסף הרי אין זה בחנם, ומאי פריך בגמ' משום "לא תחנם".
ונראה לתרץ, דדברי הר"ן הם רק כשנותן כל דמי עצמו, וכלשונו שם דבנותן דמי עצמו ליכא איסורא. והנה לגבי איסור לא תחנם, מסתפק בספר נשמת כל חי יו"ד סי' נ"ה האם איכא איסור כשמוכר לו בזול. אך אף אם נימא דהתם ליכא איסורא, היינו משום דהאיסור נאמר בלשון "לא תחנם", שהוא לשון חנם. אבל מצות "לעולם בהם תעבודו", אע"פ שכתב הר"ן שהוא משום חנינה דידהו כענין לא תחנם, אבל לא בא לומר שיש עליו כל דיני וגדרי לא תחנם, ובכל גוונא דהשחרור לטובת העבד אסור.
והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו (כה מו)
בגמ' (ברכות מז:) מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה. ומקשה הגמ' איך היה מותר לו לשחרר עבדו, הרי עובר בעשה של "לעולם בהם תעבודו", ומתרצת הגמ' דלצורך עשה דרבים שאני. והרא"ש (שם פ"ז סי' כ') צידד להעמיד ששיחררו לקריאת פרשת זכור דאורייתא.
והקשה בשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ק או"ח סי' כ'), דא"כ היה זה בשבת, וקשה איך שיחררו, הרי עבד משתחרר בשטר ובכסף, ושטר אי אפשר לכתוב בשבת, ועל כרחך שיחררו בכסף [דהיינו בשוה כסף שאינו מוקצה]. וא"כ קשה, הרי הר"ן בגיטין (כ: מדפי הרי"ף) כתב, שכל האיסור לשחרר עבד הוא דוקא בחנם, דומיא דאיסור "לא תחנם", אבל אם נותן דמים ליכא איסור, וא"כ אם שיחררו בכסף הרי אין זה בחנם, ומאי פריך בגמ' משום "לא תחנם".
ונראה לתרץ, דדברי הר"ן הם רק כשנותן כל דמי עצמו, וכלשונו שם דבנותן דמי עצמו ליכא איסורא. והנה לגבי איסור לא תחנם, מסתפק בספר נשמת כל חי יו"ד סי' נ"ה האם איכא איסור כשמוכר לו בזול. אך אף אם נימא דהתם ליכא איסורא, היינו משום דהאיסור נאמר בלשון "לא תחנם", שהוא לשון חנם. אבל מצות "לעולם בהם תעבודו", אע"פ שכתב הר"ן שהוא משום חנינה דידהו כענין לא תחנם, אבל לא בא לומר שיש עליו כל דיני וגדרי לא תחנם, ובכל גוונא דהשחרור לטובת העבד אסור.
◆ ◆ ◆
עוד יש להקשות לפי"ד הרא"ש הנ"ל דנמצא שהשחרור היה בשבת, הרי עבד צריך טבילה לשחרור כמו טבילת גר, בכדי להיות כישראל להצטרף לעשרה, וא"כ איך טבל בשבת, הרי מבואר ביבמות מו: דליכא טבילת גר בשבת, דאסור משום מתקן, וצ"ע. ואפשר דהרא"ש לשיטתו בתוס' הרא"ש קידושין סב: דטבילת שחרור של עבד היא רק מדרבנן, א"כ יצאו עכ"פ ידי חובת פרשת זכור דאורייתא, ועי'.
ובצבא הלוי מגילה סי' כ"ח כתב ליישב, דהנה התוס' ביבמות שם הקשו מאי שנא מכל טבילה שמותרת בשבת משום דנראה כמיקר, ותירצו דכיון דצריכים תלמידי חכמים שמודיעים אותו מצוות בשעת הטבילה, ממילא אין נראה כמיקר. ולפי"ז י"ל לפי"מ שהביא המגיד משנה פי"ג מאיסורי ביאה די"א דאי"צ בי"ד בטבילת שחרור ניחא דשוב שייך נראה כמיקר.