פסח, חודש ניסן לימוד שיר השירים בליל פסח במקום לספר ביצי''מ

[ולא כלום]

ראה ראינו אצל חסידים ואנשי מעשה שנוהגין ללמוד שיר השירים בליל הסדר אחרי הסדר עד עלוה''ש בגלל החיוב לעסוק בסיפור יצי''מ עד שתחטפנה שינה
והדבר תמוה יותר שכן מה ענין שיר השירים לסיפור יצי''מ,
וכי בגלל שיש כמה פסוקים שמוזכר בהם יצי''מ נהפך הלימוד בשיה''ש לסיפור ביצי''מ,
ולכאו' מחובת הסיפור דוקא ללמוד ולספר ביציאת מצרים דייקא.

 

[אוהב ספר]

כל שיר השירים הוא על הנהגת כלל ישראל מראשית הדרך (יציאת מצרים) עד--- ועד בכלל ואהבת ה' הגדולה לישראל בכל דרכם, ועל כן יש בזה קיום של סיפור יציאת מצרים שכולל ההשתלשלות עד היום הזה

 

[עוזי ומגני]

אחד שמספר על גודל ומעלת עמ"י לא מקים סיפור יצ"מ?
והלא כל שיר השירים הוא מבטא את אהבה והידידות של הקב"ה עם עמ"י, שזה היה כל הביטוי והמהלך של יצ"מ, זהו התוכן הפנימי של יצ"מ שהקב"ה לקח אותנו לעם סגולה.
וגם אפי' מי שעוסק בהלכות הפסח, ג"כ נחשב כעוסק ביצ"מ, דהלכות הפסח הם הלמעשה של היציאה.

 

[ולא כלום]

אחד שמספר על גודל ומעלת עמ"י לא מקים סיפור יצ"מ?
והלא כל שיר השירים הוא מבטא את אהבה והידידות של הקב"ה עם עמ"י, שזה היה כל הביטוי והמהלך של יצ"מ, זהו התוכן הפנימי של יצ"מ שהקב"ה לקח אותנו לעם סגולה.
וגם אפי' מי שעוסק בהלכות הפסח, ג"כ נחשב כעוסק ביצ"מ, דהלכות הפסח הם הלמעשה של היציאה.

נמצא דגם אמירת אקדמות חשיב סיפור ביצי''מ...
ולגושו''ע מסתבר שלא, ודוקא היספורים סביב הנס וגם האהבה וידידות של עמ''י עם הקב''ה ''שהתגלה בשעת יצי''מ'' חשיב סיפור ביצי''מ.

 

[בן ליש]

 

[עמך]

השאלה מתחילה כבר בתקנה של שבת חוה"מ פסח שקוראים שיר השירים,
אלא שבאמת כל ענינו של יציאת מצרים הוא להיות קשורים לקב"ה, זה לא עוד פרט אלא זה כל העניין - יצירת קשר,
יציאת מצרים לא הייתה בשביל להוציא את העם המיוסר, ותפסו טרמפ וגם נכנסנו להיות עבדי ה' על הדרך,
אלא כולו אירוסין והכנסה לברית של ישראל עם קדשב"ה,
זה כמו זוג שרצו לחוות את החתונה שלהם כאילו זה עתה התחתנו, לכן הם היו דיברו על הפרחים הצלם התזמורת האוכל, בלי לדבר על בשביל מה היה הכל,
בתחילת הלילה לא מן הראוי להתחיל לדבר בהתלהבות על הקשר, קודם צריך לחיות כאילו יצאנו ממצרים ואז ממילא כבר אפשר להיות כמרפק באהבת דודים,
לא נראה שגם התנאים שסיפרו על יצ"מ עסקו רק בסיפורים מאלישמע ואפרים, אחרי שחיים את האהבה לקב"ה כבר הגיעו למטרה ועיקר יציאת מצרים בעצמו, האם עד שתחטפנו שינה צריך עדיין לספר על הצפרדע פלונית או מצרי אלמוני?
רואים את זה גם בהגדה שבסופה עוסקים בשירות ותשבחות, ואיך זה נכנס לקטוגריה של סיפור יצ"מ בעצמה, אלא שכן אחרי שמרגיש שיוצאים לחרות, מכאן כל שבח ברכה הילול נוגע לקשר שהוא כל יציאת מצרים,
[ועדיין צריך ישוב מה בדיוק נכלל בסיפור אמנם הכיוון ברור]
העליתי מה שכתבתי ע"ז ואולי יהיה לתועלת

