מה המקור ש"הודאת בעל דין כמאה עדים דמי"? (4 צופים)

[גרינפלד]

כתב רש"י קידושין ס"ה ב' שהמקור הוא מהפסוק "כי הוא זה" האמור במודה במקצת, "הרי שסמך על מקצת הודאתו",
ובפשטות הכוונה מזה שזה מחייב שבועה.
וממו"ר הגרב"ד פוברסקי שליט"א שמעתי שזו כעין דרשא שנאמן בקצת שמודה.


וברמ"ה שם כתב מקור נוסף מדחייב רחמנא שבועה במודה במקצת ובשבועת השומרים כדי שיודה - מוכח שאם יודה יתחייב לשלם, עכ"ד,
וכעי"ז כתב בתרומת הכרי סי' א', ובהערה שם [כמדומה] מיד אליהו (רגולר).

ורואים מדבריהם שא"א לומר שהחיוב שבועה הוא כדי שישלם, אלא החיוב הוא שיתברר בבית דין האמת.

ואשמח אם יוסיפו בזה.

 

[הצעיר שבחבורה]

וברמ"ה שם כתב מקור נוסף מדחייב רחמנא שבועה במודה במקצת ובשבועת השומרים כדי שיודה - מוכח שאם יודה יתחייב לשלם, עכ"ד,

לחץ כדי לכווץ...

וצ"ע דא"כ אינו נלמד דוקא מ'אשר יאמר כי הוא זה' אלא עיקרה מ'שבועת ה' תהיה בין שניהם'.

 

[הצעיר שבחבורה]

וממו"ר הגרב"ד פוברסקי שליט"א שמעתי שזו כעין דרשא שנאמן בקצת שמודה.

לחץ כדי לכווץ...

ובס' בד קודש כ'

דהנה יש לדון ביסוד דין שבועת מודה במקצת, ויתכן הי' לפרש דהתובע מנה לחבירו והוברר לנו ע"י הודאת הנתבע שהוא חייב חמישים הרי מה שהוא חייב חמשים נמצא מקצת טענת התובע אמת והוא הדבר המחייב שבועה על השאר, אולם אם כן הוא אי"צ לדון ק"ו בהעדאת עדים שהרי ודאי דעל פי שנים עדים יקום דבר והם נאמנים בכל מקום ובכל דבר וכבר ידוע לנו שחייב לו חמשים, וע"כ מוכח דיסוד דין שבועת מודה במקצת אינו החיוב בלבד אלא מעשה ההודאה, והוא יסוד דינה של שבועה זו שהתובע מחבירו לו ומודה לו במקצת הטענה הוא המחייב שבועה.​

וקצת צ"ב לפי"ז היכא מוכח משבועת מוב"מ דנאמן בהודאתו.

 

[גרינפלד]

לפו"ר יש לעיין האם היה שייך לומר שהמקור הוא מהדרשא לגבי קנס,
"אשר ירשיעון אלוקים" פרט למרשיע את עצמו,
ומזה שהתורה כתבה את זה רק לגבי קנס - משמע שבממון זה כן מחייב.

אכן יתכן שאין זה נכון, כי בלי פסוק שנאמן בממון - היינו אומרים שכאן הכוונה שתמיד לא נאמן,
וכי תימא מהיכי תיתי שכן יהיה נאמן,
י"ל כהגר"ש רוזובסקי, שיש גם אנן סהדי, שהוא מועיל עכ"פ כשאין עדים כנגדו, ואין לו סיבה לשקר.
אכן אם כן י"ל שבלי פסוק היינו יודעים שזה רק בקנס, אבל רק ביחס לאנן סהדי, כי בלא אנן סהדי אינו נאמן אף פעם.

 

[גרינפלד]

לפו"ר יש לעיין האם היה שייך לומר שהמקור הוא מהדרשא לגבי קנס,
"אשר ירשיעון אלוקים" פרט למרשיע את עצמו,
ומזה שהתורה כתבה את זה רק לגבי קנס - משמע שבממון זה כן מחייב.

