השאלה מתחילה כבר בתקנה של שבת חוה"מ פסח שקוראים שיר השירים,
אלא שבאמת כל ענינו של יציאת מצרים הוא להיות קשורים לקב"ה, זה לא עוד פרט אלא זה כל העניין - יצירת קשר,
יציאת מצרים לא הייתה בשביל להוציא את העם המיוסר, ותפסו טרמפ וגם נכנסנו להיות עבדי ה' על הדרך,
אלא כולו אירוסין והכנסה לברית של ישראל עם קדשב"ה,
זה כמו זוג שרצו לחוות את החתונה שלהם כאילו זה עתה התחתנו, לכן הם היו דיברו על הפרחים הצלם התזמורת האוכל, בלי לדבר על בשביל מה היה הכל,
בתחילת הלילה לא מן הראוי להתחיל לדבר בהתלהבות על הקשר, קודם צריך לחיות כאילו יצאנו ממצרים ואז ממילא כבר אפשר להיות כמרפק באהבת דודים,
לא נראה שגם התנאים שסיפרו על יצ"מ עסקו רק בסיפורים מאלישמע ואפרים, אחרי שחיים את האהבה לקב"ה כבר הגיעו למטרה ועיקר יציאת מצרים בעצמו, האם עד שתחטפנו שינה צריך עדיין לספר על הצפרדע פלונית או מצרי אלמוני?
רואים את זה גם בהגדה שבסופה עוסקים בשירות ותשבחות, ואיך זה נכנס לקטוגריה של סיפור יצ"מ בעצמה, אלא שכן אחרי שמרגיש שיוצאים לחרות, מכאן כל שבח ברכה הילול נוגע לקשר שהוא כל יציאת מצרים,
[ועדיין צריך ישוב מה בדיוק נכלל בסיפור אמנם הכיוון ברור]
העליתי מה שכתבתי ע"ז ואולי יהיה לתועלת