 

[אוהב ספר]

השאלה מתחילה כבר בתקנה של שבת חוה"מ פסח שקוראים שיר השירים,
אלא שבאמת כל ענינו של יציאת מצרים הוא להיות קשורים לקב"ה, זה לא עוד פרט אלא זה כל העניין - יצירת קשר,
יציאת מצרים לא הייתה בשביל להוציא את העם המיוסר, ותפסו טרמפ וגם נכנסנו להיות עבדי ה' על הדרך,
אלא כולו אירוסין והכנסה לברית של ישראל עם קדשב"ה,
זה כמו זוג שרצו לחוות את החתונה שלהם כאילו זה עתה התחתנו, לכן הם היו דיברו על הפרחים הצלם התזמורת האוכל, בלי לדבר על בשביל מה היה הכל,
בתחילת הלילה לא מן הראוי להתחיל לדבר בהתלהבות על הקשר, קודם צריך לחיות כאילו יצאנו ממצרים ואז ממילא כבר אפשר להיות כמרפק באהבת דודים,
לא נראה שגם התנאים שסיפרו על יצ"מ עסקו רק בסיפורים מאלישמע ואפרים, אחרי שחיים את האהבה לקב"ה כבר הגיעו למטרה ועיקר יציאת מצרים בעצמו, האם עד שתחטפנו שינה צריך עדיין לספר על הצפרדע פלונית או מצרי אלמוני?
רואים את זה גם בהגדה שבסופה עוסקים בשירות ותשבחות, ואיך זה נכנס לקטוגריה של סיפור יצ"מ בעצמה, אלא שכן אחרי שמרגיש שיוצאים לחרות, מכאן כל שבח ברכה הילול נוגע לקשר שהוא כל יציאת מצרים,
[ועדיין צריך ישוב מה בדיוק נכלל בסיפור אמנם הכיוון ברור]
העליתי מה שכתבתי ע"ז ואולי יהיה לתועלת

יפה מאוד!
אגב, אתה יכול לשלוח את זה כמאמר כאן:

https://forum-otzar-hatorah.co.il/forums/article/post-thread

כך זה יקבל תפוצה רחבה יותר

 

[ולא כלום]

השאלה מתחילה כבר בתקנה של שבת חוה"מ פסח שקוראים שיר השירים,
אלא שבאמת כל ענינו של יציאת מצרים הוא להיות קשורים לקב"ה, זה לא עוד פרט אלא זה כל העניין - יצירת קשר,
יציאת מצרים לא הייתה בשביל להוציא את העם המיוסר, ותפסו טרמפ וגם נכנסנו להיות עבדי ה' על הדרך,
אלא כולו אירוסין והכנסה לברית של ישראל עם קדשב"ה,
זה כמו זוג שרצו לחוות את החתונה שלהם כאילו זה עתה התחתנו, לכן הם היו דיברו על הפרחים הצלם התזמורת האוכל, בלי לדבר על בשביל מה היה הכל,
בתחילת הלילה לא מן הראוי להתחיל לדבר בהתלהבות על הקשר, קודם צריך לחיות כאילו יצאנו ממצרים ואז ממילא כבר אפשר להיות כמרפק באהבת דודים,
לא נראה שגם התנאים שסיפרו על יצ"מ עסקו רק בסיפורים מאלישמע ואפרים, אחרי שחיים את האהבה לקב"ה כבר הגיעו למטרה ועיקר יציאת מצרים בעצמו, האם עד שתחטפנו שינה צריך עדיין לספר על הצפרדע פלונית או מצרי אלמוני?
רואים את זה גם בהגדה שבסופה עוסקים בשירות ותשבחות, ואיך זה נכנס לקטוגריה של סיפור יצ"מ בעצמה, אלא שכן אחרי שמרגיש שיוצאים לחרות, מכאן כל שבח ברכה הילול נוגע לקשר שהוא כל יציאת מצרים,
[ועדיין צריך ישוב מה בדיוק נכלל בסיפור אמנם הכיוון ברור]
העליתי מה שכתבתי ע"ז ואולי יהיה לתועלת

שטיקל תורה מעולה (באמת!!!)
אמנם אשמח אם יש לזה מקורות קדומים (חוץ מעצם הנהוג להגיד שיה''ש).