אכן יתכן שאין זה נכון, כי בלי פסוק שנאמן בממון - היינו אומרים שכאן הכוונה שתמיד לא נאמן,
וכי תימא מהיכי תיתי שכן יהיה נאמן,
י"ל כהגר"ש רוזובסקי, שיש גם אנן סהדי, שהוא מועיל עכ"פ כשאין עדים כנגדו, ואין לו סיבה לשקר.
אכן אם כן י"ל שבלי פסוק היינו יודעים שזה רק בקנס, אבל רק ביחס לאנן סהדי, כי בלא אנן סהדי אינו נאמן אף פעם.

לחץ כדי לכווץ...

ויש להוסיף למה שאמר הגרש"ר שבעצם לפי תוס' ב"ק מ"ו, שברי ושמא מחייב קנס -
אם כן כל הודאת בעל דין שעונה על תביעת התובע - בעצם אפשר לחייב גם קנס דלא גרע מברי ושמא,
ורק שבקנס יש דין שההודאה פוטרת את זה,
ואפי' למ"ד שאם אחר כך באו עדים חייב, ולא אומרים שנפטר -
זה רק ביחס לעדים, אבל ביחס למה שיוצא ממנו, מצד ברי ושמא או אנן סהדי - שפיר יש פטור,
ולפי"ז אין מקור להודאת בעל דין בממון.

 

[גרינפלד]

ברי ושמא או אנן סהדי - שפיר יש פטור

לחץ כדי לכווץ...

וכן כלפי מה שדנו כמה אחרונים שיש מיגו דאי בעי יהיב, גם מזה הודאת בעל דין פוטרת מקנס,
[מיהו ודאי שהודאת בעל דין זה גם כשאין מיגו דאי בעי יהיב, כדמוכח בב"ב קמ"ט א' וכן בשבועות מ"א ב' כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי].

 

[בן ליש]

וצ"ע דא"כ אינו נלמד דוקא מ'אשר יאמר כי הוא זה' אלא עיקרה מ'שבועת ה' תהיה בין שניהם'.

לחץ כדי לכווץ...

היכן כתוב שנלמד מכי הוא זה.

 

[הצעיר שבחבורה]

היכן כתוב שנלמד מכי הוא זה.

לחץ כדי לכווץ...

בהודעה זו

כתב רש"י קידושין ס"ה ב' שהמקור הוא מהפסוק "כי הוא זה" האמור במודה במקצת, "הרי שסמך על מקצת הודאתו",

לחץ כדי לכווץ...

 

[בן ליש]

לפו"ר יש לעיין האם היה שייך לומר שהמקור הוא מהדרשא לגבי קנס,
"אשר ירשיעון אלוקים" פרט למרשיע את עצמו,
ומזה שהתורה כתבה את זה רק לגבי קנס - משמע שבממון זה כן מחייב.

לחץ כדי לכווץ...

אולי אפ"ל דהדין נאמנות שנתחדש בהודבע"ד הוא כשחזר בו אח"כ, אך אם קאי בהודאתו אי"צ לזה מקור, (או משום דברי ואין כנגדו אפי' שמא מהני), ובקנס נתחדש דאפי' בכה"ג פטור.
מה דעת כת"ר בזה.

 

[בן ליש]

בהודעה זו

לחץ כדי לכווץ...

אכן כך כתב רש"י,
אך הרמ"ה למד כן ממקום אחר,
התכוונתי שכמדומה לא נזכר כן בגמרא.

 

[גרינפלד]

אולי אפ"ל דהדין נאמנות שנתחדש בהודבע"ד הוא כשחזר בו אח"כ, אך אם קאי בהודאתו אי"צ לזה מקור, (או משום דברי ואין כנגדו אפי' שמא מהני), ובקנס נתחדש דאפי' בכה"ג פטור.
מה דעת כת"ר בזה.

לחץ כדי לכווץ...

נפלא מאוד,
ועי' בשערי תורה (ח"א כלל ב פרט ג אות ה, צויין בספר המפתח ב"מ ג) שכתב מעין זה.