פורים נאמנות קטן להעיד בקריאת המגילה (1 צופה)

[ראש כולל בצפון]

עיין מגילה יט: ודף כ. אמר רבי יהודה קטן הייתי וקריתיה וכו'. אמרו לו אין מביאים ראיה מן הקטן.
וצ"ע מדוע לא קיבלו עדות ר"י מקטנותו, ומאי שנא מהגמ' כתובות כח. שקטן נאמן להעיד על קיום שטרות ממה שראה בקטנותו כיון שאינו אלא מדרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן.
ודוחק לומר שקריאת מגילה היא מדברי קבלה וחמור מדרבנן. שהרי מטעם זה אין דין ספיקא דיומא בחו"ל. ולא אומרים דהוי קבלה וחמיר מדרבנן אלא מקילים וצ"ע.

 

[אחד יחיד]

נכון הוא שקריאת המגילה היא מדרבנן.
אך דין קטן הוא מדאורייתא.
ולכן אינו נאמן להעיד שכשהיה קטן היה קורא ומוציא את הרבים ידי חובתם.

 

[ראש כולל בצפון]

נכון הוא שקריאת המגילה היא מדרבנן.
אך דין קטן הוא מדאורייתא.
ולכן אינו נאמן להעיד שכשהיה קטן היה קורא ומוציא את הרבים ידי חובתם.

הוא מעיד על מעשה מדרבנן. ומאי שנא מקיום שטרות שרבנן הימנוהו.

 

[אחד יחיד]

הוא מעיד על מעשה מדרבנן. ומאי שנא מקיום שטרות שרבנן הימנוהו.

קיום שטרות הוא דין דרבנן.
קטן שמוציא רבים ידי חובתן הוא דין דאורייתא.

 

[ראש כולל בצפון]

קטן שמוציא רבים ידי חובתן הוא דין דאורייתא.

במילי דרבנן הוא דין דרבנן.

 

[אחד יחיד]

במילי דרבנן הוא דין דרבנן.

איני מונח בסוגיא.
אך מסברא מסתבר שאם לקטן אין יכולת להוציא לא שנא דאורייתא ולא שנא דרבנן.

 

[הצעיר שבחבורה]

ודוחק לומר שקריאת מגילה היא מדברי קבלה וחמור מדרבנן. שהרי מטעם זה אין דין ספיקא דיומא בחו"ל. ולא אומרים דהוי קבלה וחמיר מדרבנן אלא מקילים וצ"ע.

תוספות רי"ד מגילה כ א

אין מביאין ראיה מן הקטן ואף על גב דתנן אלו נאמנין להעיד בגדלן על מה שראו בקטנן כי התם במילי דרבנן כדמוקמי' לה בפ' ב' דכתובות אבל בדבר תורה אינו נאמן ומקרא מגילה דבר תורה שהרי מצאו לה רמז מן התורה כדאמרן בפירקין דלעיל: [מהדו"ק]​

 

[ראש כולל בצפון]

תוספות רי"ד מגילה כ א

אין מביאין ראיה מן הקטן ואף על גב דתנן אלו נאמנין להעיד בגדלן על מה שראו בקטנן כי התם במילי דרבנן כדמוקמי' לה בפ' ב' דכתובות אבל בדבר תורה אינו נאמן ומקרא מגילה דבר תורה שהרי מצאו לה רמז מן התורה כדאמרן בפירקין דלעיל: [מהדו"ק]​

וגם ברמב"ם ובעוד ראשונים. אבל אם כך צ"ב בספיקא דיומא וזה שהערתי.

 

[הצעיר שבחבורה]

שפת אמת מגילה כ א
שם בגמ' אין מביאין ראי' מן הקטן, קשה למאי דאמרינן פ"ב דכתובות דבמילי דרבנן נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן למה לא סמכו כאן על עדותו דר"י שהעיד בגודלו, אכן לתי' הא' בתוס' בעירובין (נ"ט) י"ל דדוקא בגדול עמו נאמנין ע"ש, אבל פשט הגמ' משמע כתי' הב' בתוס' שם דבדרבנן במילי דאיסורא קטן א' נמי מהימן ולפ"ז שוב קשה כנ"ל, אך נראה דל"ד דהתם כיון דספיקא דרבנן היא מקילין אבל הכא דעת החכמים הי' בבירור שאין הקטן יכול להוציא אלא דאילו הי' נאמן בתורת עדות היו מבטלין דעתם, אבל כל שאינו בירור גמור מכח סברא שלהם הכריעו שאין להאמינו, שוב ראיתי בתוס' רי"ד שהקשה כנ"ל ותי' דמגילה י"ל רמז מן התורה וכדאורייתא היא, אכן אכתי קשה בהא דפריך הגמ' בסמוך ולימרו לי' אין מביאין ראי' מן הקטן כו' דהא כיון דמצינו לפעמים דנאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן, א"כ טפי עדיף לומר אין מביאין ראי' מן המתיר דבזה הטעם אין מה לדחות כלל:

 

[ראש כולל בצפון]

שפת אמת מגילה כ א
שם בגמ' אין מביאין ראי' מן הקטן, קשה למאי דאמרינן פ"ב דכתובות דבמילי דרבנן נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן למה לא סמכו כאן על עדותו דר"י שהעיד בגודלו, אכן לתי' הא' בתוס' בעירובין (נ"ט) י"ל דדוקא בגדול עמו נאמנין ע"ש, אבל פשט הגמ' משמע כתי' הב' בתוס' שם דבדרבנן במילי דאיסורא קטן א' נמי מהימן ולפ"ז שוב קשה כנ"ל, אך נראה דל"ד דהתם כיון דספיקא דרבנן היא מקילין אבל הכא דעת החכמים הי' בבירור שאין הקטן יכול להוציא אלא דאילו הי' נאמן בתורת עדות היו מבטלין דעתם, אבל כל שאינו בירור גמור מכח סברא שלהם הכריעו שאין להאמינו, שוב ראיתי בתוס' רי"ד שהקשה כנ"ל ותי' דמגילה י"ל רמז מן התורה וכדאורייתא היא, אכן אכתי קשה בהא דפריך הגמ' בסמוך ולימרו לי' אין מביאין ראי' מן הקטן כו' דהא כיון דמצינו לפעמים דנאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן, א"כ טפי עדיף לומר אין מביאין ראי' מן המתיר דבזה הטעם אין מה לדחות כלל:

יישר כח על המציאה.

 

[הצעיר שבחבורה]

שהרי מטעם זה אין דין ספיקא דיומא בחו"ל.

הא מנלך?

 

[ראש כולל בצפון]

הא מנלך?

פמ"ג תרפח א"א יב בשם הראשונים

 

[הצעיר שבחבורה]

אבל
ראבי"ה חלק ב - מסכת מגילה סימן תקסב

נראה לי מה [שלא] נהגו לקרות מגילה ארבעה עשר וחמשה עשר בזמן הזה משום ספק, כדעבדינן תרי יומי במועד, משום דמספק סמכינן אהא דפרכינן במגילה אימר שיתסר ושיבסר, ומשני אמר קרא ולא יעבור, והכי נמי חמשה עשר לבני ארבעה עשר איכא משום ולא יעבור, שמראים שאינו עיקר קריאת ארבעה עשר אלא קריאת חמשה עשר, ואי ארבעה עשר נקבע בזמנו איכא בחמשה עשר משום ולא יעבור, ואף על פי שקראו כבר איכא איסור בעלמא משום בל תוסיף ולא יעבור. ואף על גב דהכא אי מתרמי ליה ציבורא אחרינא ליכא למימר זיל קרי דהא עבר זמן, איסורא מיהא איכא, דמכוין לקריאה. ותנאי לא שייך הכא.​

 

[ראש כולל בצפון]

אבל
ראבי"ה חלק ב - מסכת מגילה סימן תקסב

נראה לי מה [שלא] נהגו לקרות מגילה ארבעה עשר וחמשה עשר בזמן הזה משום ספק, כדעבדינן תרי יומי במועד, משום דמספק סמכינן אהא דפרכינן במגילה אימר שיתסר ושיבסר, ומשני אמר קרא ולא יעבור, והכי נמי חמשה עשר לבני ארבעה עשר איכא משום ולא יעבור, שמראים שאינו עיקר קריאת ארבעה עשר אלא קריאת חמשה עשר, ואי ארבעה עשר נקבע בזמנו איכא בחמשה עשר משום ולא יעבור, ואף על פי שקראו כבר איכא איסור בעלמא משום בל תוסיף ולא יעבור. ואף על גב דהכא אי מתרמי ליה ציבורא אחרינא ליכא למימר זיל קרי דהא עבר זמן, איסורא מיהא איכא, דמכוין לקריאה. ותנאי לא שייך הכא.​

הובא גם במרדכי. וצריך להבין את הראבי"ה
ושאלתי לפשטות הראשונים שכתבו מדרבנן