אִם אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ

[גרינפלד]

{יהודה אמר ליוסף לגבי הוויכוח אם להשאיר את בנימין} בנימוסות שלנו כתיב ואם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו לשלם (בראשית רבה צג, ו).
מש"כ בפרשת ויגש:
מעינה של תורה בשם המגיד מדובנא ב'אהל יעקב':​

מה טעם יש בדבר, לומר לשליט מצרי, שכך כתוב בנימוסין שלנו - וכי משועבד הוא לנימוסין אלה?
ברם, למה באמת אמרה התורה למכור גנב בגנבתו, וכי מי זה ירצה להכניס לביתו גנב, העלול לגנוב את כל אשר לו בבית? אלא אין זאת, כי מניחים אנו שמעשה גנבתו בא מתוך הכרח, לפי שהיה גווע ברעב - "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב" (משלי ו-ל) - ואילו לכשניתן לו עבודה ומזון, ישוב להיות אדם ישר והגון. לכן הוא נמכר רק "ואם אין לו", שכן אם יש לו כסף, הרי אין להניח שגנב מתוך הכרח, וגנב מובהק כזה אמנם אי אפשר למכרו לאדם.
אמר, איפוא, יהודה ליוסף: אם יש לו לאחינו הצעיר לשלם בעד גניבתו, הרי מסתבר שלא גנב מחמת הכרח, כי אם מחמת נטיה אופיינית מושחתת, ואם כן כיצד רוצה אתה לקחת אדם כזה לעבד, הלא עלול הוא לרוקן את ביתך? הנה אפילו בנימוסין שלנו נאמר רק "ואם אין לו ונמכר בגניבתו" - אבל אם יש לו ממון, אין למכרו לאיש, פן יגנוב את כל אשר לו; ואילו אתה רוצה להכניס לביתך גנב מובהק ?...​

ולפי"ז מיושבת קושיית המהרי"ט שלכאורה מדוע יהודה טען שיש לו כסף לשלם את הגניבה, תיפוק ליה שהגביע היה קיים, ועל כפל אין מכירה.
ולהנ"ל י"ל שבא לומר ענין זה שלא כדאי עבד גנב.​

 

[גרינפלד]

קושיית המהרי"ט שלכאורה מדוע יהודה טען שיש לו כסף לשלם את הגניבה, תיפוק ליה שהגביע היה קיים, ועל כפל אין מכירה.​

ובליקוטי יהודה הביא מהאמרי אמת ב' תירוצים:
א. יוסף יכל לטעון שתופס הגביע עבור הכפל, ועל הקרן ימכר.
ויל"ע בזה שאמנם במנחת חינוך דן שיהא אפשר לתפוס בשביל הכפל לפני הקרן, אך כשהחפץ בעין - לכאורה זה לא שייך.

ב. יוסף יכל לטעון שאבד לגביע כוח הניחוש.
ולכאורה זהו היזק שאינו ניכר, ויכול הגנב לומר הרי שלך לפניך.
מיהו זה מיושב לשיטת תורי"ד ב"ק ס"ה א' שרק גזלן יכול לומר הש"ל, אבל גנב צריך לשלם כל הפרש בשווי [אפי' כשהוזל החפץ]; ונסתפק בס' ענפי ארז האם יש מכירה על תשלום זה כשהחפץ חוזר. ובפשטות נמכר על זה, וא"כ א"ש שהוצרך יהודה לומר שיש לו לשלם.​