 

[עוזי ומגני]

לא נראה שגם התנאים שסיפרו על יצ"מ עסקו רק בסיפורים מאלישמע ואפרים, אחרי שחיים את האהבה לקב"ה כבר הגיעו למטרה ועיקר יציאת מצרים בעצמו, האם עד שתחטפנו שינה צריך עדיין לספר על הצפרדע פלונית או מצרי אלמוני?

יתכן שכן, דכתב הרמב"ם בספה"מ

"וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס ואיך לקח השם נקמתנו מהם"

משמע דמאריך במה שעשו לנו המצרים ואיך לקח ד' נקמתנו הינו אלישמע ואפרים בקושי השיעבוד או המידה כנגד מידה שהיה בעשרת המכות
ואמנם הוסיף אף את

"ולהודות לו יתעלה על כל טוב שגמלנו" יהיה יותר טוב

ואולי שיר השירם נכנס ב "הגדלת מה שעשה לנו ד'"

 

[הרב מרודוש]

ראה ראינו אצל חסידים ואנשי מעשה שנוהגין ללמוד שיר השירים בליל הסדר אחרי הסדר עד עלוה''ש בגלל החיוב לעסוק בסיפור יצי''מ עד שתחטפנה שינה
והדבר תמוה יותר שכן מה ענין שיר השירים לסיפור יצי''מ,
וכי בגלל שיש כמה פסוקים שמוזכר בהם יצי''מ נהפך הלימוד בשיה''ש לסיפור ביצי''מ,
ולכאו' מחובת הסיפור דוקא ללמוד ולספר ביציאת מצרים דייקא.

לי יותר קשה איך שרים לכבוד יו"ט?

 

[אוהב ספר]

לי יותר קשה איך שרים לכבוד יו"ט?

תלוי מה שרים, בדרך כלל זה ודאי חלק מהסיפור
(אתה בחרתנו, בצאת ישראל וכו')

 

[עוזי ומגני]

לי יותר קשה איך שרים לכבוד יו"ט?

לא הבנתי, כבוד ועונג יו"ט הוא גם מצווה דאו'.

 

[ולא כלום]

הננו להבהיר את שאלתי,
מובן מאוד העניין ללמוד שיה''ש בחג הפסח (והרי גם תיקנו לאומרה בשבת חוה''מ) וגם לאומרה בליל פסח הוא דבר מובן, וכמו שהאריך לעיל הרב @עמך שליט''א במאמרו הנשגב,
אמנם אלו שמקפידים להיות ניעור כל הלילה עד שתחטפנה שינה, זה כבר צ''ע שלכאו' החיוב הוא דוקא לעסוק בסיפור יצי''מ עד שתחטפנה שינה,
ואפי' אם ניימא דאין עיכוב מלעסוק גם בדברים אחרים בליל זה וכגון שירים לכבוד יו''ט והלל ונשמת וכו' בכל זאת להיות ער ללמוד שיה''ש קצת תמוה.​

 

[ולא כלום]

ומהאי טעמא מה שהובא לעיל מנהגו של אדוננו הגר''א זלה''ה להגיד שיה''ש בליל פסח אינו שייך לעניינינו,
שלא כתוב שמה שלמד את זה עד הבוקר, ולא בזה קיים את ה'עד שתחטפנה שינה'.

ואגב יש עוד תיאור שפעם התחבא מישהו בחדר של הגר''א אחר הסדר והתחיל להגיד שיה''ש והיה מצב של התפשטות הגשמיות עד כי לא יכל לסבול והתחיל לצעוק, איני זוכר המקור והפרטים המדוייקים.​

 

[למדן משורר]

זה מבטא את כל ענין יציה"מ, ואולי להכי יש ענין.