איך מנהלים שולחן שבת עם ילדים?

[נדיב לב]

שולחן שבת זה לא סתם סעודה משותפת או חוויה משפחתית רגילה. זה צרור זיכרונות קסום ונעים מבית אבא שמלווה כל אדם בוגר.

אך כל הורה מנוסה גם יודע שסעודת שבת נעימה עם הילדים דורשת הרבה הכנה, סבלנות, ובואו נודה גם לא מעט ניסים...
כי למעשה שולחן שבת יכול להפוך בקלות לזירת קרב בכיכר השוק.. צעקות, ויכוחים מי יושב איפה, אחר כך מתחילות התלונות: "הוא לקח לי!", "הוא גמר לי!", "זה המקום שלי!", "אני רוצה כוס ורודה לא כחולה!", וזה רק שמינית שבשמינית...

אז איך גורמים לילדים באמת לשבת ולהיות חלק מהעניין? איך משאירים אותם מעורבים ומרוצים, במיוחד כשיש פערי גילאים?

בהודעה הבאה אשתף מניסיוני, אבל בטוחני שיש עוד המון רעיונות מועילים, שתוכלו לשתף את החברים.

אז קדימה, שתפו – איך אתם הופכים את שולחן השבת שלכם לכזה שכולם רוצים לשבת בו?

 

[נדיב לב]

א. עצה ראשונה, כללית ויסודית. פשוט להניח להם! לא להילחץ מהמלחמות והבלאגן על המקום, על הממתק שקיבלו או לא קיבלו בביהכנ"ס, על החשבונות הפתוחים שיש לו עם אחיו ואחותו.
ומה שחשוב באמת, להשרות אוירה טובה - כזו שחפה מהערות וביקורת.
ביקורת, על זה שלא שר, לא אכל, לא נטל טוב או לא נטל בכלל -בגיל קטן, לא יודע את פרשת השבוע שלמד בחיידר וכהנה,
שכן, זה מה שהילדים יזכרו כשיגדלו. ומכאן ואילך עצות פרטניות.

ב. להניח לפני כל ילד כוסית קטנה עם מיץ ענבים (גם אם שותה קודם הקידוש לא להעיר גם לא ברמז).

ג. ילד בעייתי במיוחד (גם בן שמונה) שהאב יושיבו על ברכיו. תבלין צומי הוא 100 אחוז אפקטיבי!

ד. לילדים בגיל בוגר רצוי לעודדם להכין וורט קצר על הפרשה (לא בצורה מחייבת ולא כל שבוע).

ה. להניח צלחת סוכריות או ממתקים, וכל ילד שיספר על אחיו מעשה טוב שעשה השבוע, יקבל ממתק או סוכריה.

ו. על כל התנהגות טובה לחלק ממתק קטן, אם זה בהצטרפות לשירה או ויתור על מקום וכדומה.

ז. זה הזמן להורים לשבח את ילדיהם. (לא לשכוח גם לשבח את האם על התבשילים הערבים שטרחה להכין עבורם. והאם תשבח את האב. הילדים מקבלים שיעור חינם בנושא הכרת הטוב).

ח. משהו שהתחלתי לנהוג בו בשנים האחרונות. לספר להם סיפור... זה משרה אוירה טובה, וגם עוזר להשאיר אותם סביב השולחן.
אין סעודת שבת, בלי סיפור לילדים. בדרך כלל סיפור מתח שהגיתי במוחי הקודח ומתאים לילדים בני חמש כמו בני חמש עשרה ומעלה מעלה...
ובתמורה אני מבקש מהם לא לשבת עם ספר בספה, עכ"פ בתחילת/אמצע הסעודה.
(בהמשך הסעודה, לענ"ד זה לא נכון לחייב ילדים קטנים להישאר סביב השולחן. מהסיבות שנמנו לעיל. גדולים מאן דכר שמיה. רק לבקש יפה וקצרתי).

ט. חידות על הפרשה. חידות על עניני היום. כל הילדים שותפים ומרוצים.

י. איך אפשר לכתוב צרור עצות בלי לסיים בעשר? שיהיה עגול לא? לא!
לא כל מה שאתה חושב לומר, מעניין את הילדים שלך. די בוורט קצר ומעניין, שלא תאבד את הקטנים השובבים, או את הגדולים הרעבים...

 

[כותב מחשבות]

מעל כל העצות, העצה הראשונה היא להתכונן. לבא לשלחן שבת עם הכנה, כגון ווארטים מתאימים, סיפור מתאים, נושאי שיחה מתאימים, וגם שירים. וזה נוגע פי כמה בחגים.

כנראה הילדים שלך הם צעירים, אבל כאשר הם מתבגרים יש גם בעיא. קל מאד שהשיחה בשלחן תתגולל ללשוה"ר ושטיות, כי חק הטבע הוא שהכל יורד למטה - אם יש אחד שנוטה לדיבורים ממין אלו, הוא גורר את כולם לשם.

אם מתכוננים בזמן, אפשר להרים את רמת השיחה לדברי תורה, סיפורי צדיקים, או דברים אחרים מעולים. (באמת, אף מתכונים או תוכניות נסיעות חוה"מ עדיפים מלשוה"ר, אבל כאשר מתוכננים כבר, למה לשאוף ל'עדיף' כאשר אפשר לשאוף ל'מעולה'.)

אני התחלתי ללמוד משניות מעין החג בסעודות החג, ומזה התגלגלתי למשניות שבת בשבת. משנה אחת או שתים, אף אם אינם מקשיבים. בכ"ז, זה מניח את הטון וגם אפשר להתחיל מזה שיחה תורנית. מאז פורים למדנו כבר שלש פרקים בפסחים, ומקוים לסיים עד אחרון של פסח.

 

[נדיב לב]

כנראה הילדים שלך הם צעירים, אבל כאשר הם מתבגרים יש גם בעיא.

דווקא לא. בטווח גילאים. בכל מקרה, מה שהתמקדתי בילדים קטנים כי מטבע הדברים רוב ההורים שוברים את הראש עם ילדים בגילאים כאלה.